המדינה היא הפתרון ולא הבעיה - הדרך השלישית של העבודה-גשר
Thank you for rating this article.המדינה היא הפתרון ולא הבעיה - הדרך השלישית המשלבת בין כלכלה חופשית לתכניות רווחה של העבודה-גשר, היא הדרך הנכונה ללכת בה.
"בדמוקרטיה לכל אדם יש קול אחד, בשוק לכל שקל יש קול אחד ... אך מי שיש לו עודף גדול של ממון יכול להטות את השוק לטובתו" (אתר שחרית).
הכלכלה בישראל אינה כלכלת שוק חופשית. הכלכלה הישראלית היא ריכוזית ביותר ומאפשרת למאיון העליון לצבור 40% מההון במדינה, אך לשלם מס מופחת מאוד מאחר וחלק ניכר מהכנסותיו מורכב מרווחי הון, עליהם מוטל 25% מס בלבד בהשוואה ל-47% מס שמוטל על השתכרות מעבודה. הפגיעה בשוק החופשי היא גם פגיעה בדמוקרטיה: ריכוז הכוח בידי מעטים מוביל לקשרי הון־שלטון ומעניק כוח פוליטי בלתי פרופורציונלי לאותם מעטים השולטים במשק הישראלי.
המנוע הכלכלי האמיתי בכלכלה הדמוקרטית הוא העסקים הקטנים והבינוניים. נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין קבל על כך כי "הפקידות מעדיפה תמיד לעבוד מול מעט חברות גדולות מאשר לפתוח הזדמנות הוגנת גם בפני חברות קטנות ובינוניות. זו איוולת וגזלה להעניק מתוך 65 מיליארד ש"ח רכישות המגזר הציבורי רק חלק מזערי למגזר העסקים הקטנים והבינוניים". זו עוד הוכחה שבישראל אין באמת כלכלה חופשית. ה"מאורות" של הימין הכלכלי הישראלי ושל ראש הממשלה נתניהו, הם רונלד ריגן שהכריז: "המדינה היא לא הפתרון, המדינה היא הבעיה" (אתר YNET), ושל ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, שכל כך בזה לרעיון הכלכלה החברתית באומרה ש-"אין כזה דבר חברה" (פייסבוק נתניהו).
בכלכלה דמוקרטית יש מקום לכולם. ליזמים, לראשי התאגידים וכן, גם לאזרחים. ביל קלינטון נשיא ארצות הברית הבין שכלכלה חברתית היא המפתח לצמיחה. הוא שאל את השאלה הנכונה: מה מטרתה של הכלכלה? התשובה שלו היתה פשוטה וצודקת: למען בני האדם ולא למען "מדדים שנראים נהדר על גרפים בוול סטריט. מדיניותו כונתה "הדרך השלישית", המשלבת בין כלכלה חופשית לתכניות רווחה. בסוף תקופת נשיאותו העודף התקציבי הגיע ל-236 מיליארד דולר, האבטלה הצטמצמה וארצות הברית חוותה את תקופת ההתרחבות הכלכלית הארוכה ביותר בעת שלום בהיסטוריה שלה.
פרופסור אמרטיה סן מאוניברסיטת קיימברידג', חתן פרס נובל לכלכלה מ-1998, הוכיח שדמוקרטיה לא יכולה לשגשג כאשר חלק גדול מהאזרחים שלה עסוקים במאבק קיומי. הוא קבע כי ללא יכולת כלכלית נאותה העשירונים הנמוכים לא יכולים לממש את החירויות המוקנות להם על-ידי הדמוקרטיה ולכן אמונם בה מתערער. בישראל יש כמיליון אזרחים כאלה, המרוויחים שכר מינימום ופחות מכך.
תכנית הכלכלה הדמוקרטית של מפלגת העבודה-גשר, כפי שהוצגה ב-12.8.2019 מתכתבת עם הצלחת הכלכלה של קלינטון ועם מודל הכלכלה הדמוקרטית של פרופסור סן. תכנית זו מציגה תיזה הפוכה לזו המיושמת על-ידי ממשלת נתניהו. קודם כול התכנית קובעת שאזרחי ישראל הם ההון האמיתי של המדינה. בהון הזה צריך להשקיע באופן מתמיד כדי שיניב תשואות מתמידות. בעיות היסוד של 54% מהעובדים במדינה, שאינם מגיעים אפילו לרמת השתכרות שניתן למסות אותה, נובעות מעלויות יקרות מידיי של מוצרי היסוד, של דיור, שכר שאינו הוגן ומחינוך יקר מגיל 0 ועד לסיום התיכון. הסיבה העיקרית היא התמקדות ממשלת נתניהו בהטבות מפליגות לבעלי ההון מצד אחד וחוסר הבנה אידיאולוגי כי אזרחי המדינה הם המשאב הכי חשוב שלה.
הכלכלה הדמוקרטית של מפלגת העבודה-גשר מכוונת למטרה עיקרית אחת: כלכלה חופשית בהכוונת ממשל, במוקדים בהם צריך להעניק למירב האזרחים את הזכות הדמוקרטית לחיות בכבוד ובאופן שיבטיח שגשוג כלכלי לאזרחים ולמדינה.
===
פורסם במקור כטור משותף של ח"כ לשעבר חיליק בר וד"ר שאול ינאי בעיתון מעריב
