זה אנחנו או הוא?

זה אנחנו או הוא? או שזה אנחנו וגם הוא וגם איילת שקד וגם סמוטריץ'? די לקומבינות, די למעילה באמון הבוחרים, די לזחילה המבישה לממשלה. חברות וחברים, זו קריאה למאבק על צלמנו ודמותנו, על צדק ונקיון כפיים, על אידיאולוגיה, וכן, גם על כבודנו.

יש משמעות וערך למילה. להבטחה. להתחייבות. בלי אלה הפוליטיקה בכלל ומפלגת העבודה בפרט תהיה ראויה לכל בוז שרוחשים לה.

לפני הרצוג לא הונחה הצעה לממשלת אחדות. בפועל זה דומה יותר לעצם מרוטה שנתניהו השליך, וקרא להרצוג לחזור על ארבע עם העצם בפה. זה מה שעשה נתניהו. "הצעתו" הייתה צריכה להידחות בבוז קר.

במקום זאת אנחנו עדים לנסיונות חוזרים ונשנים של הרצוג לשווק שוב ושוב את אותו צרור ריק.

זה מצער, זה מכעיס, וזה מחייב הערכות נגד, של כל מי שיש להם ערכים, אמונה, כבוד עצמי ויושר, ואני יודעת שאתם הרוב.

חברי כנסת, צירי ועידה, ראשי ערים, פעילים – כולנו משלבים עכשיו ידיים למאבק משותף על צלמנו, על דמותנו, על ערכינו.

אני כותבת את הפוסט הזה וקוראת לכם לפעולה, לא בהנאה יתירה. אני יכולה לומר במצפון נקי שעשיתי כל אשר לאל ידי כדי להימנע מעימות, וכדי שההצעות המגונות האלה יקברו קבורת חמור בלי צורך לתת לכך פומבי.

שוב ושוב אמרתי שממשלת אחדות אמיתית, עם קווי יסוד משותפים, דרמה מדינית אמיתית, קיימת ומוכחת, שליטה על זרנוק החקיקה שפולט מתוכו עוד ועוד הצעות חוק מזוהמות, שותפות כלכלית וחברתית שווה ומלאה, ביטול מתווה הגז ועוד כהנה וכהנה גדולות וקטנות –

לו כל אלה היו מוצעים הם היו ראויים לבחינה מעמיקה.

אלא שבין זה לבין שתי סטירות הלחי שהרצוג קיבל מנתניהו ומתחזות ל"הצעה" אין כל קשר, ולרגע לא היה קשר כזה. ה"הצעה" עכשיו היא להיות עלה תאנה, גלגל חמישי, מכשיר השרץ, קבלן ביצוע ומרכך כביסה של הממשלה הימנית ביותר שהייתה כאן אי פעם.

שמרתי מאוד על כבודו של בוז'י. ניהלנו כמה וכמה פגישות שבהן אמרתי לו את עמדתי באופן צלול וחד, ואילו הוא חזר שוב ושוב עם אותה הצעה לעצם גרומה שיש בה ג'ובים וג'ובים בלבד, בלי תוכן, בלי כוח להשפיע, בלי כלום. כלום בריבוע.

כל תו וכל פסיק בהצעה הזאת נועדו שלא להרגיז את הבית היהודי. מפלגה של 8 מנדטים. כל תו וכל פסיק נועדו לייתר ולהשפיל אותנו. לגרום לנו לשבת בממשלת שקד-סמוטריץ'-בנט בעודם ממשיכים לעשות שמות בכל מה שיקר לנו.

זה, אגב, תפקידם. לכך הציבור שלהם שלח אותם לכנסת. אבל מה עם תפקידנו? עולה בעשן?

שוב ושוב הרצוג ניסה לשכנע בנימוקים שמפאת כבודו ומפאת הדיסקרטיות המתחייבת לא אעלה כאן. הייתי ממשיכה את הדיאלוג מולו ונמנעת מיציאה גלויה למאבק אלמלא גיליתי בודאות גמורה שכעת יש נסיון משולב:

האחד: לנסות ולהוציא מנתניהו אמירה אמורפית כלשהו בהקשר המדיני, שקר כלשהו, שישמש כסות דלה עטופה במלים גדולות לזחילה המשפילה לממשלה.

השני: לכנס בבהילות את ועידת המפלגה כדי לכפות בכוח, באיומים ובהבטחות שווא החלטה על זחילה כזו.

זה לא משנה אם הרצוג יצליח לגרד עוד ג'וב או עוד כיבוד, את תפקיד סגן השרה לענייני עננים או את יו"רית הועדה לקומבינות ובוחלטריה. עוד הצהרה ריקה של נתניהו או עוד לא כלום כלשהו.

כניסה לקואליציה עכשיו, במצב הנוכחי, תהיה לא פחות מבגידה בישראלים שהצביעו למחנה הציוני בבחירות, בגידה באלו שהאמינו לו כשאמר 'זה אנחנו או הוא', ובגידה בעצמנו - בערכינו, בדרך שלנו ובתקווה לחולל שינוי אמיתי במדינה הזאת.

זו הפעם השלישית שאני מקבלת הצעות "נדיבות" לכהונת שרה בכירה. זה הוצע לי בשנת 2009, כשברק נכנס לממשלת נתניהו ואני פוליטיקאית טרייה עדיין. ושוב ב – 2013, כשנתניהו הציע לי להכנס עם מפלגת העבודה כשכבר עמדתי בראשה לממשלה, ולכהן כשרת אוצר. סרבתי.

ההצעה שבוז'י קיבל מביבי היא רעה משתי הקודמות ומעליבה מהן. ואני מזכירה לכם שאחרי הישיבה בממשלת נתניהו ב-2009, הגענו לאפס, כן, אפס, מנדטים בסקרים. מתנו.

זה לא שאני לא רוצה להיות שרה בכירה. רוצה בהחלט, בטוחה שיש לי הרבה לתרום. אבל כהונת שרה לשם כיבוד ולשם מעמד ותו לא, זה לא כבוד. זה בזיון. אני מצליחה לשרת אתכם לא רע בכלל גם מספסלי האופוזיציה.

אני מתכוונת לעשות את כל מה שביכולתי - ציבורית, פוליטית, פרלמנטרית, משפטית - כדי למנוע את התרסקותה של המפלגה שלנו. יש לנו יחד כוח גדול מאוד. בואו נגייס אותו עד הקצה בשביל מטרה ערכית ודרמטית.

=======

מעמוד הפייסבוק של יחימוביץ'

• קודם
• הבא