על קמפיין השתולים והנשק המילולי של נתניהו
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שישי, 29 ינואר 2016 12:09
- מחבר\ת אמילי מואטי
על ליבוי שנאה ועל איך קרה שקמפיינרים מצויינים מדירים רגליים מהשיח או מצטרפים לצד הלכאורה מנצח - ראיון אצל שי גולדן ב103FM (קישור לראיון פה).
הטור שלי במגזין ליברל על הנשק המילולי של נתניהו (וזה מתקשר לראיון שלמעלה).
תחבולני המילים יודעים היטב כי בבסיסה של כל מניפולציה מסתתר גרעין אמת, או במילותיו של מאיר אריאל: "גרעין של אמת ופופקורן של דמיון". כזה שבלעדיו קשה עד בלתי אפשרי לשכנע את קהל היעד.
זה די פשוט: רוב האנשים זקוקים לראיות כלשהן כדי להאמין בדבר־מה, ולכן כל תהליך של הטמעת רעיונות (גם השקריים ביותר) חייב לכלול עובדות כלשהן. תשאלו כל סטאז'ר במחלקת החקירות, תשאלו כל שקרן. אפשר להניח כי שקר שלא מסתרבל עם מעט עובדות ייגמר כשקר לכל דבר ועניין, ואילו שקר מתובל בעובדות הוא רעיון שנתון לפרשנות. איך כל זה קשור לבנימין נתניהו? ובכן, הוא למד את השיטה מן המסד לטפחות.
זה שנים רבות שהאדם שמנהל את חיינו מבצע תחבולות תקשורתיות, הכוללות שברי אמיתות שהוצאו מהקשרן. הדבר בולט במיוחד במצבים שבהם נדמה כי הארטילריה הרגילה איננה מספקת את הסחורה. ככל שמדובר בתיאוריה על אודות הצלחתן של מניפולציות, הרי שזו "מתלבשת" יפה על האקלים הנוכחי, משנחסכו מהעם היושב בציון קריאות "מוות לערבים" לאחר הפיגוע המתועב בדיזנגוף, אין כמו ראש ממשלה חרד כדי לסגור את הפינה הזאת. למעשה, התרגיל שקוף עד כדי כך, שכל ספינולוג מתחיל יכול להעביר עליו הרצאה: ראשית, רכיבה על מטרה קלה – הערבים, בעיקר בימים של הסלמה ביטחונית; שנית, איתור גרעין של אמת; ושלישית, נטילת האמת הקטנה והוצאתה המוחלטת מהקשר, תוך שימוש בתופעות שאין להן אחיזה במציאות.
אפשר שזוהי דרכו ליישם את אמירתו של זאב ז'בוטינסקי "שקט הוא רפש", אלא שהוא מפספס בגדול. בעוד ז'בוטינסקי קרא להשמיע קול בעד המולדת ולטובת הכלל, האדם שרואה בעצמו ממשיך דרכו מאותת על משהו אחר לגמרי: מה שלא יעשה הטוקבקיסט האלים, אעשה אני קבל עם והמהדורה המרכזית.
