הלכתי עם האמת שלי - אחרת לא הייתי יותר איתן כבל
Thank you for rating this article.תודה לכם.
אני מרגיש כאן כמו הפוליטבירו.
ערב טוב לכם, קודם כול ולפני הכול תודה מעומק הלב לכל אחת ואחד מכם. אני אף פעם בכל השנים שלי לא ראיתי בשום פנים באופן התגייסות של חברים למעני כדבר מובן מאליו. תמיד התפלאתי, איך אנשים מוכנים לתת מעצמם עבורי? ואף פעם לא הסכמתי לקבל שום דבר כברור מאליו. גם היום וקל וחומר בחום הקשה הזה שעשרות אנשים התקשרו והתנצלו שלא יוכלו להגיע. ואתם הגעתם כאן, ושוב אני אומר לכם תודה מעומק הלב. שוב, זה לא יאמן.
תודה לחברים!
זה לא הספד וכמי שיודע שאני עף על עצמי - אני רק אומר שזה הקצה של הקצה של הדברים שעשיתי. ותסלחו לי. תרומתי לבית הזה, מעטים אני יכול לומ - . הדברים שעברתי ועשיתי ופעלתי. והיו ימים שיכולתי להיות בכל מפלגה, כולל הבחירות האלה. איילת חברתי יודעת שהיו לי שמונה חברים כדי לפרק את המפלגה ולא עשיתי זאת ולא חשבתי שצריך לעשות זאת רק בשם הפירוק והעשייה. ואני חוזר ואומר לכם גם עכשיו - אני רוצה להבהיר כמה נקודות כאן. הנקודות האלה הן העבר הקרוב, ההווה והעתיד - שאף אחד כאן לא יטעה, ב-11 בינואר כשעמדתי על בימת ועידת מפלגת העבודה הבנתי בדיוק לאן אנחנו הולכים. הבנתי, בדיוק!
כשקראתי להם, לצוות שלי, לפני כן ואמרו לי אתה משוגע. אתה מבין את המשמעות של הדברים שאתה הולך לשאת? וכמו תמיד, אמרתי להם - כן, אני מבין לחלוטין, אבל אני לא מוכן לשים את האני שלי לפני האני של התנועה. זה לא יקרה. לא איתי. וכששואלת אותי חברת הכנסת שלי יחימוביץ': מה היית צריך את זה? ואמרתי לה - אם לא הייתי קם ואומר את הדברים, לא הייתי יותר איתן כבל! באותו הרגע הייתי צריך להתפטר. והדבר שמכאיב יותר מכול, זה לא אבי גבאי - יסלחו לי כאן חברים שתמכו בו ואולי תומכים בו גם כאן היום אבל הם חברים שלי לפני הכול. ומעולם לא דיברתי על גבאי. ואני אומר לכם את הדבר הבא - הוא כבר, אמרתי לפני שנה, הוא פג תוקף. אני אומר את זה בשפה הקשה, הבוטה ביותר.
אני אעמיד את עצמי כפטט, שבא ומתווכח עם ראש ועדה, דני אזולאי? האם הייתם אומרים או חושבים שהייתי יושב במליאה, כאילו זה מקרוב הגעתי? לא ולא. לא ולא. סיימתי קדנציה מפוארת. הקדוש ברוך הוא אהב אותי פעמיים - כשנתן לי להיות יושב ועדת הכלכלה, ופעם שנייה שעשה הכול שלא אהיה חבר בכנסת הקרובה. שאני לא אהיה חלק מהביזוי. עכשיו אני רוצה שתבינו, יש כאן בניכם אנשים שגדלו איתי כתף אל כתף - מבילקר וביkבי ומישל חלימי שהכנסתי אותם בידי, בידי. וכמו שאני אומר - אלו לא מילים גדולות. נכון מישל? לא מילים גדולות. ארניה 12. כולנו זוכרים את הימים הגדולים שהדבקנו כמו אידיויטים עם מדבקות את המעטפות של פרס. אצל רבין עשו את זה בכלל בחברה. הייתה לי אז ארוסה ובמקום שאני אצא איתה, היינו יושבים. אמרתי אני יושב להדביק.
וכל השנים, באמת - זה נדיר, וצח אוריין שמלווה אולי אותי חוץ מאח שלי בועז שגדל איתי. צח אוריין שמלווה אותי לאורך כל השנים ממש, מהיום הראשון שלי שהתחלנו באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית יודע שתמיד הלכתי תמיד עם האמת שלי. נגד כולם. גם כשתמיד הסבירו לי איך אני הולך להפסיד מזה ותמיד יש מי שעסוק להסביר לי. אבל תסלחו לי - בשביל מה באתי לפוליטיקה? אם לא לשנות. אם לא להוביל, אם לא לדרך. ותמיד אבל תמיד מצאתי את עצמי באותו מקום שכולם אומרים או הרוב אומר איזה משוגע הוא! ואני מעולם לא הייתי משוגע. חברים - אני לא משוגע - איטה עטייה גדלה איתי יחד עם צחי אוריין. לא, ממש לא. אנחנו לא משוגעים. כי באותו יום שנכנסתי לפוליטקיה וחטפתי את המכות באוניברסיטה העברית ושברתי את האף - נשבעתי, שתמיד אעשה את מה שנראה נכון. גם אם אני אמצע את עצמי בודד במערכה.
אני רוצה לומר כמה דברים לגבי הימים האלו. תראו, אני עוד מתכוון לכתוב ולהתייחס לכל הדברים, אבל פה כולכם כאן חברים באמת מהשורשים העמוקים העמוקים של תנועת-העבודה ומפלגת-העבודה. אבל יחד עם זאת אני רוצה לומר גם, המחשבה שהולכים עכשיו לעשות פריימריס בנובמבר יש לה משמעות אחת שאף אחד לא באמת מבין את מה שקרה. חברים לא הבינו באמת. זאת איננה כבר קלישאה שאני אומר שהבית נפל עלינו. אתם מבינים שעמיר פרץ לא ידע אם הוא יהיה בכנסת הזאת עד שהשופט הודיע על התוצאה הסופית. הוא לא ידע. כי עד הדקה התשעים, היינו קרובים יותר לחמישה ממנדטים משבעה מנדטים. מבינים שהיו לנו כבר היו לנו תקופות עם יותר מתפקדים ממצביעים שהיו לנו בפעם הזאת? אתם מבינים את העניין הזה? מה אומרים לי?
