העבודה זה הבית

מפלגת העבודה במשבר, אך האם החמור ביותר שידעה? לא בטוח - כבר ידענו משברים גדולים יותר ושיאם 8 מנדטים בעקבות פרישת ברק בשנת 2011.

אז אבי גבאי - הפסק להישחק בהתעסקות בבית פנימה, וקבל גיבוי מלא להוביל אותנו לראשות הממשלה.

העבודה היא בית

נכון, יש משבר והרוחות סוערות, כי העבודה היא בית, של חברי הסיעה בכנסת ושל פעיליה הצעירים והוותיקים וכאשר הבית בסכנה - הנפש סוערת.

אבל המצב רחוק מלהיות אבוד ואנחנו נשארים בבית הפוליטי שלנו.

ביטאה זאת היטב חברת-הכנסת איילת נחמיאס-ורבין: "אולי אנחנו אומרים משהו ששווה להקשיב לו ... הקריאה שלי ישראל-אחת-2019 לא נועדה לפגוע בו, [אבי גבאי] הוא איש ראוי, מוכשר וטוב שהוא בפוליטיקה ... המפלגה הזאת היא הבית שלי, אני לא יודעת איך נפרדים משורשים כאלו. זה הבית הפוליטי שלי, אני לא מכירה בית פוליטי אחר" (ערוץ 10, סרטון פייסבוק). 

אז הנה לכם נקודת מבט היסטורית וכדי להחזיר את המשבר הנוכחי למידות האמיתיות שלו - מצבנו כבר היה גרוע יותר וידענו בראשות יצחק הרצוג לחזור ל24 מנדטים (או מעט פחות - 18, בקיזוז חברי מפלגת "התנועה"). בשנת 2011, יו"ר המפלגה אהוד ברק והידוע גם בכינוי "נפוליאון זוטא" ואחרי שניסה לחסל את המפלגה מבפנים באמצעות שינויי חוקה ופשיטת רגל כלכלית - פרש לעצמאות והותיר אותנו עם 8 מנדטים (מכתב הפרישה, פה). שיא שלילי של כל הזמנים (אנקדוטה, מי עמד בשער ועצר אותו? איתן כבל המזכ"ל אז).

אפילו אני ראיתי בנו אז נועדים לקבורת חמור ובברק הקברן. והיום? היום מפלגת העבודה עם 18 מנדטים (וכ820,000 קולות למחנה-הציוני), ח"כ חברתי מצטיין, חקיקה ענפה מתוך האופוזיציה, מצע חד וברור, ערכים ודרך, פעילי שטח שאין שני להם. אז כבר היה גרוע יותר.

ועדין בסקרים, ואחרי בחירת אבי גבאי כיושב-ראש המפלגה, העבודה מדשדשת עם 8-10 מנדטים ואחרי הפרידה מהתנועה ושותפות המחנה-הציוני. אז היום עם ובלי גבאי כנראה לא נקבל הרבה יותר מאותם 8 מנדטים שאחרי פרישת ברק (נפוליאון זוטא, זוכרים?) - אבל הלקח הוא להשאר על הגלגל ולהיות מחוייבים כמו מזכ"לי המפלגה מאז - כבל, חריש, בר וחרמוני - שתמיד שמרו על יסודות הבית ליום שאחרי וכדי לאפשר שיקום מערכתי פנימי.

והנה כבר היום, דווקא מקור-ראשון מפרסם סקר בו העבודה מטפסת מעט ל10 מנדטים שהם בוודאי יותר מאותם 8 מנדטים שהוריש לנו אהוד ברק.

אז אני עדין גאה לכנות את מפלגת העבודה, בית ואני לא עוזב כי כבר היה גרוע יותר ותמיד ידענו איך להשתקם ולצמוח מחדש.

מה נעשה כעת?

אז אולי אנחנו אומרים משהו ששווה להקשיב לו?

אני קורא ליושב ראש העבודה אבי גבאי - נבחרת בדין כיושב ראש המפלגה, וכך גם המזכ"ל ערן חרמוני.

נבחרת כדי להיות "מועמד המפלגה לראשות הממשלה" (חוקת העבודה - פרק ראשון: ד.15.א') והמזכל כדי להיות "אחראי בפני מוסדות המפלגה על הניהול המשקי, הכספי והארגוני" (שם - פרק ראשון: ד.16.ג'). מנסחי חוקת המפלגה המקורית, לא הקפידו קלה כחמורה לשווא - הם הבינו כי כדי להבחר לראשות הממשלה, היו"ר צריך למקד את כול כולו לעניין זה ולעניין זה בלבד ותוך שהוא פועל עם הפנים החוצה מהמפלגה. וכדי לאפשר זאת, חייב המזכ"ל לטפל בכל ענייני המפלגה הפנימיים ולגבות את היו"ר במשאבים ואמצעים וככל שיידרשו.

כי תפקידך אבי, הוא ליצר אווירה, לטעת תקווה באזרחים, להוביל רוח של שינוי - לא לריב על שריונים, להתעסק בפעילות המוסדות ולנהל תקציבים. ואני יודע שאתה יכול להוביל את השינוי - אם רק תפנה את עצמך לעסוק בו.

אנא השקע את זמנך ומאמציך החוצה והשאר למזכ"ל לפעול במפלגה פנימה. הפסק להתעסק בשריונים, בצירי הוועידה, ובמנהלת יום הבחירות - האמן לי, אנחנו יודעים איך מביאים מצביעים לקלפי ביום הקובע. ואשר לשריונים שבעזרתם אתה מאמין שתביא את הנצחון? הסר דאגה מלבך, כי בפועל ומאז ומעולם - מוזמן להרים טלפון להרצוג, שלי, עמיר ומצנע - תמיד הוועידה (והמרכז) אישרה כול יוזמת שיריון של היו"ר כאשר הובאה בפניהם לפני הבחירות והעניקה לו רוח גבית.

השאר לנו את העבודה פנימה, וקח על עצמך לפעול מול העם ולתת לנו רוח גבית לרוץ בסניפים ולהביא מצביעים לקלפי ולהביא ביחד את הניצחון.

אני בטוח כי כול חברי הסיעה, מזכירי הסניפים והפעילים יסמכו ידיהם על גישה זו, כי מפלגת העבודה היא הבית הפוליטי שלנו, וראשות הממשלה היא שלך.

• קודם
• הבא