פיספוס

למרות שעל פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מפלגת העבודה היא המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל (ומדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזה״ת), המפלגה, כמו המדינה, דמוקרטית בערבון מוגבל. כמו במדינה עצמה, הדמוקרטיה במפלגה תלויה לחלוטין בנכונות מנהיגיה להתמסר לה. כמו במדינה עצמה, אם המנהיגים לא רוצים, אין בעיה אמיתית לעקוף אותה, להתחמק ממנה או לדרוס אותה ברגל גסה. לשומרי הסף הספורים והחלשים אין באמת כוח לעמוד איתן מול מנהיגים שאינם חפצים בדמוקרטיה. למפלגה יש אומנם חוקה ומוסדות ותקנונים והוראות שעה ומוסד לעתירות ומסורת דמוקרטית ארוכת ימים וכו׳ וכו׳ אך כל אלה, בעצם, במידה רבה, נמצאים שם על תנאי. התנאי הוא שהיו״ר, כל יו״ר, רואה לנכון לעשות בהם שימוש.

ליו״ר יש כמובן התלבטות: כמה זמן ומאמץ הוא רוצה להשקיע על מנת לאשר את האג׳נדה שלו במפלגה. האם אפשר להתקדם במהירות או האם חס וחלילה יש צורך לשכנע את המוסדות או אחד מהם, לפני קבלת הסכמת המפלגה? שלושת היו״רים האחרונים הלכו במידה זו או אחרת ראש בראש עם הדמוקרטיה והמוסדות, או שפעלו לנוונם ככל שניתן. הם לא באמת עשו מאמץ כנה לנצל את היסודות הדמוקרטים ואת מוסדות המפלגה להביא ליו״ר את ערך המוסף לו הם נועדו: קבלת עצה, דיון מעמיק, בדיקת השטח ושיתוף הציבור במפלגה. יושבי הראש עבדו יותר מכל כלפי חוץ ולא באמת ניסו לשכנע פנימה. כתוצאה מכך הם נאלצו להשתמש במהלכים כוחניים להשיג את תמיכת המפלגה למהלכים שלהם - מינוי מאות חברי מוסדות מטעם או מניפולציות של החוקה והוראות שעה לפי הצורך.

צריך להיות מופתעים שהם נכשלו כישלון חרוץ?

הגיע יו״ר חדש (גילוי נאות, הצבעתי בשבילו) שלא בא ממסורת דמוקרטית, לא בסביבה העסקית בה הוא פעל ולא במפלגה ממנה הוא הגיע. הוא ישב עם יושבי הראש הקודמים, הרצוג, שלי וברק שבטח סיפרו לו כמה המפלגה ניסתה לתחום אותם ולמנוע מהם לקדם את מה שרצו לקדם. והוא, ככל הנראה קנה את הברווז. הוא, ככל הנראה לא מבין כמה המפלגה מוכנה, תמיד מוכנה, להתמסר ליושב ראש הנבחר ומוכנה לפלס לו או לה את הדרך, רק שיגיד מה הוא רוצה ולאן הוא או היא רוצה ללכת. כל הדמוקרטיה במפלגה לרשותו/ה. רק שיגיד, שידבר עם המוסדות, שישכנע את המוסדות שיחבק את המוסדות. הרי מה הם בסה״כ רוצים ? תשומת לב, התייחסות, הקשבה ואת ההרגשה כאילו הם הריבון.

כי אנחנו הריבון.

ההזדמנות הזאת פוספסה, גם הפעם.

ללא כל צורך.

עכשיו יש התמודדות. אין לי ספק שאבי גבאי ינצח בקרב (עדיף, בכל זאת) והועידה תאשר את ההצעה שלו או את רובה, כפי שכל ועידה מאשרת את ההצעה של כל יושב ראש. אך מדובר בקרב מיותר לחלוטין שמעיד יותר מכל על חוסר הביטחון של יושב הראש החדש להתמודד עם הציבור במפלגה. אין לי ספק שזה לא הרושם שהוא רצה ליצור.

אבי גבאי הוא איש מצוין.

אין לו כל בעיה לשכנע אותנו והוא לא זקוק לסמכויות הפורמליות שהוא מבקש לעצמו.

חבל.

• קודם
• הבא