אורי זכי ממרצ בקריאה לחיבור העבודה מרצ

אורי זכי, יו"ר הנהלת מרצ, בתור תגובה לח"כ קריב - איחוד כוחות בין העבודה ומרצ כבסיס למפלגת שמאל ציוני חדשה היא צו השעה, ועל מרצ, כמו גם על העבודה, להיענות לה.

אלה ימים דרמטיים בפוליטיקה. נבואות השמאל זה עשורים, על סכנה לדמוקרטיה הישראלית, מתממשות לנגד עינינו בעוצמה ובקצב שלא דמיינו. רבדים משמעותיים מאי פעם בחברה הישראלית מכירים בצורך בשינוי פוליטי. ודווקא כאשר רעיונות השמאל — דמוקרטיה, חופש, שוויון — דרושים וברורים מתמיד, הייצוג הפוליטי שלו בסכנת כליה. למעשה הוא כבר התכלה. הדבר נובע משילוב של טעויות פוליטיות וחוסר יכולת להתחדש. הצעתו של ח"כ הרב גלעד קריב לאיחוד כוחות בין העבודה ומרצ כבסיס למפלגת שמאל ציוני חדשה היא צו השעה, ועל מרצ, כמו גם על העבודה, להיענות לה.

מרצ, שבמשך קרוב לעשור פירפרה סביב אחוז החסימה, לא הצליחה לקבל מספיק תמיכה כדי לעבור אותו בבחירות האחרונות, והעבודה צלחה אותו בקושי. שתי המפלגות הן קורבנות של עברן המפואר. שתיהן לא הצליחו להתאים את עצמן לישראל של זמננו. מרצ, שחתומה על כמה מהפכות חברתיות מהמשמעותיות בתולדות המדינה: חוק הדיור הציבורי, הקמת המכללות ופתיחת שערי האקדמיה לפריפריה החברתית, מעמד קהילת הלהט"ב ועוד, נשארה תקועה בשפה של הניינטיז, ללא יכולת לתקשר עם ציבור פוטנציאלי רחב. העבודה, שייסדה את המדינה, והובילה את הניסיון הרציני הראשון לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, לא הצליחה להשתחרר מהתדמית העצמית שלה כמפלגת שלטון, תדמית שאיבדה כל קשר עם המציאות הפוליטית.

ועדיין, יש בישראל ציבור לא מבוטל שתומך בשתי המפלגות, כ–300 אלף הצביעו להן בבחירות האחרונות. מעבר לכך, יש כיום ציבור גדול (יותר מבכל תקופה אחרת בעשורים האחרונים), שבשל לתמוך בשמאל ציוני אפקטיבי. במשך שנים הצליחה מכונת הרעל של נתניהו להפוך את המילה שמאל לכינוי גנאי, שם נרדף לבגידה במולדת. אך כיום, כשהמחאה מוקעת כ"מחאת שמאל", התיוג הזה דווקא מסייע לרבים להשיל את המטען השלילי מהגדרת השמאל. אחרי הכל, המחאה מהדהדת טיעונים שהשמאל מעלה כבר שנים, על הסכנות הנשקפות לדמוקרטיה הישראלית ממגמות משיחיות, פופוליסטיות וגזעניות.

הקריאה לאיחוד שתי המפלגות איננה חדשה. יוסי ביילין קרא לו כבר לפני יותר מ–20 שנה. אני עצמי, כיו"ר צעירי מרצ, הובלתי יחד עם מקבילי אז מהעבודה, ערן חרמוני, ניסיון לאיחוד הסיעות לאחר בחירות 2006. הניסיונות הללו נתקלו תמיד בתירוצים משני סוגים: או "זה מוקדם מדי", או "זה מאוחר מדי ערב בחירות". גם הפעם היחידה שהמפלגות נעתרו לדרישת הציבור והלכו יחד לבחירות ב–2020, נעשתה בחמיצות, תוך הדגשה כי מדובר באיחוד טכני, ועם התוספת המלאכותית של אורלי לוי־אבקסיס, שערקה לגוש נתניהו מיד לאחר הבחירות. זאת לא הדרך לאיחוד אמיתי.

איחוד ואתחול מחדש של שתי המפלגות כמפלגה אחת צריך להתחיל בבירור רעיוני והצגת תוכנית פעולה חדשנית, שתציע דרכים להתמודד עם האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית: בתחום חוסן הדמוקרטיה, בתחום החברתי והכלכלי, בתחום הסביבה ומשבר האקלים. מקום מיוחד חייב להיות להחזרת השאיפה לשלום ופתרון מדיני לסכסוך הישראלי־פלסטיני, וסיום הכיבוש. כיבוש, שכפי שהזהיר ישעיהו ליבוביץ', הוא המקור לאיום על הדמוקרטיה בישראל שאנו עומדים מולו כעת.

אתחול מחדש של שתי המפלגות כמפלגה אחת, צריך להתחיל בבירור רעיוני והצגת תוכנית חדשנית, כולל חתירה לשלום ולפתרון הסכסוך

מפלגת מאוחדת חייבת להשקיע מאמץ מיוחד כדי להפוך לבית בעבור אזרחי המדינה הערבים. השנים האחרונות הוכיחו, כי זהו ציבור השואף לשותפות במערכת הפוליטית ובקביעת עתיד המדינה. עד כה הן המפלגות הערביות והן היהודיות לא מספקות די כלים לשם כך. מפלגת שמאל שוויונית יכולה להיות אלטרנטיבה טובה בעבור רבים מציבור זה.

על שתי המפלגות, העבודה ומרצ, להימנע משימור המנגנונים העבשים שלהן. המסורת הארגונית הקלוקלת של שתיהן היא אחת הסיבות המרכזיות למצבן הנוכחי. אסור לבנות "מערך", ולא לדבר על "ריצ'רצ'ים". שתי המפלגות צריכות להתמזג למפלגה אחת, להושיט יד לציבור גדול על ידי פתיחה אמיתית של השורות לקבוצות וליחידים, וללכת לפריימריז פתוחים ורחבים לבחירת מנהיגת או מנהיג המפלגה המאוחדת.

ח"כ קריב הזכיר את המאמר המונומנטלי של יצחק בן אהרון, "עוז לתמורה בטרם פורענות". ברור כי מבחינת העבודה ומרצ אנו לאחר הפורענות, אבל אין לנו את הלוקסוס לאפשר את היעלמות השמאל מהמפה הפוליטית בישראל. אין לו אלטרנטיבה, וערכיו דרושים כעת יותר מאי פעם. אם אנחנו, הנהגות שתי המפלגות, ניכשל עקב בשל העוז הדרוש לתמורה, היא תגיע ממקום אחר. בבחירות הבאות תהיה מפלגת שמאל. חשוב שכל הכוחות המאמינים בערכים אלה יאחדו כוחות כבר עכשיו.

===

הטור המלא והמקורי פורסם באתר עיתון הארץ

• קודם
• הבא