דיונים של הוועדה המדינית של מחוז ירושלים - החלטות

Thank you for rating this article.

 

 

החלטת הוועדה המדינית של מחוז מירושלים מיום 2-2-2017

 

הוועדה המדינית של מחוז ירושלים ממשיכה בדיוניה על עתיד ירושלים והבעיות הדמוגרפיות, החברתיות והמדיניות שנוצרו מזה 50 שנה כתוצאה מסיפוחים וחוסר אחריות, של הנהגת המדינה, לאחר מלחמת ששת הימים.

 

הוועדה המדינית רושמת לפניה, שהחלטת וועידת המפלגה מלפני חצי שנה, על היפרדות מהכפרים הפלסטינאים עוטפי ירושלים, לא קיבלה שום הד, המשך, פעילות או הסברה מטעם הנהגת המפלגה ו/או מחברי הסיעה של המחנה הציוני.

 

מחוז ירושלים מרים צעקה ומבקש ממוסדות המפלגה לתת ביטוי במוסדותיה, בסיעה, בכנסת, בוועדות הכנסת ובכל פורם מדיני או פוליטי אחר, בארץ ובחו"ל, שיביא לידיעת הציבור בארץ ובעולם, שהמפלגה תומכת בשחרור האוכלוסייה הפלסטינאית, בכפרים הסובבים את העיר ירושלים, מכל שלטון, כיבוש או אחריות מוניציפאלית, כלכלית ו/או חברתית, מטעם מדינת ישראל.

 

האחריות על זכויות חברתיות המגיעים בדין לתושבי הכפרים (ראה רשימה רצ"ב) יהיו באחריות מדינת ישראל ומוסדותיה.

 

 

‏03 פברואר 2017

 

ישיבת הוועדה המדינית – מחוז ירושלים – 2-3-2017 – פרוטוקול

 

משתתפים: רפאל בן שושן – דוד רוזן – מקס אטיאס - מרים בונפיל -אמיר חישין מ - בהיר מנדי – משה בן עטר – סוניה תניה כהן – עופר ברזילי – רודן גורדון – אתי דוידוביץ.

 

הודיעו שלא יוכלו להגיע: יוסי שוחט – אורי בץ – מירי אורן

 

רפא – פותח

 

הישיבה הוזמנה בהמשך לישיבות קודמות שהתקיימו לפני חצי שנה. באותן ישיבות התקבלה החלטה שמחוז ירושלים רואה כהכרח הפרדה מהכפרים הפלסטינאים, עוטפי ירושלים. כפרים אילו סופחו במחשבה פזיזה ב- 1967, ותושביהם מהווים היום סכנה ביטחונית יום-יומית לתושבי העיר היהודיים; גרים ומתרבים בשכונות שכל תשתית פיזית, חברתית או כלכלית לא הוכנה להם; מהווים מעמסה כבדה ליתר תושבי העיר, כי ארנונה לא נגבית מהם, אם היא קיימת כלל; עולים סכומי עתק לביטוח הלאומי; עובדים כחוטבי עצים ושואבי מים עבור האוכלוסייה היהודית; מערכת החינוך כושלת וחסרת כל מדיניות ברורה; לבסוף האוכלוסייה של הכפרים הערביים, עוטפי ירושלים, לא מוכנה לקבל שלטון ישראלי-יהודי אם ממלכתי, אם מוניציפלי.

 

החלטת המחוז אומצה על ידי וועידת המפלגה לפני כחצי שנה. מאז היא נקברה גם בציבור וגם במוסדות המפלגתיים. החלטת הוועידה היא לא Issue, נושא או מטרה לפעילות המפלגתית של ההנהגה ושל הסיעה. הסברנו חזור והסבר שמדיניות ההפרדה היא היא מדיניות האלטרנטיבה לשלטון הליכוד. אין אוזן לשמוע ואין פה שירים צעקת ירושלים.

 

מדיניות הממשלה הנוכחית ובכלל של הימין איבדה כל רסן. חוסר אחריות היא מילה קטנה כדי לתאר ההפקרות בה מתנהלים קברניטי המדינה והעירייה. בונים בירושלים מגדלים הזויים של גאולה ומזניחים ברמה תושביה היהודיים והערביים, עתיד הדורות הבאים והמאבק האמתי שצריך לנהל על ריבונות יהודית בירושלים. תאוות השלטון של הליכוד ושותפיו מובילים בעיניים פקוחות לאובדנה של ירושלים ולהצגת תושביה היהודיים כמצורעים, בעיני העולם.

 

משה בן עטר

המפלגה לא שמה את ירושלים בסדר העדיפויות שלה. נכון שכאופוזיציה אין בידיה הרבה כלים כדי לקדם מדיניות דה-פקטו. זוהי מציאות קשה. הנושא של הכפרים הערביים הולך ומחמיר מיום ליום. לפי מחקרים אחרונים גרים בירושלי0 80-100,000 תושבים ללא זכות שהיה בעיר. אף אחד לא מקים קול צעקה בארץ. צריך להפוך הנושא הזה לנושא מרכזי במפלגה. גם הציבור הימני בעד היפרדות בירושלים. אני מציע לבקש דיון בוועידה, המוסד היחיד הקיים ומתפקד בעצלתיים במפלגה, להחתים אנשים ולגרום להנהגה ולסיעה "להתלבש" על הנושא.

 

מקס אטיאס

 

צריכים להיות מודעים שהכפרים הערביים הם נטל כלכלי, חברתי ונפשי לתושבי העיר היהודיים. ראש העיר הוא בטלן המחפש לברוח מעיר, שהתדרדרה תחת שלטונו, ולקבל מקום של כבוד  לתוך השישליק הנכסף של הנהגת הליכוד.

 

גדעון בן דרור

 

שולח ברכות למזכ"ל החדש של המפלגה. לפחות יש סיכוי שהברכה תישמע. מדיניות של המפלגה היא מדיניות ברורה של היפרדות. הגישה שלנו היא לשמור על רוב יהודי מוצק בעיר. העברת שגרירות ארה"ב לירושלים הוא אינטרס אסטרטגי של ישראל וצריך לברך על כך, בקול צלול. המפלגה חייבת להסביר שמדובר בכפרים העוטפים את ירושלים, לא בירושלים Intra-Muros, ולא בכותל ולא בהר הבית. את המדיניות הזו צריך להלביש בתכנים כלכליים וחברתיים ברורים. מערכת החינוך במזרח העיר ובכפרים הערביים היא על פי הסילבוס הירדני בכלל. ההיפרדות בירושלים צריכה להיות המשך להסכמי אוסלו ולמתווה קלינטון. העברת הכפרים הערביים תיעשה לשטחי B – אוטונומיה מקומית לפלסטינאים, שליטה ביטחונית ישראלית תוך שמירה על קשרים כלכליים בין שתי האוכלוסיות

 

עופר ברזילי

 

טוב ויפה לדבר על היפרדות. מישהו כאן צייר גבולות ירושלים הרצויים לנו? אני לא ראיתי. חייבים לשרטט קו גבול. בין שני הירושלים צריך להבטיח המשך יחסים כלכליים וחברתיים בעתיד. המפלגה לא נשמעת גם כשהאסון שקוראים לו ברקת, קובר העיר תחת הררים של זבל מעופש ומסכן את בריאות הציבור. שיהיה ברור, גם אחרי ההיפרדות, צה"ל צריך לשמור על הביטחון בירושלים ובעוטפי ירושלים.

 

מנדי בהיר

 

מי שמסתובב בהדסה עין כרם רואה ששם לא מדובר בחוטבי עצים ושואבי מים. רופאים, אחיות, טכנאים, כוחות עזר באים באחוזים לא קטנים מקרב האוכלוסייה הערבית. בזה שאנו תומכים בהפרדה חד-צדדית, אנו מכדררים במגרש של עצמונות למיניהן. אין אלטרנטיבה אלא הפרדה במו"מ. זו הייתה מדיניות המפלגה מאז 1967 וזו חייבת להיות המדיניות של המפלגה היום. ביבי הוא סרבן שלום מדופלם. רק קיום יחסים תקינים עם ערביי ירושלים נוכל להבטיח שלום שלא כשלום של ביבי.

על מפלגת העבודה לקרוא לביבי ולליכוד להפסיק את מדיניות סרבנות השלום שלהם ולצאת בתכנית מדינית החותרת לשלום במסגרת משא ומן ישיר עם הפלסטינאים.  במסגרת המשא והמתן עם הפלסטינאים, אותו יש להתחיל מידית, יש להעלות את סוגיית הכפרים הסובבים את ירושלים והנכונות של ישראל לוותר עליהם. הויתור הישראלי יכול להיות כנגד הקפאת הליכים מדיניים בינלאומיים שהפלסטינאים יוזמים ו/או ביטול ההסתה כנגד ישראל בתקשורת ובמערכת החינוך הפלסטינאית.

 

אמיר חישין

 

אני לא חבר מפלגה. הייתי פעם. אני מצביע קבוע למפלגת העבודה הייתי שנים רבות יועץ לטדי קולק בנושא מזרח העיר. היה לנו ברור כבר לפני 25 שנה שהרחבנו את גבולות העיר מעל ומעבר לכל פרופורציה. התוצאה היא הזנחה משוועת של אוכלוסיית הכפרים הערביים. מזרח העיר התדרדרה לאורך השנים, חברתית וכלכלית. המחבלים שעמדו עלינו בשנה האחרונה מתוך הכפרים צצו, מקרב השטחים שבריבונות ישראלית. המדיניות של הממשלה ושל העירייה דחפה בשתי ידיים את אוכלוסיית הכפרים לידי הרשות הפלסטינאית במקרה הטוב. לא פעם לידי החמס. הסטטיסטיקה מדברת על 300-350,000 תושבים ערביים בירושלים. כתוצאה מהמדיניות שנוהלה אפשרנו בנייה בלתי חוקית במזרח מהעיר בממדים עצומים. מי שנוסע מירושלים למעלה אדומים יראה סדרה של בניינים גבוהים מאוד ששום אישור בנייה לא ניתן להם. והם בסכנה אמתית. אף אחד לא יכול לחתום שיום אחד הבניינים לא יתמוטטו על תושביהם. איך ניתן להיפרד חד-צדדית? 50-60,000 בעלי תעודה כחולה חיים מחוץ לגבולותיה המסופחים של העיר. שום הפרדה חד-צדדית לא תוכל להתבצע.

משה בן עטר

הם מועברים לאחריות של הרשות.

אמיר חישין

כיום ירושלים מבקשת להיפרד מ-3-4 כפרים כענתה, שועפאת, כפר אל עקה. אלה הם כפרים שרמת ההזנחה מגיעה לממדים שלא יתוארו. הזנחה, חוסר תשתיות, חוסר חינוך. פשע, סמים ונשק שולטים ברחובות. בנינו חומה והכפרים נפרדים פיזית מהעיר. אז מה? העירייה לא נותנת שירותים כי עובדיה לא רוצים להתקרב לשם וממלא הם כפרים המועדים להפרדה. המנהל האזרחי לא יכול, לפי החוק, לספק שירותים, כי האוכלוסייה בעלת ת.ז. כחולה. אפשר לראות שם בניינים עצומים בלי תשתיות, בלי שירותים, בלי אזורים ירוקים, בלי מים וחשמל לא חוקי ולא בטיחותי.  העיריה והמשטרה לא נכנסים למקומות אלה. בשערי ירושלים מפקירים השטח לידי אנרכיה משתוללת.

גדעון בן דרור

כשמדברים על הפרדה חד צדדית, מדברים על העברת השטח המפונה לסטטוס של שטח B. אחריות אזרחית פלסטינאית, אחריות ישראלית ביטחונית.

 

דוד רוזן

 

בהיפרדות חד-צדדית יש המון בעיות. אבל אנו חייבים להחליט בין הרע והרע ביותר. ברק ניסה להגיע להסכם עם ערפאת. ויתר על המון דברים. ההסכם שהציע קיבל ברכתן של מדינות ערב, שלחצו על ערפאת לקבל המתנות של ברק. הבעיה שלנו היא הפלסטינאים. הם תקועים בנרטיב שלהם ועומדים בכל פורום פנימי שלהם על זכות השיבה. בכך הם מבטיחים לעמם המשך הדשדוש והמשך השחיתות. מה שצריך לעשות הוא הסכם ביניים ממשיך להסכם אוסלו. מול ההפרדה החד-צדדית הדילמה קשה. בל נשכח שבירושלים 1/3 חרדים, 1/3 ערבים ו- 1/3 אחרון הנושא על גבו את העיר הבלתי אפשרית הזו. האם ההפרדה החד צדדית בכלל אפשרית. גם המפלגה שלנו יצא עם סיסמאות של "ירושלים מאוחדת למנצח נצחים". אם ללכת לחד-צדדיות רק בצניעות ובדיסקרטיות.

 

אמיר חשין

 

בזמנו הצעתי לטדי פתרון של עירייה אוטונומית למזרח ירושלים. פתרון פונקציונאלי. לבנות מיני עירייה עבור מזרח ירושלים ולהבטיח לה תקציבים נאותים.

 

רפא

 

אתה רק תבטיח העשרת מושחתים נוספים. הצדקת השחיתות נתלית ב"כיבוש" היהודי.

 

מקס

 

היפרדות? לא תמיד מדברים על ההצעה של הוועדה המדינית. לא מדברים על היפרדות ממזרח העיר אלא מהכפרים עוטפי ירושלים.

 

רודן

 

די בכיסוי העניים. אנו חייבים ללכת להיפרדות חד-צדדית מהפלסטינאים ולצרף להם אום-אל-פחם ומרעיה.

 

תושב הר חומה

 

אני רוצה להביא ניסיון אישי. אני גר בהר חומה מזה 15 שנה. לפני שהייתה חומר המונים מבית לחם ומהכפרים הסמוכים לה היו נשפכים לתוך ירושלים בכל הדרכים והשבילים שיכלו למצוא. כיום, הוקל לנו רבות אחרי בניית החומה.

 

מרים בונפיל

 

רבותי, כבר דנו בנושא יותר מפעם. הבעיה היא היכולת המעשית - לבצע. בל נשכח שערביי מזרח העיר לא מתלהבים, בלשון המעטה, לרוץ לזרועות הרשות.  אין פתרון בלי החלפת הממשלה הנוכחית.

 

רפא

 

הפלסטינאים רוצים ולא רוצים מדינה. רוצים כדי להכפיש ולהחליש את ישראל, לא רוצים כי ההנהגה שלהם לא מוכנה להודות שמזה 70 שנה הם דוגלים בשקר הגדול של זכות השיבה. החזיקו דורות על גבי דורות בעוני, עליבות, ואלימות והקריבו מיליונים מבני עמם בהבטחת פתרון הזוי.

 

דוד רוזן

 

נראה איך הממשל החדש יפעל. אולי הפלסטינאים יתעוררו. מי יודע?  

 

• קודם
• הבא