מפת דרכים בת עשר נקודות
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 23 פברואר 2017 08:30
- מחבר\ת יצחק (בוז'י) הרצוג
מפת דרכים מעודכנת המורכבת מעעשר הנקודות:
• יש לפעול לאישרור מחודש של מחויבות הצדדים והקהילה הבינלאומית ליעד הסופי של שתי מדינות, החיות זו לצד לזו בביטחון ובשלום.
• על הצדדים לקבוע תקופה של עד עשר שנים, שבמהלכן ייקבע כל השטח ממערב לירדן כאזור ללא אלימות לכל סוגיה. יוסכם על אכיפה משותפת ועל ענישה חסרת פשרות נגד כל סוג של טרור והסתה. מועצת הביטחון תקבל החלטה על אודותיה ותפקח במישרין על יישומה.
• בד בבד ינועו הצדדים בתקופה זו לעבר מימוש חזון שתי המדינות. ישראל תמשיך להתקדם בתהליכי ההיפרדות מן הפלסטינים על ידי השלמת הגדר שתגן על ירושלים והגושים, הקמת חיץ בין ירושלים לכפרים הפלסטיניים בעוטף ירושלים וכן — על ידי העברת סמכויות נוספות לפלסטינים בשטח, כולל העברת סמכויות אזרחיות לפלסטינים בחלקים משטח C, זאת בין היתר כדי לאפשר פיתוח אורבני פלסטיני בין היישובים צמודי הגדר לערים הפלסטיניות הגדולות. בדיוק להיפך ממה שתובע בנט.
• ישראל תקפיא בנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ותימנע מכל פעולה שתשנה את המציאות בשטח באזורים הללו, למעט לצורכי ביטחון, כדי לאפשר את הגשמת חזון שתי המדינות.
• במקביל יואץ הפיתוח הכלכלי הפלסטיני בצורה דרמטית, בין היתר בכלים אזוריים ובינלאומיים, כולל פיתוח אורבני, שיקום מחנות הפליטים ופיתוח כלכלה ותעשייה בת קיימא.
• הפלסטינים מצדם יפעלו כאמור למניעת כל טרור והסתה. כמו כן הם יפעלו לגיבוש הסכמה פנים־פלסטינית לאומית רחבה, שתכלול את שטחי הגדה ועזה תחת ריבונות אחת. אם יעשו כך, יהיו רשאים להכריז על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, ויהיה ברור שגבולותיה הסופיים ייקבעו רק בהסכם. ישראל תשקול בחיוב הכרה במדינה הפלסטינית כאמור, ותודיע שהיא רואה בה פרטנר למימוש הסדר קבע סופי.
• צה"ל ימשיך לפעול בכל מרחב הגדה, עד לגבול נהר הירדן וסביב רצועת עזה. שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ומנגנוניה יימשך, ואף ביתר שאת.
• הצדדים יפעלו לשיקום עזה, ובכלל זה להקמת נמל, בכפוף לסידורי ביטחון קפדניים, פירוז מלא וחיסול המנהרות.
• בחלוף התקופה, ובהנחה כי בשנים הללו לא תהיה אלימות באזור, ייפתח משא ומתן ישיר בין הצדדים, בגיבוי מדינות האזור והקהילה הבינלאומית. ללא תנאים מוקדמים, כשווים מול שווים, ברצינות ובנחישות, בתנועה להסכם שלום מלא וסופי, ליישוב כל הסוגיות שיישארו שנויות במחלוקת, ובכללן קביעת גבולות הקבע, סוגיות הליבה וקץ התביעות והסכסוך.
• מדינות האזור יגבו את המהלכים בפומבי ובמלוא העוצמה, כחלק ממהלך אזורי רחב ודרמטי. ישראל תיזום הקמת מוסדות מזרח־תיכוניים משותפים, שיפעלו לפיתוח אזורי ושיתופי פעולה בתחומים שונים, ובהם הביטחון, הכלכלה, המים ומעבר סחורות ועובדים, ותציע שירושלים תהיה המרכז של הקהילה האזורית הזאת.
הטור המלא, הופיע בעיתון הארץ:
לפני כמה ימים פירסם ברק רביד בעיתון זה, מידע דרמטי על ועידת פסגה חשאית שהתקיימה לפני כשנה בעקבה, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, עבדאללה מלך ירדן, ונשיא מצרים עבד אל פתאח א־סיסי. ועידה זו, שדבר קיומה אושר על ידי ראש הממשלה, וצעדים נוספים שנעשו באותה עת במקביל, היו התשתית לנכונותי לבחון עם נתניהו ממשלת אחדות בחודשים מארס־מאי 2016, לטובת שינוי פני המזרח התיכון.
המידע שפורסם ב"הארץ" (19.2) חשף חלק קטן מן ההזדמנות הגדולה שנקרתה לישראל לשינוי פני המזרח התיכון כולו, שיכולה היתה להביא תקווה גדולה לעמנו ולעמי האזור. מהלך היסטורי, שמטעמים מובנים היה חשאי (עד להבקעתו הצפויה), ואשר נועד למנוע עוד סבבים של אלימות ושפיכות דמים.
חזרתי וטענתי באותה עת, כי בפני ישראל הזדמנות היסטורית למהלך מדיני דרמטי ומבטיח, שמחייב לקבל החלטות פוליטיות אמיצות. נכונותי ללכת למהלך שנתפש כהתאבדות פוליטית — לאחר שאמרתי בבחירות "זה אנחנו או הוא" — נבעה מתחושת מחויבות בלתי מתפשרת להצלת ישראל מאסון המדינה האחת, ולמניעת חללים נוספים ומיותרים בשני הצדדים. חשתי כי מחובתי לא להפנות עורף לתמונה שנגלתה לעיני.
כל חיי הפוליטיים אני מחויב לחתירה לשלום, ולכן החלטתי להיכנס בראש פתוח ולבדוק את ההזדמנות, לאחר שקיבלתי פניות מפורשות מהמנהיגים הבולטים ביותר באזורנו ובפוליטיקה העולמית, שראו בהצטרפות המחנה הציוני לממשלה הוכחה של רצינות מהצד הישראלי. אלה אף אישרו בפני שקיבלו מנתניהו התחייבויות מפורשות לקידום המהלך, שהוא עצמו היה שחקן מרכזי בהתהוותו.
לצערי, ברגע ההכרעה נתניהו מיצמץ. הוא נכנע לחבריו בימין ולסך כל פחדיו, התכחש להתחייבויותיו וחיסל סיכוי אמיתי שהיה קיים באותה עת להסדר אזורי ולשינוי פני המזרח התיכון. אני מצדי הייתי מוכן לספוג נאצות ועלבונות מבית ומיריבי הפוליטיים, כדי לחסוך מעמי וממולדתי עוד סבב דמים, שאותו מבטיחים לנו ביוהרה אופיינית שרים בכירים בקבינט בשבועות האחרונים.
נשיא מצרים א־סיסי ומלך ירדן עבדאללה חזרו השבוע והבהירו את תנאי היסוד למהלך אזורי בדמות מימוש חזון שתי המדינות. לא ירדן כמדינה הפלסטינית של ציפי חוטובלי, ולא חצי האי סיני כמדינה הפלסטינית של איוב קרא. עלינו, המנהיגים האחראים, להמשיך ולחתור לשלום ולפתרון שתי המדינות, כי זהו הפתרון האפשרי היחיד!
ברגע הזה, לנוכח פסגת נתניהו־טראמפ, ברור יותר מאי־פעם שמדינת ישראל נמצאת היום, יובל שנים אחרי מלחמת ששת הימים, בצומת דרכים היסטורי מכריע. ברגע הזה חייבים לומר אמיתות קשות נוקבות.
אמת אחת היא על מפעל ההתנחלויות, שהגיע לממדים שמסכנים את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית. המשך הבנייה הפרועה בכל ההתנחלויות כל הזמן, יביא להחלפתה של מדינת הרוב היהודי במדינת רוב ערבי. חוק ההסדרה, הקולות הקוראים לסיפוח כזה או אחר, כולל הקריאה לסיפוח שטחי C, שנשמעים על ידי מנהיגי ציבור, הם הביטוי הכי מוחשי לסכנה הזאת. גושי ההתיישבות הגדולים הם חלק מהפתרון. החלטות גורפות על המשך הבנייה ביהודה ושומרון הם חלק מהבעיה.
אמת שנייה היא שהשליטה מתמשכת בעם אחר הגיעה לנקודה מסוכנת, המאיימת היום על אופיה המוסרי של ישראל ועל זהותה כמדינה דמוקרטית.
והאמת השלישית: יש צורך להכיר בכך שהניסיון להגיע לשלום קבע במהלך אחד, באבחה אחת, בוועידה אחת או בתהליך הכולל נוסחאות ופרמטרים מוסכמים להסכם קבע, לא צלח. הוא נכשל שוב שוב. עם אהוד ברק כשניסה זאת בקמפ דייוויד, עם אהוד אולמרט כשניסה זאת באנאפוליס ועם בנימין נתניהו במתווה קרי, כשהוא ניסה זאת בשנים האחרונות. כל המאמצים הללו הסתיימו במפח נפש, וחלקם אף הובילו להתגברות האלימות, האיבה והחשדנות בין ההנהגות ובין העמים.
אסור להשלים עם הסטטוס־קוו, אבל גם אסור לחזור על טעויות העבר. אסור לסכן את הביטחון, אבל גם אסור ללכת בעיניים פקוחות להתאבדות לאומית.
לא הפקעה ולא סיפוח של מיליוני פלסטינים, שידרשו זכויות אזרחיות מלאות. רק פתרון שתי המדינות עשוי לתת מוצא לסיום הסכסוך המדמם וארוך השנים. התשתית לכך היתה קיימת לפני שנה, וקיימת היום יותר מאי־פעם בעבר.
היא קיימת בדמות רצון אזורי להשתלבות בתהליך המדיני, בזכות בעלות ברית אזוריות רציניות וחזקות, בזכות האינטרס המשותף שלנו ושל שכנותינו למגר את דאעש, לבלום את איראן ולהתקדם עם הפלסטינים. היא קיימת בזכות עקרונות יוזמת השלום הערבית, שעדיין חיים וקיימים, אותם יש לשלב עם מתווה להיפרדות בינינו לבין הפלסטינים ועם הגיבוי של ממשל טראמפ לתהליך.
שני אדנים אלה — התשתית האזורית וההיפרדות — בשילוב מהלכים מחוץ לקופסה, יכולים לשמש תשתית למפת דרכים חדשה ועדכנית. מפת דרכים ריאלית ומדודה, שעומדת כאנטיתזה מוחלטת לתוכניתו של נפתלי בנט.
לעומת החידלון הממשלתי בנושא, אני מציע מתווה מעודכן שיכלול בתהליך רב־שלבי את הצעדים והרכיבים הבאים, כמפת דרכים מעודכנת. תוכנית עשר הנקודות:
• יש לפעול לאישרור מחודש של מחויבות הצדדים והקהילה הבינלאומית ליעד הסופי של שתי מדינות, החיות זו לצד לזו בביטחון ובשלום.
• על הצדדים לקבוע תקופה של עד עשר שנים, שבמהלכן ייקבע כל השטח ממערב לירדן כאזור ללא אלימות לכל סוגיה. יוסכם על אכיפה משותפת ועל ענישה חסרת פשרות נגד כל סוג של טרור והסתה. מועצת הביטחון תקבל החלטה על אודותיה ותפקח במישרין על יישומה.
• בד בבד ינועו הצדדים בתקופה זו לעבר מימוש חזון שתי המדינות. ישראל תמשיך להתקדם בתהליכי ההיפרדות מן הפלסטינים על ידי השלמת הגדר שתגן על ירושלים והגושים, הקמת חיץ בין ירושלים לכפרים הפלסטיניים בעוטף ירושלים וכן — על ידי העברת סמכויות נוספות לפלסטינים בשטח, כולל העברת סמכויות אזרחיות לפלסטינים בחלקים משטח C, זאת בין היתר כדי לאפשר פיתוח אורבני פלסטיני בין היישובים צמודי הגדר לערים הפלסטיניות הגדולות. בדיוק להיפך ממה שתובע בנט.
• ישראל תקפיא בנייה מחוץ לגושי ההתיישבות ותימנע מכל פעולה שתשנה את המציאות בשטח באזורים הללו, למעט לצורכי ביטחון, כדי לאפשר את הגשמת חזון שתי המדינות.
• במקביל יואץ הפיתוח הכלכלי הפלסטיני בצורה דרמטית, בין היתר בכלים אזוריים ובינלאומיים, כולל פיתוח אורבני, שיקום מחנות הפליטים ופיתוח כלכלה ותעשייה בת קיימא.
• הפלסטינים מצדם יפעלו כאמור למניעת כל טרור והסתה. כמו כן הם יפעלו לגיבוש הסכמה פנים־פלסטינית לאומית רחבה, שתכלול את שטחי הגדה ועזה תחת ריבונות אחת. אם יעשו כך, יהיו רשאים להכריז על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, ויהיה ברור שגבולותיה הסופיים ייקבעו רק בהסכם. ישראל תשקול בחיוב הכרה במדינה הפלסטינית כאמור, ותודיע שהיא רואה בה פרטנר למימוש הסדר קבע סופי.
• צה"ל ימשיך לפעול בכל מרחב הגדה, עד לגבול נהר הירדן וסביב רצועת עזה. שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ומנגנוניה יימשך, ואף ביתר שאת.
• הצדדים יפעלו לשיקום עזה, ובכלל זה להקמת נמל, בכפוף לסידורי ביטחון קפדניים, פירוז מלא וחיסול המנהרות.
• בחלוף התקופה, ובהנחה כי בשנים הללו לא תהיה אלימות באזור, ייפתח משא ומתן ישיר בין הצדדים, בגיבוי מדינות האזור והקהילה הבינלאומית. ללא תנאים מוקדמים, כשווים מול שווים, ברצינות ובנחישות, בתנועה להסכם שלום מלא וסופי, ליישוב כל הסוגיות שיישארו שנויות במחלוקת, ובכללן קביעת גבולות הקבע, סוגיות הליבה וקץ התביעות והסכסוך.
• מדינות האזור יגבו את המהלכים בפומבי ובמלוא העוצמה, כחלק ממהלך אזורי רחב ודרמטי. ישראל תיזום הקמת מוסדות מזרח־תיכוניים משותפים, שיפעלו לפיתוח אזורי ושיתופי פעולה בתחומים שונים, ובהם הביטחון, הכלכלה, המים ומעבר סחורות ועובדים, ותציע שירושלים תהיה המרכז של הקהילה האזורית הזאת.
כשמסביבנו סערה עזה, וכאשר סכנה לאובדן מדינת ישראל כמדינת הלאום שלנו הופכת בציר הזמן העתידי למוחשית, יש להתניע תהליך מחודש, מדוד ומציאותי למימוש החזון של שתי המדינות. תהליך מעודכן יוביל קודם כל לרגיעה, שבה כל צד מקבל את חלקו בכל שלב. הפלסטינים יקבלו הכרה, סמכויות, שטח נוסף ואופק. הישראלים יקבלו ביטחון והכרה אזורית, אופק ותקווה.
לא תהיה דהרה בלתי מרוסנת לעבר הבלתי נודע בלוח זמנים בלתי אפשרי. הכיוון ישתנה לאופטימי, וההתניה של שקט מוחלט תחייב את הפלסטינים ואת הישראלים למאמץ עילאי נגד אלימות וטרור. וחשוב מכל: תימנע הזליגה לעבר סיפוח, לעבר גיהנום מהסוג שהיה בבוסניה ויש כעת בסוריה. תישמר הפרדיגמה של שתי המדינות, והתהליך בין העמים יהפוך לאמיתי. ההיפרדות תתקדם, הכלכלה הפלסטינית תתקדם, התשתית האזורית תתפתח ועקרונות יוזמת השלום יקרמו עור וגידים.
כך נציל את הגושים ונשמור אותם בריבונות ישראל. יהיה זה הניצחון האמיתי של הציונות. מציאות חדשה, ביטחון ואמון הדדי יגבשו בסופו של דבר הסכם שלום, וימנעו מאתנו אסון.
