בתגובה לתוכנית המדינית של ח״כ חיליק בר

ברצוני לברך את ח״כ חיליק בר על כך שכשונה מח״כים רבים אחרים, הוא לא רק לא נרתע מהנושא המדיני אלא הוא מחבק אותו, מייחס לו (בצדק) חשיבות מרכזית לעתיד מדינת ישראל ומקדיש לו את מלאו תשומת הלב על מנת לנסות ליצור אלטרנטיבה מדינית אמיתית, ברוח תנועת העבודה.

קריאה בהצעתו של חיליק מלמדת שבעצם מדובר בגרסה מתקדמת של חלק ניכר מהצעות ״שתי מדינות״ שעמדו על הפרק עד כה וקודמו על ידי אחרים. מדובר אם כך בגרסה בוגרת של הצעת שתי המדינות שתואמת פחות או יותר לעסקה הטובה ביותר אליה נוכל להגיע, אולי, אם ניתן יהיה לממש אותה. בכך חיליק עשה שרות טוב למפלגה ולמדינה כי גישתו נותנת מענה לכל הסוגיות העומדות על הפרק.

כמו כן, חלק מהצעותיו של חיליק עומדות גם בעצמן, ללא קשר מחייב לפיתרון שתי המדינות כמו לדוגמה הצעותיו לגבי החברה הערבית בישראל, ההצעה למעורבות יהודי התפוצות בכנסת וחלק מהצעותיו הנוגעות לעזה.

ובכל זאת, ברצוני להתייחס לדברים מראות עיניו של ספקן גדול בנוגע לפיתרון שתי המדינות (ללא קשר אם מדובר בפיתרון טוב או לא). על פי כל הדעות, והייתה לנו הזדמנות טובה לשמוע מגוון דעות בעת כנס ״ישראל עכשיו״ לפני זמן לא רב, אין הרבה סימנים לכך שפיתרון שתי המדינות, בגרסתו של חיליק או כל גירסה אחרת ניתן למימוש בעתיד הנראה לעין, או בכלל. לא משנה אם זאת בשל המציאות הפוליטית בישראל, המציאות הפוליטית בראשות הפלשתינית, המציאות בשטח הגדה שהופכת להיות בלתי הפיכה, או המציאות הביטחונית באזורנו במובן הרחב (דאעש וכו׳).

לא ניתן כמובן, לבוא בטענות לחיליק ששם, יחד עם רוב עם ישראל, את כל יהבו בתוכנית שתי המדינות (כאשר בו זמנית, הרבה אנשים מטילים ספק בפיתרון). עם זאת מן הראוי שמפלגת העבודה שמתיימרת להעמיד אלטרנטיבה שלטונית, תשקול גם אפשרויות אחרות שאינן מתבססות על פיתרון שתי המדינות או לפחות לא דורשות את מימושו (הכמעט בלתי אפשרי כעת) בהקדם. זאת בעיקר כי המציאות מחייבת זאת. המסמך של חיליק לא רק שאינו תורם להצבת גישות אחרות אלא הוא אף פוגע באפשרות להציב אותן מכמה סיבות:

א. הנחת העבודה ששתי המדינות לשני עמים הוא הפתרון האפשרי היחידי היא פשוט לא מבוססת, או לפחות לא ניתן לקבוע את הקביעה הזאת ללא דיון רחב ומעמיק, דיון שטרם התקיים.

ב. הצעתו של חיליק מתעלמת מהמציאות הפוליטית בישראל בה הימין איננו מעוניין במימוש פיתרון שתי המדינות כי הוא לא מאמין בו, השמאל/מרכז איננו מסוגל לממש אותו כי הוא לא בשלטון והציבור, לעת עתה, לא סומך על כך שביכולתו של השמאל/מרכז ליישב את הסכסוך באופן המבטיח את ביטחונו. בהתאם לא ניתן להסתמך על חזרת השמאל/מרכז לשלטון על מנת לקדם תוכנית המדינית באמצעות פיתרון זה. לא נראה שיש ביכולתה של הצעת חיליק לשכנע את הימין להירתם לתוכנית אלא אם מישהו חושב שהשארות מתנחלים בריבונות פלשתינים תעשה זאת.

ג. העובדה שהסכם ישראלי-פלשתיני הוא אפשרי לכאורה ומרבית יסודותיו מוכרים איננה מקדמת את מימושו בפועל של ההסכם בשום אופן כי הצדדים לא מוכנים לכך (או אינם מסוגלים) לעת עתה ואין כל סימן לכך שמצב זה ישתנה בעתיד הנראה לעין.

ד. הטענה שהאלטרנטיבה לפיתרון שתי המדינות היא ״חלד משאל בכנסת״ היא מופרכת כל עוד לא התקיים כל דיון על אלטרנטיבות אפשריות. חיליק, לידיעתך רוב ערביי ארץ-ישראל אינם תואמי חלד משל.. הפחדה אומנם עובדת ותעזור לשכנע אנשים לפחד מכל פיתרון שלא שתי המדינות מחד אך מאידך לא תקרב את פיתרון שתי המדינות כי מימושו לא היה ולא יהיה בשליטתנו הבלעדית. יתכן בהחלט שיש פיתרונות טובים (ז.א. פיתרונות ששומרים על רוב יהודי) אחרים. ההתעקשות לא לדון בפיתרונות אחרים מונע מהציבור לשקול את העדפותיו.

לסיכום, הצעתו של חיליק היא תרומה של ממש לשיח, חבל רק שהיא מנסה לשמור על מונופול פיתרון שתי המדינות בכל מחיר כאשר בפועל, בהחלט יתכן שרכבת זו כבר עזבה את התחנה. חייבים לדון באלטרנטיבות ובהקדם גם ואולי במיוחד במפלגת העבודה.

• קודם
• הבא