הרצוג - חייבים לך התנצלות

כולנו - חברי מפלגת העבודה, אנשי תקשורת ועיתונאים והציבור הרחב בכלל חייבים ליצחק הרצוג התנצלות.

לו פחדן ובעצם גילה אומץ לב פוליטי מרשים ביודעו מה המחיר האישי שישלם, חסר הבנה מדינית ובעצם נסמך על פניות ישירות ממנהיגי ערב והעולם, נאיבי ובעצם גילה אחריות לאומית החסרה לנו כל-כך וגם האשימו שבורח מדרך "השמאל" ובעוד פעל בנחישות להגשמת חזון השלום.

כולנו - אזרחי מדינת ישראל בשמאל במרכז ובימין, צריכים להפנות אצבע מאשימה לראש הממשלה נתניהו שבניגוד ליצחק הרצוג, יצר ההישרדות האישי שלו גבר על תפקידו כמנהיג.

בעקבות הפרסום בהארץ, ברור כעת כי טיעונים אלו כלפי הרצוג בטלים ומבוטלים - אז היה זה ברק-רביד שהסביר והיום יוסי ורטר כשהוא חושף, "... ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יצחק הרצוג נפגשו בחשאי עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי בארמונו בקהיר באפריל 2016, בשיאם של המאמצים חובקי העולם ליצור מתווה ליוזמת שלום אזורית ... גורמים בינלאומיים ואזוריים שידעו שנתניהו אינו יכול להוביל תהליך מדיני משמעותי לאור הרכב הקואליציה שלו, פנו באותה תקופה באופן ישיר להרצוג, בערוצים שונים. הם פירטו באוזניו את הנסיבות שנוצרו והבהירו כי שינוי בהרכב קואליציית הימין בישראל הוא קריטי להצלחת היוזמה ... הרצוג ... פעל באחריות ובשיקול דעת ..." ('הרצוג נועד עם א-סיסי ונתניהו", הארץ, 12/6/17).

כי קראנו

היום כולנו מבינים שמפלגת העבודה והעומד בראשה הרצוג, היו מוכנים לשכב על הגדר ולהתאבד פוליטית עבור ראש בממשלה בנימין נתניהו וכדי לאפשר קידום מהלך מדיני מול מדינות ערב. מהלך אשר סביר להניח שהיה מייצר מהפך היסטורי במעמדה של ישראל ומבטיח את הישרדותה לשנים רבות. היום אנחנו יודעים שראש הממשלה ובניגוד להרצוג ומפלגת העבודה עסוק אך ורק בהשרדות האישית שלו וכפי שמסביר ורטר, "... המגעים הללו, כמו גם היוזמה האזורית, כשלו בעקבות סירובו של נתניהו לספק את הסחורה שהוא נדרש לתת לצד הפלסטיני ..." (הארץ, שם). אז מי בעל אומץ-הלב הפוליטי? מי גילה אחריות לאומית? מי פעל בנחישות להגשים את ערכי הציבור שהוא מייצג?

אפשר לדבר עוד הרבה על אחדות ועל טובת המדינה - אנחנו היום יודעים שהרצוג שם והפרסום בהארץ הוכיח זאת אחת ולתמיד. אנחנו גם מבינים היום טוב מתמיד עד כמה נתניהו פועל בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל וכמה חשוב כי חברי מפלגת הליכוד יקומו, יעשו מעשה וידיחו אותו בהקדם.

והרצוג מסביר במילותיו "... פעלתי ברוח מנהיגי תנועת העבודה לדורותיה, שתמיד ידעו להעמיד את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי. באו ואמרו לי, במלאות 70 שנות עצמאות למדינת ישראל, הגיעה העת שתהיו חלק מהאזור הזה ותסיימו את הסכסוך עם הפלסטינים. הם דרשו מישראל מחירים: בנייה משמעותית בערים הפלסטיניות בשטחי סי, הקפאת בנייה מחוץ לגושים, הכרה באלמנטים שונים ביוזמת השלום הערבית ועוד. דובר על כך גם בעבר. נתניהו ברח, כפי שברח גם בעבר, אבל אני לא יכולתי להתעלם מהנסיבות שנוצרו. הייתי צריך למצות את הבדיקה שלי ..." (הארץ, שם) וגם "... הובלתי להזדמנות אזורית היסטורית ואלטרנטיבה מדינית חסרת תקדים מתוך האופוזיציה. אופוזיציה שהניחה את תוכנית השלום היחידה ב-3 שנים האחרונות, שעמדו מאחוריה הנשיא האמריקאי, מזכיר המדינה ומנהיגים אזוריים נוספים. אם זו לא מנהיגות ואופוזיציה לוחמת ... על הרבה דברים עוד אי אפשר לדבר אבל כל מי שעיניו בראשו מבין כמה היינו קרובים לפני שנה לפריצת דרך. אפשר וצריך להחזיר את התקווה ..." (פייסבוק, 12/6/17). גם ברור שנתניהו נכנע אינו מסוגל להנהיג ולמעשה נגרר אחר יצר ההשרדות הפוליטית, "... יריב לוין המשיך ואיים על נתניהו שאם הוא יזכיר את גושי ההתנחלויות בהסכם העתידי, הוא יאבד את תמיכת המתנחלים וגם את תמיכת מפלגתו. בעקבות ההתפרצות של לוין נאלץ נתניהו לסגת מהתכנית שכבר היתה מוסכמת על מדינות ערב המתונות ..." (מעריב, 12/6/17).

אז שוב - התנצלות מקרב לב.

אוסיף ואומר כי אין בטור זה להביע עמדה לגבי הבחירות המקדימות לראשות המפלגה, אבל נוכח השיח כנגד הרצוג חשוב להעמיד דברים על דיוקם ולאפשר לכולנו לעשות חשבון נפש.

• קודם
• הבא