סיוע מפלגת העבודה לאולמרט‚ הוא אינטרס לאומי

הודעת ועדת וינוגרד שמנוי וגמור עימה לפרסם את הדו"ח הסופי ללא מסקנות אישיות עד סוף דצמבר השנה, כבר הכניסה את המערכת הפוליטית לתזזית , ועוד לא יודעים מה יהיו גורל העתירות לבג"צ של אלה העלולים להיפגע  מהמסקנות וההמלצות גם אם הן מערכתיות.

אהוד ברק, עדיין  נאמן להכרזתו בקיבוץ שדות ים, העריך בשיחות פרטיות לאחרונה  כי הבחירות לכנסת ייערכו בתוך "פחות משנה". כנראה שהוא מכוון לסתיו 2008. זה תלוי במידה רבה בהחלטת מפלגת העבודה אך לא רק בה, כי למערכת המדינית והבין לאומית צריך להוסיף עוד משתנים שישפיעו על התחזית אם יערכו בחירות מוקדמות ואם לא, כמו למשל שנוי קיצוני  במצב הביטחוני והמדיני:

א.: אם אכן שנת  2008 תסתמן ותיקבע כשנת ההכרעה לגבי הגרעין האיראני - ודבריו של הנשיא בוש על מלחמת עולם שלישית מחזקים תחושה זו – מן הסתם  הבחירות יידחו והקואליציה תישאר ואולי אף תתחזק.

ב. התהליך המדיני שקורם עור וגידים מול הפלשתינאים גם הוא ברקע: אם תחול התקדמות משמעותית, שברק כידוע אינו מאמין בה, מפלגת העבודה תתקשה לפרוש ולקטוע סיכוי להסדר. אם כי בוחריה לא יאהבו זאת.

ובכל מקרה צריך לזכור, כי פרישת מפלגת העבודה אינה מבשרת על בחירות מיידיות. ללא העבודה, קואליציית אולמרט מונה 59 ח"כים. גם כשהעבודה באופוזיציה, אין רוב להצעת אי אמון, כי אין בנמצא 61 ח"כים שיתאחדו סביב מועמד מוסכם לראשות הממשלה. אין גם רוב אוטומטי לפיזור הכנסת, כי הח"כים הערבים אינם ששים לבחירות נוספות בגלל העלאת אחוז החסימה. גם ללא העבודה, ממשלת אולמרט תוכל לקרטע עוד כמה חודשים, אבל תענוג לא יהיה לה מזה.

מכאן,יש להסיק שבכל מקרה פרישת מפלגת העבודה מהממשלה דווקא  בעת הזו, לא תביא בהכרח את הגעתה לשלטון ויותר מכך,היא יכולה להחלישה וזו תהיה בכייה לדורות.על מפלגת העבודה דווקא לסייע לאהוד אולמרט ולא למהר עם הבחירות המוקדמות.

על אולמרט והחקירות נגדו.

אין מחלוקת על כך שהחקירות העומדות ותלויות כנגד ראש הממשלה,אהוד אולמרט ,אכן מסבכים את המצב המדיני והפוליטי. וכבר נשמעים קולות מתוך מפלגת העבודה הדורשים את השעייתו המיידית.אך כאשר מביטים על מצב מזווית ראייה של מה טוב למדינה אפשר גם לדמות את אולמרט כאדם המטפס במעלה ההר על מנת להגיע למטרה נעלה, אך בכל פסיעתו במעלה ההר מניחים  לו משקולת על רגליו כדי שהטיפוס יהיה קשה יותר ויותר עד שיהפוך לבלתי אפשרי ולא יוכל לבצע את משימתו.

ואלה המשקולות:הראשונה, שנאתו של מבקר המדינה, השנייה, תלונותיו של ירון זליכה, השלישית, חקירות המשטרה, הרביעית, העיתונות החוקרת והמלבה את החשדות, החמישית,התקפות הימין הקיצוני,השישית, התקפות ודרישות גורמי האופוזיציה להתפטר, השביעית,דו"ח וינוגרד הסופי והשמיני,  גיבוי של יו"ר ועדת הביקורת בכנסת לגורמים לעיל ואלה עוד לא כולם,אך כולם מייחלים לראש הממשלה שיתדרדר וייפול מטה . והכול ברדיפה אובססיות על ידי יריביו הפוליטיים והאישיים.

הממשלה  הנוכחית  מתפקדת לא רע

לכל הדעות, תפקיד ראש הממשלה בישראל הוא קשה מנשוא. ולמרות זאת, ניהול והתנהלות  הממשלה  לרבות תפקוד ראש הממשלה ,חרף הקשיים, נעשה כיום בצורה הטובה ביותר אפילו  יותר ממרבית ממשלות קודמות בישראל ועל כך מעידים גם  שרי ממשלה וחברי כנסת לא בהכרח רק ממפלגת "קדימה". התפקוד הוא בהחלט תקין בכל ענייני המדינה,בביטחון,בכלכלה,בחינוך ברווחה,.ולא חסר דוגמאות למשל בביטחון, החל מדיוני הקבינט  הביטחוני המסודרים  על כן להיכנס לעזה או לא,או,התקיפה בסוריה, או, אופן קידום עסקת השבויים בלבנון  ,וכן מצב המשק בצמיחה,קידום רפורמת בעניין חוק ומשפט,הצעה לחוקה למדינה ועד יוזמות ברוכות.גם בזירה הבין- לאומית וטיפוח היחסים עם ארה"ב תפקוד הממשלה על כן  בהחלט תקין  ועוד נוצרה קואליציה בכנסת שאפשר באמצעותה לתפקד,להעביר יוזמות של חוקים ,כל זאת באחריות אהוד אולמרט כראש ממשלה כמנצח על התזמורת. וזאת לא ניתן לקחת ממנו.

אין ספק שממשלה הזו הפנימה את רב לקחי מלחמת לבנון השנייה המפורטים בדו"ח הביניים של ועדת וינוגרד ,אחרת התוצאות  לא היו נראות כך. והיא פועלת במרץ להגיע לאיזה שהוא הסדר מדיני נראה לעין עם הפלשתינאים,ורק בזכות זאת עליה לה,שאר על כנה עד המועד הקבוע בחוק,שנת 2010. כי כשלון בהסדר מדיני יהיה לכל הדעות  לא טוב למדינת ישראל  אך המשקולות הנזכרים לעיל שמניחים השכם והערב לרגליו של אהוד אולמרט ספק אם יאפשרו לקדם וזאת.

ארץ אוכלת את מנהיגיה.

לבי לבי עם אולמרט, על כך, שאיתרע מזלו מכיוון שנסראללה החליט משיקוליו הוא על מבצע חטיפת החיילים ב 12ליולי 2006 ומלחמת לבנון השנייה פרצה דווקא במשמרת שלו כראש ממשלה,אך מן הראוי לדעת, שלו היו מעבירים את התנהלות ממשלות העבר במלחמות ישראל בעבר  במסרק הצפוף של ועדת וינוגרד, .למשל, על :אופן ניהול הכניסה למלחמת "קדש" ותוצאותיה, או על תפקוד הממשלה בזמן  ההכנות לקראת  ובמהלך מלחמת ששת הימים או, תחקור המערכות במלחמות אלו, לא קשה לתאר מה היה מפורסם בדו"ח הביניים של ועדת חקירה ממלכתית שהייתה קמה באותם הימים, אך ברור מעל כל ספק, שפני ההיסטוריה היו שונים לגבי כמה וכמה אישים מרכזיים דאז.

נכון,  שעד ההחלטה על פיטוריו והשעייתו של ראש הממשלה, הדרך עוד רחוקה,ראשית,יש לחכות אם בכלל יוגשו כתבי אישום , זה בהחלט יכול להיגמר בהערה על ניגוד עניינים , שנית , יש לחכות להרשעה בדין, ושלישית יש להמתין לתוצאות הערעור בבית המשפט העליון ורק אם הערעור לא יתקבל מבחינה משפטית וציבורית יש לראות זאת כסוף הדרך לראש הממשלה,אהוד אולמרט.

בינתיים, נראה כי כל המערכות פועלות נגדו,ואם אולמרט ממשיך לתפקד כך,אכן הוא ראוי להערצה ולגיבוי ציבורי. וזאת יש לעשות. בעת הזו. הפלת הממשלה כעת  לאור האלטרנטיבות הקיימות, הוא מעשה לא אחראי.

אכן אנו משום מה ארץ שאוכלת את מנהיגיה, ומנגנון ההרס העצמי עובד שעות נוספות,ראו איך סיימו את כהונתם מרבית מראשי הממשלה בעבר,יש להפסיק מסורת הרסנית זו ,כי זה וודאי לא לטובת המדינה או האדם עצמו העומד בראשה,ואין לנו עודף במנהיגים ראויים.

לכן על מפלגת העבודה לעשות הכול כדי לסייע לאהוד אולמרט דווקא בימים אלו,ולשנות את ההחלטה בעניין הפרישה בעקבות דו"ח וינוגרד הסופי ,להתגבר על הסינדולים של אופיר -פינס ובמקביל לחזק את המפלגה ולהכין אותה היטב לקראת הבחירות בשנת 2010 כדי להחליף את השלטון. והמלאכה בכך רבה.

• קודם
• הבא