ליערות הכרמל אין לובי

השריפה בכרמל מוכיחה לנו שבישראל, יש בעיה מהותית בתהליך קבלת ההחלטות, שהיא יותר משמעותית מחוסר היכולת להתמודד עם האסון הנוכחי. כולם היו מודעים לליקויים והמחסור החמור במערך הכבאות, ולכן האסון הוא עדות להזנחה פושעת של מקבלי ההחלטות, שכמו בתחומים רבים מתעלמים מזעקות הציבור, ומעדיפים לשרת אינטרסים צרים של קבוצות סקטוריאליות, או של בעלי הון. האסון הזה חמור ככל שיהיה הוא רק מראה לתהליך הדמוקרטי המעוות בישראל, שבו מנהיגי המדינה מתעלמים באופן עקבי מהאינטרס הציבורי החברתי, והפעילות שלהם מתמקדת רק בהובלת מהלכים, שנועדו לשרת אינטרס של קבוצות, שמעסיקות קבוצות לובי ומפעילות לחץ על השלטון, כדי שישרת קודם אותם.

הבעיה נובעת מכך שלקבוצות בעלות אינטרס כלכלי קל יותר להשקיעה במאבק שלהם, בעוד קיים קושי אמיתי לגייס את הציבור למאבק חברתי, שהוא לרוב וולונטרי ולא רווחי. קבוצות קטנות בעלות אינטרס כלכלי, משקיעות סכומי כסף אדירים בקידום האינטרס שלהם, כי הן יודעות שהשקעה זאת תשתלם בעתיד, בעוד שההשקעה באינטרס הציבורי היא השקעה שאין רווח בצידה. למען קידום האינטרס הכלכלי שלהם, מגייסות חברות ענק וקבוצות סקטוריאליות, אנשי יחסי ציבור, לוביסטים ו"מומחים", שפועלים כדי להשפיעה על השלטון, כאשר האינטרס הציבורי נשאר לרוב מיותם, ואין מי שיקדם אותו.

ישנם דוגמאות רבות להשפעה השלילית שיוצר התהליך הזה על החברה הישראלית, כאשר ניתן להבחין שהחולי המרכזי הוא שהשלטון הפסיק לפעול למען הציבור, והוא מופעל היום בעיקר כדי לקדם אינטרסים צרים. חברות כלכליות וקבוצות אינטרס פועלות במרץ ומשנות כללים, תקנות וחוקים כדי להגדיל את הונם, גם כאשר חקיקה זאת נוגדת את טובת הכלל. חברות תרופות ומכשור רפואי מעוותות את פעילות משרד הבריאות, חברות בניה מכתיבות מדיניות במשרד השיכון, יצרניות רכב וחלקי חילוף קובעות תקנות מונופוליסטיות, ובעלי הון חולבים את משאבי המדינה. פעילות זאת מרסקת בשיטתיות את המנגנון הדמוקרטי, ויוצרת מערכת שלטונית לא יציבה, שאין בה ראייה ארוכת טווח לטובת האזרחים.

דוגמא קלאסית, לאופן שהשיטה עובדת היא החקיקה של "חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים", שעברה בכנסת בשנת 2008. החוק שמחייב הצבת מכשירים במקומות ציבוריים אמור לעלות למדינה לפי משרד האוצר למעלה מ-50 מיליון שקלים (רבע מתקציב הכבאות השנתי), כאשר לכך תתווסף גם עלות תפעולית שנתית גדולה שנאמדת במספר מיליונים. החוק עבר בכנסת בגלל לחץ של חברה לציוד רפואי שקידמה אותו, באמצעות חברת לובי גדולה בישראל. מעבר לכך שהחוק הוא ייחודי לישראל, החוק חוקק ללא דיון ציבורי מעמיק על הצורך במכשירים, ולא התקיים גם דיון על המחיר הגבוהה של המכשירים, שכנראה יבוא על חשבון מוצרים אחרים מצילי חיים. חמורה מכך היא העובדה שבאותו האופן שהחברה לציוד רפואי דחפה לחקיקת החוק, כך גם היא הצליחה לחסל את החוק, כאשר היא איבדה אינטרס כלכלי בו. עד היום החוק לא יושם, כשניתן לראות שבלי דחיפה של בעלי עניין את החוק, אין מי שיקדם אותו במערכת הבירוקרטית הישראלית.

האינטרס להגן על יערות הכרמל הוא ציבורי חברתי, אבל לאף אחד אין רווח כלכלי ישיר מכך, ולכן אף חברת יחסי ציבור או חברת לובי, לא נשכרה כדי לחזק את מערך הכבאות בארץ. כבאים ואנשי ציבור זעקו והתריעו על הסכנה בכל פורום אפשרי, מבקר המדינה הוציא דו"ח על המצב הקשה במערך הכבאות, ואסונות קטנים יותר שהתרחשו נתנו גם התרעה מוחשית על הסכנה הנשקפת, אבל כל זה לא הספיק כי השלטון מתפקד רק כאשר יש קבוצת לובי שתדחף אותו.

• קודם
• הבא