מובלים ולא מובילים - הווירוס של השמאל הישראלי

השמאל בישראל אינו מצליח להתרפות מהווירוס שתקף אותו בשנים האחרונות-חוסר היכולת לגבש אג'נדה אידיאולוגית שתנחה ותוביל את העם, ולכן במקום להוביל את העם השמאל בוחר בדרך פופוליסטית, שכוללת מסע שיסוי כלפי כל מי שאינו מוכן ללכת אחרי מנהיגות, שאיבדה את דרכה. חוסר הנחת בחוגי השמאל הולכת וגוברת, ככל שהחברים מתרחקים מהאידיאולוגיה, והתארגנויות פופוליסטיות במחנה השמאל שאין להן דרך אמיתית, רק מגבירות את חוסר הנחת וגורמות לפיצול וניקור בתוך המחנה. השמאל הלאומי הוא דוגמה קלאסית לכך, כאשר ניתן לראות שלתנועה זו אין דרך אמיתית או מסלול אידיאולוגי ברור, ובמקום זה יש גיבוב של אמירות, שנועדו כביכול לאחד מחנה שמאל "לאומי" גדול, אך בפועל מפוררת גם את מה שנשאר ממחנה השמאל.

מחנה השמאל חייב להיבנות מחדש על בסיס אידיאולוגי, כאשר האידיאולוגיה צריכה לשלב גם ערכים חברתיים סוציאליסטים, וגם ערכים יהודים ישראליים. האידיאולוגיה שהובילה את השמאל במשך השנים הראשונות להקמת המדינה היא האידיאולוגיה החברתית סוציאליסטית, ששמה את הצדק החברתי בראש סולם העדיפויות, וגזרה מאידיאולוגיה זו מדיניות כללית, שמבוססת על הרצון לבנות חברה טובה וצודקת יותר. האידיאולוגיה הסוציאליסטית הזאת התחברה באותם שנים בצורה מדהימה גם לערך העליון של היהדות- השאיפה להיות אור לגויים כפי שבאה לידי ביטוי בחזון ישעיהו- ויצרה לכן קואליציה חברתית אידיאולוגית, ישראלית יהודית, שהייתה חזקה מאוד, והצליחה להוביל להישגים המרשימים, שאליהם הגיעה אז מדינת ישראל. הקמת ארגוני עובדים, הקנייה ופיתוח ערכים של עבודה וצדק חברתי, יחס שוויוני כלפי האוכלוסייה הערבית, עזרה לאוכלוסיה החלשה, ערבות הדדית, וערכים חברתיים אחרים חשובים, היו לכן ערכים סוציאליסטיים אך גם ערכים יהודים, שהובילו את הציונות בראשית דרכה. לכן לא במקרה נבחרה המנורה להיות סמל המדינה, כי מצד אחד היא אמורה לסמל את גאולת העם היהודי בארצו, אך חשוב מכך גם את השאיפה להקים מדינה מופתית שתפיץ אור לגויים.

האידיאולוגיה הזאת לא עברה לדורות הבאים, ולכן נוצר פער עצום בין השמאל שקיים היום, לשמאל שאימצו מקימי המדינה. המנהיגות של השמאל כיום שכחה לגמרי הן את הערכים החברתיים והן את הערכים היהודים, שעליהם התבססה המדינה, ותנועת השמאל בשנים הראשונות להקמתה, ולכן גם איבדה את הדרך להובלת העם. ההתמקדות היום של השמאל כולו בנושא הביטחוני מדיני פוגעת פגיעה קשה לא רק במחנה עצמו, אלא גם במדינה כולה שהעליונות שלה על אויביה נבעה בעבר מהעליונות המוסרית שלה, ולא מהכוח הפיזי או הכלכלי שלה. ההתנהלות הפנימית של ישראל כיום הן כלפי המיעוטים החיים בה והן כלפי אזרחי המדינה היא התנהגות חזירית, שיוצרת אנטגוניזם ולחץ בינלאומי מבחוץ, והתפוררות חברתית מבפנים, ולכן גם פוגעת במצבה הביטחוני של ישראל, ומערערת את המרקם החברתי שלנו. דוגמה עכשווית לכך הוא הגירוש של ילדי הפליטים, שלא רק אינו מוסרי, בעינינו יפי הנפש הישראלים מהשמאל, אלא גם אינו מוסרי בעיני ידידינו יפי הנפש באירופה, ולכן פוגע ביחסי החברות שלנו איתם, ובביטחון של המדינה. בן גוריון היה מודע לכך שחברה צודקת בישראל היא הערובה היחידה לקיומה, ולכן הדגיש מספר פעמים שכוחה של ישראל נובע מהעליונות המוסרית שלה, ולא מכוחה הפיזי:

"ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים."

בשמאל של היום אין מפלגה שמייצגת ערכים אלה, כי מנהיגי מפלגות שמאל כמו אהוד ברק ומנהיגי תנועות שמאל כמו השמאל הלאומי, בוחרים להתעלם מהאג'נדה החברתית, ומפחדים לאמץ אידיאולוגיה סוציאליסטית חברתית. מנהיגים אלה מונעים אך ורק ממניעים אינטרסנטיים להיבחר, ולכן הדרך המדינית שלהם, היא גיבוב של סמלים ואמירות פופוליסטיות של יועצי תקשורת. אמירה חברתית אידיאולוגית אמיתית דורשת אומץ ומנהיגות, במיוחד כאשר היא לא אופנתית באקלים הקפיטליסטי הניצי, שנוצר כיום בארץ. ההבדל בין המנהיגות של העבר למנהיגות כיום נובע מכך שמנהיגי השמאל בעבר רצו להנהיג את העם, ולהוביל לבניה של חברה טובה ובטוחה יותר, לעומת המנהיגים של היום שעסוקים בהצגת עמדות, שאמורות להוביל אותם לשלטון, ולכן מונהגים על ידי העם. גישה זו נכשלה פעם אחר פעם, כאשר ניתן לראות שמפלגת העבודה בראשות ברק הולכת ומתמוטטת, ככל שהיא מתרחקת מהאידיאולוגיה שלה, ומאמצת עמדות כלכליות וביטחוניות פופוליסטיות. לצערי כך גם צפוי להיות העתיד של התארגנויות פוליטיות כמו השמאל הלאומי שמסרב לקבל על עצמו קו אידיאולוגי חברתי, ומסתפק באימוץ סיסמאות שנאה, שרק מפצלות את השמאל ופוגעות יותר במרקם של החברה הישראלית.

מנהיגות אמיתית היא מנהיגות שמובילה את העם ולא אחת שמובלת על ידו. אולי כדאי שמנהיגי השמאל יאמצו את דבריו של בן גוריון: "אינני יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך".

• קודם
• הבא