להנהיג, לא להיגרר

במצבה הנוכחי העגום של התנועה וראוי לציין את המילה 'עגום', גם בהגדרה המכירה במצב זה, גם במטרה לשקם אותו ממקום של צמיחה, ונכון גם לאור הסקרים האחרונים, אין למפלגת העבודה שום דרך אלטרנטיבית לממשלת הימין הנוכחית, אותה היא אכן יכולה להציג לציבור מלבד דרך מנהיגותית אחת.

דרך העקרונות של תנועת העבודה!

ציונות סוציאל-דמוקרטית, חזון מדיני לביטחון ולשלום, יושרה מקצועית של משרתי הציבור וסולידריות פוליטית ש"מחבקת" מצד אחד את המפלגות בגוש השמאל-מרכז, ומצד שני "מבקרת" אותן בצורה עניינית ונכונה.

זה כבר ברור שמי שמכתיב את השיח והרוח הפוליטית ואת המדיניות החברתית-כלכלית בעשרים השנים האחרונות, הינם אנשי הנהגת המרכז-ימין. המרכיבים הסוציאל-דמוקרטיים נשחקו, הוסתו הצידה, ואף הושוו בלעג דיפלומטי ובשלילה חד משמעית, לעומת שיווק אינטנסיבי של קפיטליזם ניאו ליברלי דורסני.

מבחינת תפיסת הביטחון, השמאל הציוני נרמס בהצגת הסכמי אוסלו כ"כושלים" שהביאו לנזקים עצומים ופיגועים רצחניים שערערו את ביטחון אזרחי מדינת ישראל.

אף ממשלת ימין, לא ביטלה אותם.

הכמיהה המיידית להחלפת השלטון ואם בלתי אפשרי, למציאת הנוסחה התורנית שתמצא את המקום ואת התיקים למפלגת העבודה בממשלות האחרונות, תרמו לא מעט למצבה הנוכחי של התנועה.

תנועת העבודה של היום - עדיין לא החזירה את זהותה הבסיסית!

זו תנועה שעדיין מקשה את השאלה הלגיטימית לבוחר/ת הפוטנציאלי/ת - האם מפלגת העבודה אכן מגיעה מתנועה אידיאולוגית סולידארית שאמורה בצורת המאקרו המדינית, והחברתית-כלכלית להטיב עימו/ה? או שמא היא הפכה לתנועה סקטוריילית, אליטסטית ומעין "מועדון חברים סגור" שמשנה את עקרונותיה על פי מצב הרוח הפוליטי במדינה? כלומר - תנועה ניגררת במקום תנועה מנהיגותית.

לאזרח הישראלי באופן כללי, ישנן לא מעט בעיות הקשורות בחיי השגרה הישראלית. זה מתחיל במידת המעורבות החינוכית ואופייה מצד הוריו בבית, לאחר ממשיך בחשש מאי השתלבות בחברה הסובבת, ממשיך עם התנגשות בלתי נמנעת של ערכים או חסכים שנספגו, עם השפעת הסביבה החברתית בצורה אינדיבידואלית בין היתר במסגרת הלימודית, בצה"ל, באקדמיה ובמסגרות התעסוקה השונות.

כל הבעיות ככולן, עלולות ואף מסיתות לרוב את הקשב.

הישראלי/ת הממוצע/ת, רוצה שידברו איתו/ה בצורה עניינית, חד וחלק. הוא/היא מעוניין/ת להרגיש שייכות, להרגיש שההנהגה עושה מה שביכולתה להבטיח את עתידו/ה בכבוד, בשותפות, באמפתיה, וגם בנחרצות של מדיניות שאינה משתמעת לשתי פנים.

התפיסה שנגררת אחר הימין, גם אם בתוכן המילולי וגם אם ברמת הממלכתיות, והתחקות אחר הנורמות הסביבתיות שהביאו למעשה את הימין לשלטון, תביא להידרדרות נוספת ולהנצחתו של הימין שכבר קיים לעוד שנים רבות, על כל המשתמע מכך.

לאחרונה נשמעו כל מיני תרחישים שעשויים להוביל לכניסתה האפשרית של סיעת העבודה בקואליציה של נתניהו, במקומה של סיעת הבית היהודי. החקירה בדבר חוק מימון מפלגות של הרצוג, הסיתה אמנם את הנושא מהפרק. אך במידה והעניין יסגר בלא כלום, שוב יתכן מצב שעלול להוביל את המפלגה לאותם תרחישים.

אין צורך להוסיף על מה שהוצג במאמר זה, ואיך הדבר עלול להשפיע שוב בהמשך על אופיה של המפלגה בפרט ועל הפגיעה התדמיתית של תנועת העבודה בכלל.

מבלי להיכנס לשיקוליו הפוליטיים של ראש הממשלה נתניהו, הרי ברור מעל כל צל של ספק - היגררות לקואליציה משותפת עם נתניהו, עלולה להתברר כמלכודת רצינית.

מה שבטוח זו לא התכונה שתוביל להנהגה, זו לא מנהיגות - זו היגררות.

• קודם
• הבא