להתאים את הציונות או לאבד אותה

על פי דארווין, לא החזקים ביותר שורדים, אלא המתאימים את עצמם לסביבה המשתנה באופן מיטבי. על פי אמת מידה זו, הציונות היום, ועמה מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה עשויות להיות בדרכן להכחדה. אם כך אף אחד לא צריך להיות מופתע שיותר ויותר יהודים בישראל לא מאמינים בתורת האבולוציה...

העובדה שהציונות (והמדינה) מעולם לא ישמו במלואם חלקים קריטיים של מגילת העצמאות מנעה מהמדינה את ההסתגלות ההדרגתית לצרכים של חברה רב-תרבותית מודרנית ותוססת בשכונה המיוחדת שלנו כאן במזרח התיכון. במקום לחזק את חירויות הפרט ואת חופש הביטוי אנחנו ממשיכים ללא חרף להגביל אותם ובין היתר לא שומרים על חופש הדת והחופש מדת. במקום לאפשר אנחנו חוסמים.

המדינה, מאוהבת בשימוש בסמכות הכמעט מוחלטת שהיא מפעילה בגדה המערבית, הופכת להיות יותר כוחנית גם בתוך הקוו הירוק. גם בתוך הקוו הירוק היא לא מרבה להגביל את הכוח שלה וטוחנת בכיף חירויות המובנות מאליהן בדמוקרטיות אחרות, כאשר היא מאתגרת את ההפרדה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת 24/7 תוך פגיעה ברשות המחוקקת. ללא היסוס היא מפרה התחייבויות בינלאומיות ואת החוק הבינלאומי והיא לא נרתעת מגינויים בינלאומיים. פליטים ומהגרים נמצאים תחת איום מתמיד של כליאה, ללא קשר למעמדם בפועל (אשר המדינה מסרבת להגדיר מלכתחילה). כל מי שבא לכאן ואינו יהודי חייב לדעת כי בסבירות גבוהה, השהייה שלו או שלה כאן תהיה זמנית בלבד ללא כל קשר לנסיבות או למעמדם האישי. ישראל כדמוקרטיה ליברלית הופכת מיום ליום למדינה לאומנית אתנוצנטרית למרות שהיא מעולם לא הייתה אמורה להיות מדינה ליהודים בלבד. מימי הקמת המדינה היה ברור כי יהיה כאן אחוז לא מבוטל של תושבים לא-יהודים שיהיו זכאים ליחס שווה על פי החוק ובעלי זכויות אזרח מלאות. מעולם לא הייתה התנייה כי היהודים חייבים להיות רוב במדינת ישראל או איזה אחוז רוב צריך להיות להם. כמו כן לא הייתה שום קריאת למדינת לאום יהודית. כיום ההתעקשות על רוב יהודי משמעותי לנצח הפך לבון-טון בפוליטיקה הישראלית למרות הנימה הגזענית. המסר המוסווה הוא כמובן שרוב יהודי לא יפגע במיעוט הלא יהודי בזמן שרוב לא יהודי עלול לפגוע במיעוט היהודי, לפחות פוטנציאלית. פחד הוא המפתח כאן.

למרות ההכרזה החד-משמעית של מגילת העצמאות שלנו הקוראת לזכויות אזרח שוות לכל ו -67 שנים (!) של זמן הכנה, אנחנו עדיין לא הגענו בפועל למימוש מלא. אנו עדיין נאבקים על מנת להשוות את התייחסות הרשויות לאוכלוסייה הערבית בישראל לזו לאוכלוסייה היהודית וכל מי שעושה מאמץ מינימלי יכול לתעד איך אנחנו מפלים את החברה הערבית בכל כך הרבה דרכים, מבחינה מוסדית, ציבורית ופרטית. כן, אני יודע, לערבים טוב יותר כאן מאשר בכל מדינה ערבית. גם הם יודעים את זה, אבל זה לא פוטר אותנו מהאחריות שלנו.

לא רק שאנחנו לא הצלחנו לעמוד בהתחייבויות הציוניות שלנו בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית בישראל, אלא לקחנו על עצמנו גם את הכיבוש של אדמות לא לנו, על פי הסכמה בינלאומית: הגדה המערבית, ובמידה מסוימת, עדיין גם היום, רצועת עזה. יום יום, אנו מעמיקים את המעורבות שלנו בגדה המערבית באמצעות הקמת ישובים והשקעות בתשתיות ואנחנו הופכים כל התנתקות עתידית מהשטח, התנתקות שהקהילה הבינלאומית והפלסטינים דורשים מאיתנו, לקשה אם עדיין לא בלתי אפשרי לביצע. במקביל אנו ממשיכים להחזיק אוכלוסייה פלסטינית גדולה, יותר מ -3 מיליון בני אדם תחת משטר כיבוש כובל, לעתים קרובות אכזרי, נקמני וגם קטלני. מסיבה מוזרה ביותר רוב הציונים ביננו מסוגלים להצדיק את המצב הזה, בלי להניד עפעף.

בכנס "ישראל עכשיו" שהתקיים בסוף השנה שעברה בתל-אביב, במושב על פתרון שתי מדינות לשני עמים, הרוב המכריע של המשתתפים, עיתונאים, עובדי ציבור בעבר ובהווה וחברי כנסת הביעו ספקות כנות ואפילו חוסר אמון כי פתרון שתי המדינות יוכל להיות מייושם אי פעם. השקפה זו היא, כמובן, אינה ייחודית לדוברים שנכחו באירוע, היא הדעה הרווחת ומצוטטת בתדירות גבוהה בתקשורת וגם באקדמיה. אף על פי כן, אין כל אינדיקציה לכך כי הדרג המדיני בישראל, בין אם בקואליציה או באופוזיציה, שוקל חלופות סבירות לפתרון שתי המדינות שתשמורנה על ישראל דמוקרטית, נותנות זכויות אזרח מלאות לכל תושבי האזור ולא מפרקות את המדינה היהודית. נראה שכולם מאושרים עם הסטטוס-קוו הבלתי נסבל שכולל כיבוש, טרור יום יומי וכמיהה להיפרדות או פיתרון שתי מדינות לשני עמים שאינם ברי השגה.

אז מה יש לציונות היום להציע מלבד הדרישה המקורית להקמת מדינה עברית שהפכה למדינה יהודית במגילת העצמאות ועכשיו איכשהו הפכה לתביעה להכרה כמדינת הלאום היהודי (דרישה שמופנית לפלסטינטים בלבד)?

איך הציונות מתייחסת לעובדה, אם בכלל, שאנחנו מחזיקים שלושה מיליון + הפלסטינים ללא זכויות אזרח? איך הציונות של היום משלימה עם העובדה כי התחייבנו לקיים את אמנת האו"ם כולל ההכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם - ואנחנו פשוט לא ? איך הציונות של היום מסתדרת עם העובדה שאנחנו לא נותנים שוויון זכויות למי שאינם יהודים, גם כאשר הם אזרחי ישראל ? איך הציונות של ימינו מתייחסת לאפליה המוסדית שלנו נגד הזרמים הלא-אורתודוקסים ביהדות ועם העובדה שאנחנו הדמוקרטיה היחידה בה לא כל היהודים יכולים לקיים את יהדותם באופן חופשי ושיוויני ומלא?

ובכן, אם לומר זאת בבוטות, הציונות כפי שהיא מיושמת בישראל, פשוט לא מתייחסת. היא מתחפרת. אלה שיעיזו להטיל ספק לגבי כמה משיטות הפעולה של המשטר הציוני הנוכחי, מוצאים את הציונות שלהם תחת חקירה 24/7 למרות שזה בעצם הציונות עצמה, כפי שהיא באה לידי ביטוי היום, שחייבת להיחקר. בכך שמגילת העצמאות לא יושמה ככתבה וכלשונה, הציונות הפכה לאויב הכי גדול של עצמה המונע את ההסתגלות הנדרשת על מנת למנוע את הפיכתה לבלתי רלוונטית ברגע שמדינת ישראל תחדל להיות דמוקרטיה. המשך הכיבוש שבקרוב יעבור את רף 50 השנה והמאמץ הפרלמנטארי המתמשך של הקואליציה לכרסם בחירויות הפרט והציבור מצביעים על כך שחיסול הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל הוא בהחלט אפשרי.

יש לזכור כי הציונות היא התנועה של העם היהודי להגדרה עצמית. המטרה היחידה שלה הייתה ליצור בית לאומי ליהודים בציון. ישראל הוקמה ב -1948 והיא הבית הלאומי. למרבה הצער, ישראל לא השלימה את המשימה המקורית של הציונות, לוודא שהמדינה תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. הציונות כפי שהיא היום חייבת ליישם את מגילת העצמאות המקורית. אם הפוליטיקה הישראלית לא תשלים את המשימה ובהקדם, הציונות כתנועה לגיטימית להגדרה עצמית של העם היהודי ואיתה הלגיטימיות של מדינת ישראל תפגעה ללא תקנה.

* הטקסט המודגש נלקח מילה במילה מתוך מגילת העצמאות של מדינת ישראל

• קודם
• הבא