נעמה לזימי: חזון מדיני-ביטחוני לישראל 2023

Thank you for rating this article.

היום שאחרי המלחמה?
"ישראל שאפשר לחיות בה בכבוד ויש בה ביטחון לחיות .. אי אפשר לנהל את הסכסוך, זה לא בר קיימא ולכן הסדר מדיני, היפרדות ויצירת גבולות ברורים למדינה זה אינטרס קיומי, זה אינטרס חיוני בדיוק כמו שאין לישראל את הפריבילגיה לא לייצר לעצמה גבולות ברורים שייצרו גם ביטחון וגם חיים ברי-קיימא, באותה מידה אין לה את הפריבילגיה לא להיות מדינת רווחה שמגלמת בחוזה בין המדינה לאזרחיה ערבות הדדית ... אנחנו צריכים לעשות חיבורים וצריכים להיות ביחד ולא להיות מפוצלים, חזית אחידה של תקווה ממשית. וכן לעמוד על הבידול של השמאל הציוני משאר המפלגות".

ראיון של ח"כ נעמה לזימי עם אביתר אורן, במסגרת כנס קרן בית ברל שהתקיים ב-19.12.23.

היום שאחרי המלחמה - ישראל שאפשר לחיות בה בכבוד ויש בה ביטחון לחיות

אנחנו צריכים לשרטט לעצמנו גם חזון שהוא לא מתייחס לישראל שאנחנו רוצות ורוצים לראות כאן, אלא גם לתהליכים שקרו בה, ולחובה שלנו להכיר במציאות שהיא מציאות שמחייבת התמודדות ברורה ועכשיו. ונכון ובהקשר של הסוגיות שאני עוסקת בהם ביומיום והן לא נפרדות.

האסון שקרה לנו הוא גם מלמד אותנו על זה שכשאנחנו לא מייצרים עמדות או שיח ציבורי ובטח לא מעשים קונקרטיים בסופו של דבר מה שקורה לנו הוא חמור פי כמה. אבל כאשנחנו לא מגיעים להכרעות, אז מה שקורה לנו חמור וזה מתחבר באמת לשני הדברים. אנחנו זה מדינה, אנחנו כולנו כחברה. כמדינה בוודאי שאני מדברת על הדרג המדיני הפוליטי, הממשלה. אבל בסוף הוא מה שקורה לנו.

מסתבר שאי אפשר לנהל את הסכסוך. כן, באמת מסתבר שהדבר הזה שאנחנו יודעים אותו הוא לא בר קיימא. אין לו שום חיות ושום תכלית ובסופו של דבר הכרעות הן דבר מחייב, גם אם זה פוגע באיזה אלקטורט פוליטי די רעשני, אבל לא גדול מידי, וגם אם זה מחייב דיון נוקב שיהיה גם מאוד אמוציונאלי אבל הכרעה צריכה להיעשות ואנחנו רוצים שישראל שלנו תמשיך להתקיים, ישראל שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים היום שהיא לא רק בית לאום לעם היהודי היא מדינת מקלט גם לעם היהודי. גם את זה הבנו בתקופה הזאת.

לכן הסדר מדיני, היפרדות ויצירת גבולות ברורים למדינה זה לא רק אינטרס אוטופי של הצד שלי זה אינטרס קיומי, זה אינטרס חיוני, זה משהו שסירבנו להתמודד איתו תקופה יותר מדי ארוכה, עד כדי מצב שהוא הביא אותנו לקטסטרופה הכי גדולה שידענו. אני רוצה להגיד את זה - הקונספציה הייתה שצריך להחליש את הרשות הפלסטינית, כי איתה אפשר להגיע להסדר ולתחזק ארגון טרור רצחני. אנחנו לא היינו בעמדה הזאת. אני אומרת אבל משהו שהוא פונה קדימה - צריך להגיע להכרעה. זה דבר שהוא באמת לא רק קיומי, אלא לאן פני ישראל קדימה? ואנחנו רוצים את המדינה שלנו גם לעתיד.

באותה שבת גם גילנו דבר נוסף - שהמערכות קרסו. הדברים האלה מקבילים, יותר מדי שנים הסתפקנו בפירורים ובעוד המערכות יובשו והוזנחו והורקבו - כי מה שעשו בהן פנימה או תהליך השחתה שיטתי וברור - ומה שלא עובד בשגרה, לא עובד בחירום.

...

גם פה צריך להגיע להכרעות - האם אנחנו מדינת צנע, סעד תקציבי או מדינת רווחה שדואגת לאזרחיה? ובדיוק כמו שאין לישראל את הפריבילגיה לא לייצר לעצמה גבולות ברורים שייצרו גם ביטחון וגם חיים ברי-קיימא, באותה מידה אין לה את הפריבילגיה לא להיות מדינת רווחה שמגלמת בחוזה הזה בין המדינה לאזרחיה ערבות הדדית.

הדברים שלובים חד משמעית - ישראל של היום שאחרי, ישראל שאפשר לחיות בה בכבוד וישראל שיש בה גם ביטחון לחיות.

איך צריכה להיראות ההכרעה?

קודם כל, זה עלינו - להציב גם חזון שהוא חזון ברור, שהוא לא חזון מתפשר ולא חזון שהולך בין הטיפות. להגיד שיש כאן סוגיות, יש כאן לאומנות משיחית שהיא משחיתה כל חלקה טובה ... אנחנו רואים שיש תקציב קיצוצים משירותים הכרחיים בעת מלחמה אבל סקטור, בסופו של דבר לוקח לעצמו יותר מידי מהחברה הכללית. אני מדברת על כספים להתנחלויות וגם עוד - אומרים לנו שזה הולך לביטחון כשזה לא הולך לביטחון ומשתמשים במאמץ הלאומי, משתמשים בזמן המלחמתי, כדי להטיב עם בייס ולא לעשות את האינטרס הלאומי ולעמוד על הצרכים החיונים הלאומיים ... זה מה שקורה כאן שנים כשאנחנו לא מטפלים באלימות מתנחלים, כשאנחנו לא מטפלים בהרקבת מערכת החינוך הממלכתית הציבורית ... באים על חשבון הציבור הכללי.

כל הדבר הזה צריך להשתנות מן היסוד - לעבור מתפיסה מגזרית סקטוריאלית, גם בביטחון, גם בסוגיות מדיניות וגם בסוגיות לאומיות כלכליות חברתיות, אין תפיסה אוניברסלית - טובת הכלל, טובת הציבור.

... פוליטיקה צריכה להיראות אחרת, היא צריכה להיראות אחרת ... מגיעה לנו מנהיגות אחרת, שמסתכלת על האינטרסים שלנו ממקום שצופה פני עתיד ולא רק פני השרדות פוליטית ...

מה השתנה בסדרי העדיפויות?

אצלי בעיקר זה מלמד על ההכרח לעמוד על העקרונות שלנו. פשרות יש שבונים קואליציה במערכת של בריתות. אבל לעמוד על הגבולות האדומים הרבה יותר מאשר עמדנו עליהם ויותר מזה לייצר סדר יום ולא להיות תגובתיים ... זה נכון עכשיו פי כמה ויש כעת יוזמות ורצון להצטרף ליוזמות ואנחנו צריכים לגייס גם ברמה הבינלאומית ואני מדברת כמובן על פתרון שתי המדינות ויצירת הסכם מדיני ולא להיות רק תגובתיים ולגייס אלינו דעת קהל ציבורי ... ללמוד על פתרון שתי המדינות, ללמד את הדור שלא זוכר בכלל שיש אפשרות כזאת שהיא קיימת!

... זה חייב להיות משהו שיטתי רחב אצלנו במחנה - ההבנה שבין הלאומנות המשיחית, לבין חוסר ההכרעה לניהול הסכסוך, להחלשת הרשות, לחיזוק ארגון טרור כנכס יש קו מחבר. ואנחנו צריכים לעמוד על הדבר הזה ... אני דור שעוד זוכר שיח על שלום ושזה היה משהו שעומד על הפרק, אנחנו יכולים גם בזה לעשות תהליך, ואני קוראת לתהליך ציבורי קודם כל. אנחנו יודעים שאין לנו אפשרות אחרת חוץ מלהגיע באמת להכרעה וליצירת גבולות ברורים למדינה ויצירת הסכם מדיני.

אנחנו צריכים גם להעביר את זה הלאה, אבל במובן העמוק של הבנה שזה לא משהו שיבוא אחר כך. כלכלה וחברה לא יוכלו להתקיים כאן כמו שאנחנו רוצים אם נמשיך למציאות הזאת להכתיב את הטון ...

מה תפקיד השמאל הציוני?

התפקיד הכי חשוב - יותר מדי מפלגות מהמרכז על כל גווני הימין הלאה מתקיימות ויקומו עוד ואין תחליף לשמאל הציוני במובן הזה.

אני כבר תקופה ארוכה, עוד לפני המלחמה, מרגישה שיש משהו בשקיעה של האומה שלנו עם השקיעה של הרעיונות שלנו ושל הדמויות הפוליטיות - התפיסה הפוליטית יותר נכון, שצריכה להוביל אותנו.

והשיקום של מה היא ישראל? איזו אומה, איזה חברה שעל התשתית הזאת אנחנו נשענים היא גם קשורה לפוליטיקה. השמאל הציוני יהיה חייב להיות דומיננטי וחזק וזה תלוי ציבורית באיך נעשה את הדברים.

קודם כל, אני אומרת שאנחנו צריכים לעשות חיבורים וצריכים להיות ביחד ולא להיות מפוצלים, חזית אחידה של תקווה ממשית. וכן לעמוד על הבידול של השמאל הציוני משאר המפלגות, שחלקן ליברליות ומאמינות בדמוקרטיה ליברלית והפרדת דת ומדינה ובעוד סוגיות שגם אנחנו והן חלק מאיתנו חד משמעית. אבל המקומות של הבידול הברור שמייצר סדר יום אחר, זה המדיני-ביטחוני והכלכלי-חברתי. במקום הזה אין תחליף למה שאנחנו צריכים להביא איתנו בצורה הכי רחבה שיש אל משכן הכנסת ואל הממשלה.

דמיין שמי שמובילים את תפיסת האוצר בשנים האחרונות היו מקימים כאן מדינה, לא הייתה ישראל, לא היו נבנות פה לא תשתיות לאומיות ולא שום תשתית רווחה שעליה אנחנו עד היום נשענים למרות הפירור השיטתי ... כמובן זה תלוי גם בזה שנעשה צעדים מדיניים שיאפשרו לראות אופק ... גם בגלל המרחב שאנחנו נמצאים בו, בגלל האתגרים שהולכים להיות לנו פה ... אבל זה גם נכון פנימה, כי זה יאפשר לנו לייצר פה חברה יותר סולידארית והרבה יותר משותפת ... זה תלוי בחיבורים הפוליטיים שנעשה וממה שנייצר כלפי חוץ.

איך אפשר לנהל מאבקים, גם בתחום המדיני?

מאוד מקווה שיהיו בחירות וצריכים להניח תשתית כבר עכשיו ולא יכול להיות משהו שבאים איתו רק בהסכם קואליציוני. יצירת הסכמות גם בינלאומיות לחלק מהתשתית הזאת צריכה להיות כבר בתוך הידברות ... לא דבר שאפשר לבוא אליו לשולחן המשא ומתן בהפתעה ... לייצר לזה גם תשתית של שיתוף פעולה גם מימין, זה לא יוכל לבוא רק משמאל. השמאל הוא הבסיס שיתן לזה את הכוח המרכזי, אבל בסופו של דבר זה עניין לאומי וקיומי בישראל וצריך לחבר לשם גם מימין, ואני רוצה להזכיר שמציאות כזאת הייתה בעבר.

אנחנו כשמאל תגובתיים, כל הזמן במהלך בלימה ואת זה צריך לשנות. אנחנו צריכים להיות רותמים, זה התפקיד שלנו. לשנות כיוון למציאות אלטרנטיבית והזמן הוא עכשיו, לא לפני בחירות.

לאתר הכנס בקישור.

"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו"
דוד בן גוריון, משמעות הנגב שדה בוקר 17.1.1955

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר 20 שנה, הבמה הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

מצב מפקד

חברי.ות מפלגה פעילים: כ-48,288
לנתונים המלאים | התפקדות

העבודה בסקרים

נכון לתאריך 24.6.24, העבודה-מרצ עם 11 מנדטים (N12), העבודה 5 ומרצ 4 מנדטים (מעריב)
למעקב סקרים

יצחק רבין

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי