במרכז ובשמאל פעם חשבו שאני טרול

הנה גילוי נאות, או שאולי צריך לקרוא לזה- סיכום ביניים שכולל קצת אכזבות.

בימים האחרונים לא רק הדמוקרטים הציונים מתווכחים במרץ עם שותפים וחברים, והטונים לפעמים צורמים. בגלל הצעת חוק אי השוויון בנטל עכשיו המחנה הציוני זועם על לפיד על שתמך בהצעה מדוללת, והוא ואנשיו נורא כועסים על הסמולנים שכביכול מתנגדים לרעיונות דמוקרטיים בסיסיים, שכוללים גיוס של בערך 3000 אברכים שלא ממש ייענשו בפלילים אם במקרה לא יבוא להם לעזוב את החדרים הממוזגים, המזונות הכשרים והרבנים החביבים שחיים לבטח בישיבות המתוקצבות ובכוללים הממומנים בכספים ציבוריים.

מאז ששלי פעם נבחרה למשרה רמה עמלתי וטרחתי ימים ולילות כדי לסייע להפיץ את בשורת המפלגה שהקימה את המדינה למפלגה הציונית השנייה, אבל לצערי לא הצלחתי למנוע מיאיר חבירה לביבי וזה ציער אותי. דומני שביש עתיד יודעים מההתחלה שאני ציוני דמוקרטי מהסוג השני, ולכן מאוד שמחתי שיאיר בכל זאת הרשה לי להביע את עניות דעתי, שכן בעיני זה דמוקרטי, נימוסי ותרבותי.

לשמחתי יאיר אימץ את הרעיון שהעליתי פעם לשוויון בנטל, שכמובן הועלה על ידי אחרים הרבה לפני שפתחתי את פי, אבל בפועל כל מאמציו לא הביאו לשוויון. גם עכשיו ההצעה שמונחת בפני הכנסת לא תביא למצב שוויוני. לצערי, אני אומנם מעלה דעות במרץ ביש עתיד, אבל רק לפעמים יאיר מקשיב לי, לא תמיד.

מצחיק שבתקופת הבחירות המבקרים בקיר של יאיר חשבו במשך תקופה ארוכה שאני טרול של שלי, שלא ממש טרחה להתייצב לפגישה שנקבעה לנו כשבאתי להציע עזרה. לעומת זאת, בקבוצת התמיכה שלה לפני הבחירות אליה צורפתי היו שסברו בטעות שאני טרול של יאיר, שכן העליתי המון מאמרים אצלו בקיר. בעוונותי אפילו טענתי בפני חברי ששיתוף פעולה יכול להיות רעיון סביר. כמובן שמייד אחרי זה חברותיה של שלי סברו שאני לא ציוני אמיתי, והעיפו אותי ואת עניות דעתי בקליק קטן מהמעגל הרעיוני.

האמת היא, כמו שאמרתי מאז התחלתי להיות פטפטני, שמאז ומעולם סברתי שצריך לנצל את עובדת היותו של לפיד דמוקרט שוחר שלום ציוני ולנסות ליצור גוש חלופי לממשל הנכלולי. מאוד ניסיתי שזה יצליח, אבל עד כה לא ממש הצלחתי.

חבל לי שהמחנה הציוני ויש עתיד לא משתפות פעולה כנגד מי שאינו ציוני והוא סרבני וקיצוני. צר לי ששתי המפלגות הציונות מטיחות זו בזו האשמות, מעלות טענות ורבות, שכן רק הקיצונים, הסרבנים והלאומניים שמחים לראות זאת.

אין לי עניין להשתתף במלחמות מיותרות ומזיקות עם מפלגות שאידאולוגית הן ציוניות, מתונות ודי דומות. סך הכל, לדעתי יהיה עדיף לעשות הסכמות עם מפלגות אחיות ולהתרכז בהעפת הקיצונים הסרבניים ואת כבוד הנמצא בחקירות.

כנראה שבגלל טיבעי או מחמת מקצועי הטיפולי אני איש של פשרות והבנות, ולכן שוב מציע לראשי וחברי שתי המפלגות הציוניות לשבת יחד, לדבר, לאכול משהו טעים ולשתות. חבל להתעלם מהאפשרות של קואליציות עתידיות, ועדיף שנעמוד יחד כנגד הלאומנים, המושחתים וחובשי הכיפות שמסרבים להסדרים ובכך מנציחים מלחמות מיותרות
כמובן שלא חייבים להאזין להמלצותיי ודעותיי, ומי שמעוניין בכך יכול להמשיך בחופשיות דמוקרטית בדרכו שלו, ללא שום קשר לדברי. מצד שני, לפחות מצפוני שלי עכשיו לא יציק לי, שכן לפחות קצת ניסיתי לסייע למולדתי.

http://cafe.themarker.com/post/3434715
 

• קודם
• הבא