העבודה: מפלגת נישה או מפלגת שלטון?
Thank you for rating this article.בוחרי מפלגת העבודה יצטרכו להחליט בעוד 8 ימים בלבד : דוקטרינת הנישה (מיכאלי) או מפלגת שלטון (חרמוני).
דוקטרינת הנישה מוותרת על שלושת עמודי התווך ההיסטוריים של העבודה: המדיני, החברתי והבטחוני. תהליך "מנישה לשלטון", מציע גיוס מנהיג בסדר גודל לאומי שיוביל את המפלגה בבחירות והחזרת השיח המדיני-בטחוני למרכז העשייה של המפלגה.
בבחירות 2015 מפלגת העבודה הגיעה למרחק נגיעה מהרכבת ממשלה בראשות יצחק הרצוג.
24 המנדטים בהן זכתה המפלגה הגיעו כתוצאה מהתזוזה מהשמאל, בהנהגת שלי יחימוביץ, לכיוון המרכז שמאל. החיבור עם ציפי לבני (הקמת המחנה הציוני) סייע בשינוי הזהות הפוליטית של המפלגה. יחד עם זאת, 19 המנדטים הנוספים הגיעו כתוצאה מחיבור מחודש בין מנהיג המפלגה לחלקיה השונים. כך למשל, בחירה מושכלת של מנהיגי ההתיישבות העובדת, דני עטר ואיתן ברושי לרשימה, תרמה כארבעה מנדטים ויותר. לעומתם תשעת חברי הכנסת האחרים, תושבי תל-אביב רבתית, תרמו ביחד 2 מנדטים בלבד.
ארבע שנים לאחר מכן אבי גבאי נבחר (הרבה בזכות שלי יחימוביץ), פירק את המחנה הציוני, את חיבור מפלגת העבודה לחלקיה השונים ומיצב את מעמדה כמפלגת נישה. עמיר פרץ ומרב מיכאלי החליפו את גבאי, אך גם הם כשלו בחילוץ מפלגת העבודה מהנישה אליה נדחקה. כיום מרב מיכאלי אינה מזוהה עם הערכים של מרבית הבוחרים מכול המגזרים, מה שפוגע באלקטביליות של המפלגה.
בשנה האחרונה מרב מיכאלי הצליחה להטמיע את "דוקטרינת הנישה", בקרב הציבור הרחב וחברי מפלגת העבודה כאחד. ההשלכות של דוקטרינה זו הן מרחיקות לכת:
- ראשית, מפלגת העבודה הופכת לנספחת למפלגות אחרות בגוש, כמו יש עתיד והאיחוד המסתמן בין כחול לבן ותקווה חדשה.
- שנית, כנראה תתפתח תחרות בין לפיד וגנץ על ההובלת הגוש. תחרות שנועדה להחליט מי יהיה מועמד הגוש לראשות הממשלה, או ברוטציה פנימית או ברוטציה עם הליכוד, אם נתניהו יפרוש או ייאלץ לפרוש. תחרות זו עלולה לגרום להם להתעלם מראיית הגוש ולהתמקד בגודל המפלגה. את המחיר תשלם מפלגת העבודה. דיי באובדן שני מנדטים פריכים כדי להגיע קרוב מאוד לאחוז החסימה.
- שלישית, דוקטרינת הנישה מוותרת גם על שלושת עמודי התווך ההיסטוריים של העבודה: המדיני, החברתי והבטחוני. מיכאלי וויתרה עליהם בזמן כהונתה כשרה בממשלה הנוכחית.
ערן חרמוני, מזכ"ל המפלגה, מציע בפריימריז הקרובים להנהגת העבודה מודל אחר: ערן לא מהסס להצהיר כי המטרה האמיתית בהתמודדות היא יצירת אלטרנטיבה לדוקטרינת הנישה של מיכאלי ביצירת תהליך שהוא קורא לו "מנישה לשלטון". ערן מאמין כי כניעה לתפיסת הנישה מסוכנת לעתידה של מפלגת העבודה. הוא מציע תכנית תלת-שלבית:
- ראשית, נצחון בפריימריז להנהגה.
- שנית, גיוס מנהיג בסדר גודל לאומי שיוביל את המפלגה בבחירות הקרובות.
- שלישית, החזרת השיח המדיני-בטחוני למרכז העשייה של המפלגה.
מנהיג כזה, כך מאמינים ובצדק ערן ורבים מפעילי מפלגת העבודה, יבלום את בריחת המנדטים, יחזיר חלק ממצביעי המפלגה בעבר והכי חשוב; מנהיג כזה יאפשר את שיקומה של המפלגה במישור הארצי בעוד ערן חרמוני יפעל לשיקומה במישורים הפנימיים.
השיקום יתחיל בכך בבניית הכוחות הפנימיים הפזורים בכול חלקי הארץ. לכוחות אלו, במרכז ובפריפריה, בהתיישבות העובדת ובמרחבים הערביים והדרוזים, אין כיום סיכוי קלוש להשתלב בהנהגת המפלגה ולכן הם כמעט וחדלו מלהתקיים. יצירת סיכוי הוגן להשתלב בתהליכי קבלת ההחלטות במפלגה ואף להגעה לעמדות הנהגה בכנסת, הוא המפתח ליצירת מנהיגות מקומית המסוגלת לצמוח למנהיגות ארצית ובדרך להשפיע על קהלים חדשים להצביע מחדש למפלגת העבודה.
בוחרי מפלגת העבודה יצטרכו להחליט בעוד 8 ימים בלבד : דוקטרינת הנישה (מיכאלי) או מפלגת שלטון (חרמוני).
ד"ר שאול ינאי,
ציר וועידה, רמת השרון.
