מפלגת העבודה איננה מפלגת שמאל אלא מפלגה סוציאל־דמוקרטית

מפלגת העבודה לא היתה ואיננה מפלגת שמאל אלא מפלגה סוציאל־דמוקרטית מרכזית.
לזהותה של מפלגת העבודה שלושה מרכיבים: חברתי (סוציאל־דמוקרטית), ביטחוניסטי ושוחר שלום. הסר מרכיב אחד, ואבדה הזהות. התחברותה של העבודה למרצ תצבע אותה בצבע שאינו שלה, ותרחיק ממנה רבים מבוחריה המסורתיים. זה טוב ליאיר לפיד ולבני גנץ, אך לא למפלגת העבודה.

ככל שמתקרב מועד סגירת הרשימות לכנסת, כך מתעצם מסע הלחצים על יו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, לחבור עם מרצ לרשימה אחת. לחיבור העבודה עם מפלגות שאינן כמותה יש היסטוריה עגומה. אהוד ברק יצר ב–1999 את המיזוג עם "גשר" — פורשי הליכוד בראשות דוד לוי. התוצאה בקלפי היתה מאכזבת (26 מנדטים), וגשר נטשה את השותפות, "ישראל אחת", לאחר פסגת קמפ דייוויד עם הפלסטינים ב–2000. השותפות עם גשר שבראשות בתו של לוי, אורלי לוי־אבקסיס , ועם מרצ, הניבה ב–2020 תוצאה של שבעה מנדטים בלבד.

אם כן, כבר היו דברים מעולם, ולא לפני זמן רב. ככה הדברים עובדים בפוליטיקה — חיבורים שאין להם בסיס של ממש אינם מאריכים ימים, אלא עד המשבר הראשון — והמשבר הזה לעולם אינו מבושש לבוא.

יש שתי קבוצות מאחורי הלחץ למיזוג: קבוצה אחת מורכבת מבני אדם נקיי כוונות שחוששים ממחיקת מרצ ומחיזוק גוש נתניהו. אך הקבוצה האחרת, כוונותיה אינן נקיות. עמה נמנים מי שמעוניינים במחיקת מפלגת העבודה העצמאית, ובדחיסתה לתוך מפלגת שמאל מצומקת — מפה פוליטית בלי מפלגה סוציאל־דמוקרטית מרכזית היא רווח אלקטורלי מובהק למפלגות המרכז־ימין. תוצאה זו היא שמניעה את מסע "תתאחדו כבר" המופעל על הנהגת העבודה.

למה אין יסוד לאיחוד העבודה עם מרצ? מרצ היא מפלגת שמאל. על כך גאוותה, והיא שמרה את זהותה גם בתנאים קשים למול מסע שיסוי והסתה. מפלגת העבודה לא היתה ואיננה מפלגת שמאל אלא מפלגה סוציאל־דמוקרטית מרכזית, כמו הלייבור בבריטניה ומפלגת SPD בגרמניה. ברוב מדינות אירופה יש מפלגה כזאת, לסירוגין היא מפלגת שלטון, וגם לצדה יש מפלגות שמאל מובהקות. צביונה זה של מפלגת העבודה נשמר זה עשרות בשנים, ואין צידוק לשנותו מטעמים אלקטורליים בני חלוף.

יצחק רבין כיבד את יוסי שריד ואת שולמית אלוני, אך לא זכור לי ששכח לרגע את מה שהבדיל ביניהם, וּודאי שלא שקל לחבור אִתם ברשימה לכנסת. אני הקטן שיתפתי פעולה עם זהבה גלאון בכנסת, ועם חבריה היו לי יחסי חברות, חיבה ושיתוף. אני נסחף לתיאור רגשי זה כדי להבהיר שאין בעמדתי שמץ של התנכרות או של התנשאות, אלא רצון למנוע את טשטוש זהותה של העבודה באקט פוליטי נמהר.

לזהותה של מפלגת העבודה שלושה מרכיבים: חברתי (סוציאל־דמוקרטית), ביטחוניסטי ושוחר שלום. הסר מרכיב אחד, ואבדה הזהות. התחברותה של העבודה למרצ תצבע אותה בצבע שאינו שלה, ותרחיק ממנה רבים מבוחריה המסורתיים. זה טוב ליאיר לפיד ולבני גנץ, אך לא למפלגת העבודה.

ואשר לנתונים האלקטורליים, אינני מזלזל בחששות שמא יינזק הגוש של מתנגדי נתניהו — אך הסקרים שנחשפתי להם בעת האחרונה מראים כי לו התאחדו העבודה ומרצ, היתה רשימתן המשותפת מקבלת פחות ממה שתקבלנה שתי המפלגות בנפרד. לתשומת לבו של מי שנימוקים אידאולוגיים נחשבים למשניים מבחינתו.

=====

הטור המקורי פורסם באתר עיתון הארץ

• קודם
• הבא