לגנץ אחריות באיחוד הגוש

ניצחון הוא כל מה שחשוב עכשיו, ואם נחמיץ את ההזדמנות לא נסלח לעצמנו (לפיכך) או שהעבודה תהיה חטיבה במפלגת כחול לבן, או שייעשה חיבור טכני עד יום לאחר סגירת הקלפיות בין העבודה למרצ (ויינתנו התמורות הנדרשות מכחול לבן). לגנץ יש אחריות עצומה ליצור גוש מנצח ומחובתו להתוות, כמו נתניהו, דרך משותפת — ולא להניח שהיא תתווה את עצמה מאליה. מול נתניהו, הפועל והמסדר את מחנהו בנמרצות, כחול לבן איננה פועלת בתום לב, והיא מתנהגת כאילו אין לה כל אחריות למחנה. על כחול לבן לנקוט צעדים נדרשים — לדוגמה, שריון זמני של חברי כנסת מהעבודה וממרצ ברשימתם, שינוי המפתח לחלוקת התיקים והתחייבות לשותפות בממשלה — בהיעדרם אולי גנץ ינצח בתוך הגוש, אבל הוא יובס במערכה כולה.

מתוך הטור המלא בפייסבוק.

ניצחון הוא כל מה שחשוב עכשיו, ואם נחמיץ את ההזדמנות לא נסלח לעצמנו. סיבות למה לא יש למכביר, ובכל זאת אין ברירה וחיבור טכני הוא צו השעה. לא תהיה הזדמנות שנייה, לא למדינה ולא למפלגה. עת להכריע.

לנוכח מה שמוטל על הכף בבחירות- חייבים לנצח. הפסד לא רק שיביא לחיסול שלטון החוק והדמוקרטיה תחת מכבש החסינות-התגברות של נתניהו, אלא שכאות תודה לשותפיו לפשע בבלוק יקודמו גם סיפוח קטלני, לאומנות יהודית, דרוויניזם חברתי וחנק של כפייה דתית. ישראל לא תהיה עוד מה שהיא ומה שייחלו לה מייסדיה.

יש סיכוי אמיתי להוריד את נתניהו מכיסאו ולבלום את התנהלותו המסוכנת אבל כדי שזה יקרה נדרשת גישה מפוכחת ופרגמטית שאפיינה בעבר את ״העבודה״.

טרם הזנקת הקמפיינים, כל הסקרים מראים- גם אלה שעשינו אצלנו בבית, ששתי המפלגות, העבודה ומרצ, גם קטנות וגם פריכות, שילוב קטלני שעלול להביא אחת מהן להימחץ תחת ההוריקן של כחול לבן. זו לא תהיה רק טרגדיה היסטורית, אלא ש-150 אלף קלות שרוצים שינוי ילכו לפח- ועמם יחוסל גם הסיכוי למהפך. איך נעמוד אז מול תומכינו ומול עצמנו?

אופוזיציה שרואה את מדינתה מתנדנדת על סף התהום, וכמהה לחלצה מאזור הסכנה, איננה יכולה להסתכן בהימור פרוע. המאזן האפשרי בין רווח, שספק אם קיים מריצה בנפרד, לעומת הסכנה שבאיבוד ארבעה מנדטים והגשת השלטון לביבי במתנה- מיותר ומופקר.

לפיכך, כדי למנוע אסון ולמקסם את כוחנו, או שהעבודה תשולב כחטיבה ב"כחול לבן", או שייעשה חיבור טכני בין "העבודה" ל"מרצ" תוך מתן תמורות נדרשות ממפלגתו של גנץ.

אמת, אני כנראה הח"כ ה"ממורכז" ביותר בעבודה מבחינת עמדותיו. ההבדלים למשל בין אחדות העבודה ומפ"ם מוכרים וידועים לי, אבל כשמבינים את פוטנציאל האסון המתקדר ברקע- אלה זניחים ביותר. ממילא מדובר בחיבור טכני, ולא בחתונה, שיתפרק בחזרה לשתי מפלגות ביום הבחירות עם סגירת הקלפיות.

עמיר בעל זכויות במפלגה ובמדינה וביכולתו להוביל זאת. אני שותף לשאיפתו הצודקת להביא קהלים חדשים, אך גם על בסיס מה שהיה בסיבוב הקודם, זו כנראה משימה לשנים, לא לשבועות מעטים כשהסיכון למדינה, לשמאל הציוני ולמפלגה בעננים. לבני גנץ אחריות עצומה ביצירת גוש מנצח- אם יסתפק רק במפלגה גדולה- יחטוף מפלה. מול נתניהו, שפועל ומסדר את מחנהו בנמרצות, כחול לבן אינה פועלת בתום לב עד כה, כאילו המאבק הגושי אינו הסיפור שלה. זה חייב להשתנות.

אני משוכנע שחלק מכם מרוצים, אחרים אולי מופתעים וכועסים אבל להנהגה, בעיקר תחת מצבים קשים, אסור להתחבא או לשתוק והיא מחויבת לומר לתומכיה את האמת ולפעול על פיה באומץ, בנחישות וביושר- וזו עמדתי.

לגנץ יש אחריות עצומה ליצור גוש מנצח. לא די שיוביל מפלגה גדולה שעלולה להביא אותו, בהעדר גוש גדול דיו, לידי מפלה מוחצת. מחובתו להתוות, כמו נתניהו, דרך משותפת — ולא להניח שהיא תתווה את עצמה מאליה. מול נתניהו, הפועל והמסדר את מחנהו בנמרצות, כחול לבן איננה פועלת בתום לב, והיא מתנהגת כאילו אין לה כל אחריות למחנה. על כחול לבן לנקוט צעדים נדרשים — לדוגמה, שריון זמני של חברי כנסת מהעבודה וממרצ ברשימתם, שינוי המפתח לחלוקת התיקים והתחייבות לשותפות בממשלה — בהיעדרם אולי גנץ ינצח בתוך הגוש, אבל הוא יובס במערכה כולה.

ניצחון הוא כל מה שחשוב עכשיו, ואם נחמיץ את ההזדמנות לא נסלח לעצמנו. לא תהיה הזדמנות שנייה, לא למדינה ולא למפלגה.

====

מעמוד הפייסבוק של ח"כ איציק שמולי

• קודם
• הבא