הגיע הזמן להיות חכמים

נמאס להיות צודקים, הגיע הזמן להיות חכמים.

מה שחשוב הוא להחזיר למפלגה את הקול שלה, להפוך אותה לרלוונטית ולהוביל לניצחון. האם הרפורמות של גבאי יביאו אותנו לזה? אני יכול רק לקוות ולתת לו רוח גבית.

"רפורמת גבאי תחסל את הדמוקרטיה במפלגה הכי דמוקרטית", אוי כמה הרבה אני שומע את זה. כמה נישא שם הדמוקרטיה לשווא, משל היתה הדמוקרטיה ערך. רק ששכחנו דבר אחד, דמוקרטיה היא לא ערך, דמוקרטיה היא כלי. כלי מאוד חשוב, מהותי אפילו ועדיין רק כלי. דמוקרטיה היא הדרך הנכונה והטובה ביותר להוציא לפועל ערכים. אני מבין את חשיבות הדמוקרטיה, אני גם רואה בעצמי דמוקרט, אבל אני לא יכול שלא לשאול את עצמי איפה הערכים.

בשנים האחרונות הקול של מפלגת העבודה לא נשמע צלול ורם במערכת הפוליטית הישראלית. אמנם נשמעו קולות חשובים מתוך המפלגה, אבל לא היה קול אחד – קולה של מפלגת העבודה, הקול שכל הקולות של כולנו מצטרפים אליו כדי להפוך את הערכים שלנו למציאות. חלקנו שתקנו, חלקנו שתקנו לפרקים וחלקנו דיברנו בקול שלנו, קול יחיד. איפה המפלגה כמפלגה ולא כאוסף של יחידים? אין.

אבל כל הזמן נשארנו דמוקרטיים. לא סתם דמוקרטיים, הכי דמוקרטיים. מה זה עוזר להיות המפלגה הכי דמוקרטית אם אנחנו לא נלחמים יומיום על הערכים שלנו ביחד כמפלגה? אם אנחנו לא מציגים אלטרנטיבה מאוחדת ומייצגת? אז אנחנו דמוקרטיים ואנחנו עורכים פריימריז ועם מה אנחנו נשארים? עם בחירות רעות, מנהיג מוחלש ומפלגה אמורפית, אבל מה – דמוקרטית.

כשהטיעון נגד הרפורמות של אבי גבאי מתמצא בפגיעה בדמוקרטיה, אנחנו תקועים בלופ שלא משאיר לנו את האנרגיה לייצר מתוכנו אלטרנטיבה שלטונית. אבל מתוך המצב הזה התשובה, לפחות לי, ברורה – "נמאס להיות צודקים, הגיע הזמן להיות חכמים". למה? מכמה טעמים:

1. הגיע הזמן לשינוי – הרפורמה שמציע גבאי נועדה להעיר מחדש את המפלגה. בואו לא נשלה את עצמנו יש צורך בתכנית פעולה ואם לשם כך יש לשנות, בואו נקדם את השינוי לפני שנפסול אותו על הסף. גבאי כיו"ר נבחר רואה צורך לעשות שינויים, זה לא רק עניין פרסונלי, אם בחרנו שינוי הרי שיש לו גם מנדט לשנות. כן, הוא מאותת לעסקנים כי לא לעולם חוסן, ובינינו זה נכון - המפלגה צריכה להתאים את עצמה, אם לא נתעדכן ונשנה נישאר מאחור.

2. מה שווה דמוקרטיה בלי ערכי המפלגה? אין ספק שתהליך בחירות דמוקרטי במפלגה לקביעת הרשימה לכנסת הוא חשוב. אבל עובדתית אנחנו מנהלים בחירות למופת ומקבלים רשימת נבחרים מצוינת אבל לא מפלגה, רק חבורת פרטים. בל נשלה את עצמנו, הפריימריז, טובים ככל שיהיו, גם גורמים לכל חבר כנסת לפעול בהתאם לאופן שבו זה ישפיע עליו בפריימריז. מה שגבאי מציע מקדם שינוי שבעיני הוא הכרחי. הרפורמה שלו תייצר השפעה על הרכב הרשימה, על הועדות המפלגתיות והמוסדות המפלגתיים ואלה בתורם יחייבו גם את חברי הכנסת, זה יחזיר לנו את המשמעות כמפלגה.

3. הרחבת היריעה – מתן ארבעה מקומות ברשימה לשיקול דעתו של היו"ר מאפשרת להרחיב את היריעה של מפלגת העבודה. האפשרות הזו מייצרת פתח לרשימה טובה יותר לכנסת, כי משמעותה הצטרפות של פעילים ומובילי דעת קהל שלא היו מתמודדים בפריימריז אולם תרומתם למפלגה כחברי רשימה היא חיונית ומיטיבה. זה נותן ליו"ר המפלגה את היכולת לייצר רשימה רחבה, המייצגת נכון את ערכי המפלגה וציבורים שונים בישראל שראוי שיהוו חלק מהרשימה. בחרנו יו"ר, ראוי גם לסמוך על שיקול דעתו, בדיוק כפי שראוי שהחלטותיו יתאימו לרוח המפלגה.

אז כן, גם אני עלול להיפגע מהרפורמה הזאת, רק שהעניין הוא לא פרסונלי. גם בבחירות הקודמות מצאתי את עצמי במקום ה-8 בפריימריז ובמקום ה-13 ברשימה. הדברים האלה הם חלק מההתרחשויות הפוליטיות. השאלה בעיניי היא לא מקומי האישי ברשימה, השאלה שעומדת כרגע לפנינו, או לפחות לפניי, היא איך הופכים את רשימת העבודה לזו שתרכיב את הקואליציה הבאה. הרפורמה של גבאי אמנם משאירה פחות מקומות ריאליים להתמודד עליהם אבל אם זה יוביל למהפך – דיינו. אם זו המטרה, הגיע הזמן שנפסיק להיות צודקים ונתחיל להיות חכמים ושיהיה לנו בהצלחה.

• קודם
• הבא