געגועים לאדם ישר ורציני

מרבית ההתייחסויות כיום ליצחק רבין ז"ל הן כאל מיתוס או כאל מייצג אתוס. רבים מעלים את האתוס של רבין על נס בעוד אחרים מנסים להפחית מעוצמת המיתוס שנוצר. על רבין נכתבו ספרים ומאמרים רבים. החוויה הנוראה של הירצחו היתה מקפיאת דם. אבל אני מעדיף להסתכל על רבין וזכרו כעל אדם, בשר ודם, שראיתי אותו במצבים קשים ועבדתי איתו שנים רבות.

הייתי עול ימים ב־1974. לא נשאתי תפקיד רשמי במפלגה, טרם הייתי חבר כנסת, אבל כבר סיימתי את תפקידי בראשות המשמרת הצעירה של העבודה. הייתי בין אלו שהציעו ליצחק להתמודד על ראשות הממשלה עם התפטרותה של גולדה מאיר, בעקבות מלחמת יום הכיפורים. רבין התלבט. הוא לא מיהר להשיב. אבל כאשר גברו קולות התמיכה, הוא קיבל את המשימה על עצמו. הייתי אחד מנציגיו בישיבת מרכז מפלגת העבודה, בשעה שגבר על שמעון פרס והפך לראש ממשלת ישראל עד המהפך של 1977.

במשך שנים רבות התווכחה הנהגת מפלגת העבודה על דרכה המדינית. רבים, כמוני, לא תמכו בתפיסה המדינית שהציג רבין עד שהפך לראש ממשלת ישראל ב־1992. בשעה שהפכתי לשר בממשלתו, ראיתי את רבין מתפקד במיטבו. הוא ראה את המכלול, אבל התעכב על פרטיו. הוא היה היפוכה הגמור של הגישה הישראלית בסגנון "סמוך עלי, יהיה בסדר". הוא דרש מן השרים ביצוע, נחישות וכישרון. הוא שפט אותם לפי קריטריונים אלה, ולא לפי עמדותיהם בעבר. הוא היה ענייני מאוד. לעת ערב יכולתי להגיע עימו לשיחה בטלה, אבל היא היתה נדירה. הוא דרש עבודה מהירה והיה מוכן לתת כל סיוע כשהיה דרוש.

לאחר הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה שררה מתיחות קשה בארץ. מדינות בעולם החלו לאותת כי הן מתכוונות לאסור ביקורים בישראל. יומיים לאחר הרצח התבשרנו שארה"ב ממליצה לאזרחיה לא לנסוע לישראל, ולתיירים שכבר מצויים בארץ - לשוב לארצם. התקשרתי ליצחק, שהיה שרוי בדיונים ביטחוניים בעקבות האירוע הנורא. רבין קיבל את המסר, והחל לפעול. כעבור שעתיים הודיע לי: "הצלחתי חלקית. הם מבטלים את החרם, אבל מורים לתיירים שלא להשתמש ברכב ציבורי".

פגישתנו האחרונה היתה ביום חמישי, לפני הרצח. יצחק הוזמן לפתוח את הוועידה העולמית של התאחדויות בתי המלון. העובדה שהוועידה נערכה בישראל היתה הישג נדיר. רבין הגיע מביקור באתר השריון בלטרון. הוא היה נרגש מקבלת הפנים של חיילי השריון, למרות הביקורת שניתכה עליו בעקבות הסכמי אוסלו. אבל הוא המשיך ברצינותו לגבי כל נושא. לפני שעלה לבמה לדבר הוא קרא לי כדי לבדוק על מה אני מסתמך כשאני חוזה כי יבואו לישראל יותר מ־2.5 מיליון תיירים ב־1996. רק אחרי שהשבתי לו נחה דעתו. הוא לא היה מוכן להפריח מספרים באוויר, אלא רצה לבחון את סבירות התממשותם. נפרדנו בלחיצת יד רגילה. לא היתה באוויר דאגה יתרה. העצרת, מקץ יומיים, "נכפתה" על יצחק. הוא לא האמין בהצלחתה. "שהרי קל להפגין נגד, קשה להפגין בעד", אמר.

הוא הספיק לראות את ההפגנה הגדולה, את העיניים שהביטו בו כבמנהיג המנסה לחולל מהפך ולהעלות את ישראל לדרך השלום האפשרית והקשה. אבל הרצח הנורא קטע את התקוות להסדר, שעדיין מבושש לבוא עד היום.

• קודם
• הבא