ושבו בנים לגבולם - על מה שצופן העתיד

"המשך הקיום של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייב היפרדות מהפלסטינים. כדי להבטיח זאת יהיה צורך לפנות את ההתנחלויות שבעומק השטחים, וזה יקרה. זה יקרה כי רוב הציבור רוצה לחיות במדינה שגבולותיה ברורים ובטוחים, שיש בה רוב יהודי, שהיא דמוקרטית, מוסרית, מכבדת את המיעוטים שבה ורואה בהם אזרחים שווי זכויות. בעקבות הסדר מדיני, כשיגיע, יהיה על חלק מהמתנחלים למצוא את ביתם במדינת ישראל."

מאמרו של גלעד שר, באתר עיתון הארץ, 20.8.2010, מציג באופן חד וברור את המציאות העומדת בפני מובילי המדיניות בישראל לקראת גיבוש תבנית של פתרון לסכסוך הישראלי - פלסטיני. בפרט, שם שר דגש על האחריות שלהם לקיים חשיבה והכנה פנים ישראלית, להבטחת החוסן ויכולת עמידה חברתית מול השבר שקיומו של הסכם עתידי כזה יציב בפני החברה הישראלית. היות ומפלגת העבודה ובפרט נבחריה מעורבים בצמתי ההחלטות הרבלנטיים, בחרה מערכת הבמה-הרעיונית להציג לדיון את המאמר [עורך ראשי].

"... אסור לפנות את הזירה לקיצונים ולאפשר להם לקבוע את עתידנו. הציבור רוצה במדינה נורמלית, נאורה, חופשית והומנית. והרי אי אפשר לשמור על אופי דמוקרטי כל עוד שולטים במיליוני פלסטינים החיים תחת כיבוש. חשוב שתהיה לפלסטינים מדינה בגבולות ברורים ומוסכמים, אבל זה גם אינטרס ישראלי מובהק. בלי קשר לחילוקי הדעות בין שמאל לימין, צריכה להיות מדינה ליהודים, שתשמור על הציונות ועל ערכיה. או שיהיה פתרון של שתי מדינות לשני העמים, או שהמדינה לא תהיה רלוונטית לרוב הישראלים משום בחינה.

רוב הציבור בישראל רוצה לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים. הרוב הזה כולל גם לא מעט מאנשי המרכז ומהימין המתון. בקרב המתנחלים יש המייחלים להכרעה לכאן או לכאן. הם מצפים להכרעה לגיטימית, מנומקת, שבה יתמוך רוב העם.

ביום שבו ייקראו מתיישבים ביהודה ושומרון לשוב אל גבולות מדינת ישראל, יהיה מאוחר מדי לתכנן כראוי את שיבתם. לכן על הממשלה להכין בעוד מועד תוכנית לאומית מקיפה, המביאה בחשבון את לקחי ההתנתקות ב-2005 ואת צורכי המדינה: חיזוק הנגב והגליל, התיישבות ירוקה, תעסוקה. את הפינוי יש להוציא אל הפועל באופן שישמור על כבוד המתנחלים ויצמצם את הפגיעה הקשה בזכויותיהם.

הלגיטימציה למהלך כזה תושג בבחירות כלליות או במשאל עם, שבו תוצג שאלה אחת בלבד: האם אתה בעד מדינה יהודית-דמוקרטית, או בעד מדינה פלסטינית-ישראלית. צריך להיערך לחקיקה מתאימה ובתוכה בין היתר חוק פינוי-פיצוי, שייתן למפונים סל קליטה הוגן.

ובניגוד לעבר - צריך להידבר. לשתף את העם בתהליך, ולא רק בתוצאותיו. עם המתנחלים יש לדבר על עתידם ברצינות וביושר, לא להוציאם מהשבט. למעט כמה מאות פורעי חוק וגזענים קיצונים, אנשים אלה רואים את עצמם כשליחים של הציונות, חלוצים.

אתם ביחד יהיה על הציבור כולו לבנות מחדש את הישראליות בגבולות בטוחים ומוכרים. 40 שנה הניפו אנשי הציונות הדתית-הלאומית דגל אחד: ההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה. בסופו של דבר הם יידרשו למצוא יעדי הגשמה אחרים. את הפתרונות המעשיים אפשר לגזור מתוכנית "ישראל 2020", שאושרה בשעתה בממשלה. בתוכנית מחויבת המדינה להציע פתרונות התיישבותיים לכשלושה מיליון איש, האמורים להתווסף לאוכלוסייתה עד אז.

למרות כל הקשיים, הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים ניתן לפתרון ויש להתאמץ ולפעול להשגת הסדר. המתווה הכללי להסדר מדיני ידוע לכל זה עשר שנים ויותר, מאז הציע נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון את תוכניתו לשתי מדינות לשני העמים.

אל יאמרו לציבור שאין פרטנר, ושזה לא הזמן המתאים, ושהמנהיגות הנוכחית אינה בנויה לזה. יש פרטנר, גם אם הוא סובל מבעיות קשות משלו. ואל יפחידו את הציבור באיומים ביטחוניים. המצב כיום מסוכן יותר לביטחון הלאומי. המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, לא תורשה להחזיק צבא או לכרות בריתות, המרחב האווירי שלה יהיה בשליטת ישראל, וכוחות בינלאומיים יסייעו לשמור על השקט. יש לקוות, שעד אז תיהנה ישראל ממערכת הגנה רב שכבתית, שתמנע פגיעה בה בנשק תלול מסלול מכל טווח.

ברור שבדרך להשגת הסדרים מדיניים יש עוד בעיות. לממשלה נאמר: המפעל הציוני הגיע לפרשת דרכים. איננו רוצים מדינה דו-לאומית אחת לכולנו, שבה נחיה כמיעוט יהודי שקבר את הציונות. לכן התחילו במשא ומתן ישיר והמשיכו בו ברציפות ובנחישות. בה בעת, דברו אתנו - עם כל העם, כולל המתנחלים."

המאמר פורסם במקור באתר עיתון הארץ, 20.8.2010.

• קודם
• הבא