צדק חלוקתי
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שישי, 31 יולי 2015 19:03
- מחבר\ת עמנואל שחף
אתמול הייתה לי הזכות להשתתף (בירוחם) בכנס של השדולה לצדק חלוקתי של ח״כ פרופ׳ יוסי יונה, ח״כ מיקי זוהר ואחרים.
הוזמנתי (יחד עם עמיתי אריה הס) להציג את הצעת ״התנועה לממשל אזורי״ בדיונים על חלוקת משאבים צודקת, קרקעות, גבולות משאבים וארנונות. הייתה זאת הזדמנות יוצאת מן הכלל לשמוע באופן מרוכז את אותו שיח שנשמע כבר שנים רבות במדינת ישראל, שיח שנרדם ומתעורר לסירוגין ואינו בא לידי מימוש לשביעות רצונם של כולם. השיח מתנהל בין שני צדדים, הצד של יוצאי עדות המזרח שטוען בצדק, בלהט ובגיבוי החלטות בית המשפט העליון, לקיפוח שיטתי בהקצאת משאבי הקרקע של המדינה, מול התגוננות מנומקת וצדקנית, בלא פחות להט של הצד האשכנזי שחוזר ומביא טיעונים צודקים בהחלט למה זה לא בדיוק ככה, בניסיון לדחות את רוע הגזירה ולנסות לשמור על כמה שיותר נכסים.
ראיתי את הלהט ואת רצינות שני הצדדים אך הרגשתי משקיף מבחוץ למרות שאני גם אשכנזי וגם גר באחת מ״ערי הלינה של האליטות״. זיהיתי את התקיעות של הדיון, את הקושי של כל צד להגיע לנארטיב משותף, נארטיב ששני הצדדים יכולים לקבל. השיח היה תרבותי והיה בו לא מעט הומור ועקיצות הדדיות (כולן מבוססות) אך בסופו של דבר הוא היה עקר – תחושה של שני צדדים שנמצאים כאילו בסכסוך משפטי שנמשך כבר שנים רבות. בית המשפט (בכאילו) שלח אותם לגישור (בו הצדדים אמורים להגיע בעצמם הסכם שמתאים להם) ושני הצדדים, מסיבות רגשיות ואחרות, לא מסוגלים לצאת מהמעגל של הויכוחים. לצד הרגשי של הסכסוך מתווספת העובדה שיש כאן אינטרסים כלכליים כבדים ביותר (נדל״ן, מישהו כבר שמע ?) כאשר (כמעט) כל הנכסים הם בצד האשכנזי וגם אם בצד זה יש אנשים ערכיים שמבינים היטב את מהות הבעייה שנוצרה בישראל במהלך השנים ושמוכנים לוויתורים מרחיקי לכת על מנת להגיע לתיקון ולמידה של צדק חלוקתי, כרישי הנד״לן נושפים באורפם ומקשים על כל ניסיון להתקדם.
לתנועה לממשל אזורי נראה שהדרך היחידה לצאת מהסבך הינה לפרוץ קדימה, לעזוב את שיח העבר ואת ההתנצחויות ההדדיות ולצאת לדרך חדשה בנארטיב משותף, בו חלוקת המשאבים תנוהל באופן דמוקרטי וכל האוכלוסייה משתתפת בקביעת יעוד המשאבים וחלוקתם. זאת באמצעות הקמת דרג ממשל אזורי, מעל המועצות והעריות הקיימות (ובלי לפרקן). במסגרת רפורמה מרחיקת לכת תחולק המדינה למספר של מחוזות/קנטונים (על פי הדגם השוויצרי). כל מחוז/קנטון מאגד בתוכו מספר מועצות ועריות וממשלת המחוז/קנטון שנבחרת פעם ב-4 שנים על ידי כל תושבי המחוז/הקנטון שולטת על כל המשאבים שבתחום שיפוטה שהפכו לעניין משותף. בחירות דמוקטיות מבטיחות שכל האוכלוסיות מיוצגות בשלטון האזורי על פי משקלן הדמוגרפי ומשתתפות בהחלטות על חלוקת המשאבים.
דגם השלטון המוצע (פדרציה) קיים במדינות רבות בעולם (ארה״ב, גרמניה, שוויץ, אוסטריה, ברזיל כו׳) והוכיחה את עצמה כשלטון שמשפר את מידת הצדק החלוקתי ומאפשר פיתוח אזורי ביתר קלות. אין ספק שלא ניתן לאמץ את הדגם השוויצרי, או כל דגם אחר, ללא התאמות למצבנו כאן אך לא צריך להירתע משינוי שיטת הממשל על מנת לממש מידה גדולה יותר של צדק חלוקתי. אנו מציעים את השינוי הנ״ל כחלק של שינוי גדול יותר שכולל גם את שינוי שיטת הבחירות (הפיכתן לאזרויות) וגם הצעה לפיתרון הסכסוך עם הפלשתינים, במידה ופיתרון שתי המדינות לא ניתן למימוש בעתיד הנראה לעין. לו מפלגת העבודה הייתה נועזת, היא הייתה יכולה להוביל מהלך כזה.
