כן להנפת הדגל המדיני אך איזה דגל ?

במאמרו מה-3 באוקטובר כאן טוען החבר חיליק בר בצדק שאחת הסיבות העיקריות שמפלגת העבודה הדרדרה בבחירות בשנים האחרונות היא העדר טיפולה בסוגיה המדינית.

בכך היא הפכה להיות שותפה לכל המפלגות האחרות, גם בימין וגם בשמאל שלא הקדישו תשומות של ממש להצעות מדיניות.

הסיבה לכך ברורה למדי: הנושא המדיני לא פופולרי, אינו לוחץ, אין אינתיפאדה, המצב בגדה יחסית שקט, כולם התרגלו לכך שכל יום שישי יש הרוג או שנים ועשרות פצועים פלסטינים על הגבול עם עזה והשאלה אם יש פרטנר או אין תמיד עומדת לנגד עינינו. אז למה באמת להניף את הדגל המדיני?

חיליק גם צודק כאשר הוא מזכיר לנו ששגשוגה של המדינה תלוי בשילובה במרחב הכלכלי והמדיני במזררח התיכון, שילוב שלעת עתה לא קורה גם אם נתניהו מתגאה כמעט יום יום שקשרים סודיים נפלאים נוצרו עם חלק ממדינות ערב גם ללא יישוב הסכסוך הפלסטיני. האמת כמובן שכל בר דעת יודע שלא יהיה קשר אמיתי ועמוק עם אף אחת ממדינות ערב באזור ללא יישוב הסוגיה הפלסטינית ועל כן חייבים להניף את הדגל המדיני וטוב שעה קודם. אך איזה דגל יש להניף ? חיליק וחבריו במפלגה מניפים דגל אחד - הדגל של שתי המדינות ורק דגל זה. זאת גם כאשר המציאות מזמן מצביעה על כך שהסיכוי שתהיינה כאן שתי מדינות בעתיד הנראה לעין קלוש למדי. זאת גם כאשר ברור שמתווה שתי המדינות כפי שאנחנו מתארים אותו (לרוב) - הם שם, אנחנו כאן וחומה גובהה באמצע, הוא מהווה אסון כלכלי עבור הפלסטינים שתלויים בנו כלכלית כמעט לחלוטין. הכלכלן ההתנהגותי פרופ׳ דן אריאלי חוזר ומדגיש שפיתרון טוב ניתן למצוא אך ורק כאשר כל הפיתרונות על השולחן. ברור לחלוטין שזה לא המקרה כאן. בדומה לתעשיין הנרי פורד שענה לאלה ששאלו על מכוניות בצבעים מגוונים שלא איכפת לו מה הוא צבע המכונית כל עוד הוא שחור , למפלגת העובדה (ולשמאל כולו) לא איכפת באמת מה הפיתרון לסכסוך עם הפלטסינים, כל עוד הוא שתי מדינות. 

חברים התעוררו, יש אלטרנטיבות ששומרות על המדינה היהודית, על הרוב היהודי וגם על הדמוקרטיה שאינן שתי מדינות, חייבים לדון בהן www.federation.org.il

• קודם
• הבא