מאחורי הקלעים של קמפיין המחנה הציוני

ליל הבחירות, השעה 21:30. באולם הדרייב אין בתל אביב מצטופפים אלפי בני אדם ומחכים בדריכות לתוצאות. ברמקולים מתנגנת מחרוזת שירים של אריק איינשטיין. על מסך ענק מוקרנים שידורי ערוצי הטלוויזיה לקראת המדגמים של השעה 22:00, אבל אף אחד לא מסתכל עליהם – העיניים כולן בטלפונים הניידים, לשם מגיע זרם אינסופי של שמועות ורסיסי מידע. ככל שהערב מתקדם, הופכת האווירה עגומה יותר ויותר. אחרי שלושה חודשים של מערכת בחירות אינטנסיבית ושבוע של אופוריית סקרים, מילת המפתח שנלחשת מאוזן לאוזן היא "תיקו", וכולם יודעים שבמצב הקיים – תיקו משמעו ניצחון לנתניהו. קולו של איינשטיין בוקע מהרמקולים: "ואני חושב, הפועל שוב הפסידה".

הרצוג הלך לישון לקראת השעה 02:00 כשהקרב צמוד ולפניו משא ומתן מפרך. הוא התעורר כמה שעות לאחר מכן לידיעה כי ניצחונו של נתניהו מובהק וחד-משמעי. הסיפור גמור. על פי כמה מהאנשים הקרובים אליו ביותר, הוא חש הקלה למשמע החדשות.

קמפיין הבחירות של המחנה הציוני הסתיים בתחושות מעורבות. רבים במפלגה רואים ב-24 המנדטים שהביא הרצוג הישג גדול. "גם אם היינו עושים קמפיין חלומי, היינו מביאים לכל היותר עוד מנדט אחד או שניים. אני לא מזלזל בזה, אבל בסך הכול מיצינו את הפוטנציאל", אמר חבר הכנסת איתן כבל לוואלה חדשות. כבל, שעמד בראש מטה הבחירות של המפלגה, סבור כי בהיעדר תזוזה של מנדטים בין הגושים, הקולות שלקח נתניהו מבנט הם הדבר שהכריע את הבחירות, ולמחנה הציוני לא הייתה דרך להשפיע על כך.

"ראש הממשלה יהיה נתניהו וזה מה שקובע. אני מבין את זה, אני לא ילד. אבל כשאתה עושה את המשחק הפנימי – אנחנו בנינו על בנט, דיברנו על הפער שצריך להיות בינינו ובין הליכוד, כי היכולת לזעזע את הגושים היא לא גדולה. הסתכלתי בעיניים כלות איך נתניהו שובר את הפיקות של הברכיים של בנט", אומר כבל. "על הבמה בעצרת הימין הם ארגנו לו את כנס שבירת הפיקות. בנט ישב שם כמו נער פוסטר בלהקת החימום של ביבי. מה יכולתי לעשות? רק להסתכל בעיניים דומעות כי הבנתי מה הוא עושה להם. רק שלא הבנתי את עוצמת השבירה של הפיקות. אין כוח יותר חזק משילוב של הפחדה ושנאה".

מנגד, חלק משמעותי מבכירי המפלגה סבור שהקמפיין שניהלו הרצוג ולבני היה רצוף טעויות מתחילתו ועד סופו. בשבועות האחרונים, עוד לפני יום הבחירות, שוחחנו עם פעילים רבים, חברי כנסת, יועצים ואנשי מטה במטרה להשיג מידע על התנהלות הקמפיין מאחורי הקלעים. בשיחות אלה, שרובן ככולן, מטבע הדברים, יובאו בהשמטת שמם של הדוברים, נחשפנו בין היתר למנגנון מנופח ועמוס תקנים לא נחוצים, במטה מסוכסך ומלא הדלפות הדדיות תוך כדי הקמפיין עצמו, וכן בשורה של החלטות שנויות במחלוקת, החל מההסכמה על הרוטציה עם לבני, דרך ההחלטה להציג את עמוס ידלין ומנואל טרכטנברג כמועמדי המפלגה לתפקידי שרי הביטחון והאוצר, ועד לשלטי הבחירות התמוהים שנבחרו.

לבני בדקה אפשרויות איחוד עם לפיד, עם ליברמן ואפילו נתניהו

האיחוד של לבני והרצוג החל להתבשל באוקטובר 2014, עוד לפני שנתניהו החליט לפזר את ממשלתו וללכת לבחירות. הבחירות ריחפו באוויר ולבני, מנהיגת סיעה של שישה מנדטים, אשר עמדה בפני סכנת הכחדה בבחירות הבאות, החלה לבחון אופציות לאיחוד עם מפלגות אחרות. באמצעות סקרים פנימיים, בחנה לבני חמישה מהלכים אפשריים: ריצה נפרדת תוך עיבוי הרשימה שלה; חבירה להרצוג ומפלגת העבודה; חבירה ליש עתיד בראשות לפיד; חבירה לליברמן ואפילו לנתניהו.

"החשיבה שלה הייתה לבחון את כל התרחישים האפשריים ולראות את ההשפעה שלהם בסקרים. אני לא חושב שמישהו באמת העלה על דעתו שהיא תחבור לליברמן או לנתניהו, אבל היא רצתה שיהיה לה בסיס להשוואה אל מול התרחישים הסבירים יותר, של חבירה להרצוג ולפיד", מסביר אדם המקורב ללבני. חיבור עם נתניהו נראה כיום כמו כמעט הזיה, אבל באותה תקופה – חצי שנה בלבד לאחר המשא ומתן שניהל ג'ון קרי ובמהלכו הסכים נתניהו לדון בגבולות 1967, וחודשיים בלבד לאחר מבצע "צוק איתן" שבמהלכו לבני גיבתה את נתניהו באופן עקבי בראיונותיה לתקשורת – זה היה בגדר משהו שכדאי לבדוק. הבדיקה הובילה במהרה למסקנה שעדיף להתמקד בהרצוג ולפיד.

ההעדפה הראשונית, האינסטינקטיבית, של לבני הייתה לכיוון לפיד. חבירה למפלגת העבודה נראתה כמו משוכה גבוהה מדי עבור מי שגדלה בליכוד והניפה במשך עשור את דגל המרכז הפוליטי בישראל. אלא שהסקרים ניבאו תוצאה טובה יותר לחיבור עם הרצוג, וחשוב מכך, הרצוג עצמו הפגין יותר התלהבות ועניין מאשר לפיד, שגרר רגליים בשיחות עם לבני. נקודת המפנה מבחינתה הייתה באחת הפגישות הראשונות שערכה עם הרצוג בנושא, כמה שבועות לפני שנתניהו פיזר את הממשלה, כאשר יו"ר האופוזיציה סימן שיהיה מוכן לקבל את דרישתה לרוטציה בראשות הממשלה.

"מהרגע שבוז'י הביע נכונות לרוטציה, העסק בעצם כבר היה סגור", אומר לוואלה חדשות אדם שליווה את המגעים. "היא המשיכה לדבר במקביל עם לפיד, אבל היה ברור שהיא תלך בסוף עם הרצוג". באחת מהפגישות, יו"ר יש עתיד אמר ללבני שייתכן שתצטרך להסתפק במקום השלישי ברשימתו, כי הוא עשוי להביא גם את משה כחלון. לבני ביררה אצל כחלון אם "יש סרט כזה", וקיבלה תשובה חד משמעית: אין שום סיכוי.

בשיחות בין לבני והרצוג השתתפו מטעמה של לבני היועצת מיה בנגל, בעלה של לבני ובחלק מהפגישות גם גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל יוזמת ז'נבה, שייעץ ללבני תוך כדי המשא ומתן עם הפלסטינים. הרצוג נעזר בעיקר בשמעון בטאט, מי שימונה בהמשך למנהל מטה הבחירות, ובח"כ כבל שהיה גם ראש המטה.

רוב הפרטים נסגרו בסמוך למועד שבו פיזר נתניהו את הממשלה. בסוף השבוע הראשון של דצמבר, מיד לאחר הכרזת נתניהו על בחירות, הרצוג ולבני חשפו את הזוגיות החדשה כאשר טסו יחדיו לפורום סבן בוושינגטון הבירה. לפיד עדיין האמין בשלב הזה שהוא יכול לסגור עסקה עם לבני, אבל בפועל, הרצוג ולבני רק חיכו להזדמנות המתאימה לחשוף את החיבור ביניהם. סקר שפורסם באותו סוף שבוע בעיתון "גלובס" חיזק עוד יותר את המומנטום, כשהראה שחיבור ביניהם עשוי להניב 24 מנדטים.

אי צירוף מופז: הזדמנות שהוחמצה למשוך מצביעי ימין רך

אבל דווקא אז, לאחר ההודעה על האיחוד, המומנטום נעצר. הדבר הורגש בעיקר במה שזכה בתקשורת לכינוי "אין קמפיין", כאשר במשך שבועות בחרו במפלגה להבליט סיסמאות אנמיות כמו "אפס קשישים עניים תוך שנה" או "סייעת שלישית בגן", אבל לא רק שם.

נניח שאנשים נדפקו מביבי חברתית. למה שהם יראו בבוז'י, ציפי וטרכטנברג מי שייתן את התשובה? הם אותו דבר – אנשים מבוססים מצפון תל אביב"

אנשים שונים במטה הבחירות, שחלקם אף נחשבים יריבים פוליטיים מבחינת שיוכם הפנים-מפלגתי, מצביעים על ההחלטה שלא לצרף את שאול מופז כאחת הטעויות המרכזיות והגדולות של הרצוג ולבני. הדיון בצירופו של מופז היה הניסיון האחרון להעביר מצביעים מגוש הימין ולאחריו לא נידונו ברצינות אפשרויות נוספות. "ציפי כשלעצמה לא שווה כלום בסקרים, אבל החיבור הזה יצר משהו", אומר גורם מקצועי שלקח חלק בקמפיין של המפלגה על השילוב לבני-מופז. לדבריו, "הבאתו של מופז הייתה גורמת לליכודניקים וימין רך להרגיש שהם יכולים להיות פה. את זה אתה לא רואה בסקרים ביום הראשון, זה משהו שבמהלך הקמפיין היה יכול להיווצר – שמופז הוא בחוד החנית מול נתניהו. זו הייתה טעות אסטרטגית שלא להביא אותו".

אדם נוסף שעבד במטה המפלגה וראה אף הוא מקרוב את תהליך קבלת ההחלטות, מספר דברים דומים: "זה היה מאוד ברור שמתמקדים בחדרה עד גדרה. שים לב למסלול שעשה הרצוג ביום הבחירות. הכי רחוק שהוא הגיע זה מודיעין, בזמן שביבי חרש את הדרום". על הדמויות שנבחרו לקדמת הבמה של הקמפיין לעומת אלה שנדחקו הוא אומר: "הבחירה בידלין וההחלטה להחביא את עמיר פרץ ואיתן כבל גבתה מחירים. זה היה קמפיין שבט לבן. שמו בפרונט את טרכטנברג. גם אם לא אמרו את זה או צעקו את זה, זה היה מאוד ברור. זה נראה כאילו הבליטו את זה".

לדברי הגורם מהמטה, המחנה הציוני היה צריך להתמקד בפיזור הקולות בין הליכוד והבית היהודי ואילו הסיסמא שנבחרה "אנחנו או הוא" עודדה במידה רבה מצביעי ימין להתמקד בנתניהו. "זה שערורייה בעיני", הוא אומר. "אתה הולך לקרב ראש בראש מול מישהו. למה האופציות זה אתה או הוא? אתה רוצה שהציבור יצביע לבית היהודי, התחרות היא לא בינינו לבינו".

אדם אחר, שלישי במספר, אשר לקח חלק פעיל ומשמעותי במטה הבחירות, מחזיק בדעה דומה. "זה היה קמפיין תכול עיניים. עשו להרצוג ולבני עיניים יותר כחולות בפוטושופ. זה היה הקמפיין הכי שבטי-אשכנזי שנראה פה מזה זמן רב. זה לא שהקמפיין לא הצליח, אלא שהוא יצר תגובה הפוכה, וגרם לכל הצד השני של המפה הפוליטית להתגייס נגדנו – וזה לא בגלל הדברים של ביבי שהערבים על הגדרות. מהבחינה הזו, הדברים של גרבוז נפלו על קרקע בשלה, כי הם הגיעו אחרי שבמפלגה החליטו להביא את ידלין במקום את מופז, ואחרי שהחליטו לשים בפרונט את הרצוג ולבני יחד עם טרכטנברג. נניח שאנשים נדפקו מביבי חברתית. למה שהם יראו בבוז'י, ציפי וטרכטנברג מי שייתן את התשובה? הם אותו דבר – אנשים מבוססים מצפון תל אביב. נניח לשם הדיון שביבי הוא רשע מרושע. מה התשובה לזה? סייעת שלישית בגן? זה כל כך מביך, כי הם אפילו לא יודעים שיש רק סייעת אחת בגני הילדים. לפחות תגידו סייעת שנייה".

על הטענה לפיה השילוט שיקף "קמפיין שבטי אשכנזי", מגיב איתן כבל ואומר: "זו טענה מביכה". לדברי כבל, כרזות המחנה הציוני בסך הכול שירתו קו מסוים שאין בו כדי להשפיע על המצביעים שזעמו על אמירותיו של גרבוז. "זה כמו שעשו את התמונה של הרצוג שתואמת את אריק שרון כסבא הטוב. זה על אותו פורמט, זה הכול. זה לא מביא קולות ולא מבריח קולות – רק מקבע תודעה".

"עסקנים מריחים את ההזדמנות ובאים לבלות במסיבה אבל לא אכפת להם מהתוצאות"

ה"אין קמפיין" המשיך להתקדם, ובמטה החלה חגיגה של מינויי מקורבים ומשכורות מנופחות לפעילים, שבמקרים בודדים אף עברו את רף ה-25 אלף שקל ברוטו לחודש. במפלגת העבודה, אשר מקיימת בממוצע אחת לשנתיים פריימריז לראשות המפלגה, בחירות כלליות הן הזדמנות טובה להציע ג'ובים לאנשים שעבדו למענך בעבר, או שאתה מצפה שיעבדו עבורך בעתיד. וכך, כמעט כל יוזמה של חבר ברשימה לקבלת תקציב נענתה בצורה חיובית.

אדם המעורה במספרים מעיד כי הרצוג התקשה לעמוד בפני הדרישות של המועמדים לקבלת תקציבים: "אנחנו הוצאנו 36 מיליון שקל, כפול מהבחירות הקודמות, ונשארנו בגרעון של כארבעה מיליון שקל. אבל הבעיה לא הייתה פיזור הכספים, אלא יותר הכניעה ללחצים. קמים כל מיני עסקנים שמריחים את ההזדמנות לעשות את הכסף ובאים לבלות במסיבה אבל לא אכפת להם מהתוצאות. עם אנשים כאלה קשה לנצח". כדוגמה לכך, מציין האיש את האוטובוס של דני עטר, שנסע בין ישובים ועלה לדבריו למעלה מחצי מיליון שקל: "עטר הוא לא מהח"כים הנבחרים המשמעותיים. זו לא דמות מוכרת לציבור. הוא נבחר במעט קולות, הוא לא סתיו שפיר. הוא היה מסתובב עם שלי (יחימוביץ') ואראל (מרגלית), לא ידעו מי הוא. אז על מה הלך הכסף? לשכור אוטובוס עולה חצי מיליון? הכסף הולך על למלא את האוטובוס במיליון עסקנים".

עטר לא לבד, גם עמיר פרץ דרש - וקיבל. "המטה למשימות מיוחדות" הוקם בדיזינגוף סנטר, בעלות של 420 אלף שקל: 250 אלף שקל למטה עצמו, 50 אלף שקל למטה הצרפתי, ועוד 120 אלף שקל שפרץ גייס בעצמו. הכסף יועד הן לפעילות שטח והן למשכורות לפעילים.

ההתנהלות הזו, שבה היה קל כל כך להשיג ג'וב במטה המפלגה, הביאה לדברי המקור גם להפחתה במספר המתנדבים של המחנה הציוני בבחירות: "כל אחד שבא רואה שאפשר לקבל אוטו ומשכורת ואף אחד לא רוצה לצאת פראייר. תכפיל את זה באלף אנשים חסרי מעש ותועלת, אנשים שלא היית מעסיק אותם בלסדר מדפים בסופר והם מקבלים טייטל של מנהל מחוז. בשלב מסוים איתן כבל מינה 28 מנהלי מחוזות ל-21 מטות. היו ערים כמו ירושלים או חיפה עם שלושה מנהלים בשכר בו זמנית".

"כמו נושאת מטוסים שתקועה בנמל עכו"

חוסר היכולת לעמוד במספר מוגדר של עובדים, הסירבול והגיוסים התכופים של פעילים בשכר, לא פסחו גם על האגף הקריטי ביותר בקמפיין – אגף ההסברה והאסטרטגיה. "שמעון בטאט בנה את המטה", מספר אדם שעבד באגף. "הוא הביא אנשים לא מוכשרים שהתחילו את הקמפיין בצורה מאוד צולעת, וכל מה שקרה מאז זה תיקונים על תיקונים. נשאר מטה מאוד מסורבל שגם אנשים כמו (ראובן) אדלר התקשו לעבוד בו. הייתי סגור במקום הזה שלושה חודשים מבוקר עד לילה, ועד היום אני לא מכיר את כל האנשים. אתה כל יום רואה אנשים חדשים, אתה לא יודע למה הם שם. במקום לפטר, הם הביאו עוד שכבה ועוד שכבה. כמו נושאת מטוסים שתקועה בנמל עכו. ישיבות של 80 אנשים".

דוגמה קטנה לסירבול הבירוקרטי בו התנהל המטה, ניתן לראות בתכתובת ווטסאפ פנימית של מטה התקשורת אשר הגיעה לידי וואלה חדשות. בתכתובת מתארת יו"ר מטה ההסברה של המפלגה, שלי יחימוביץ', מה צריך לעשות בכדי לקבל מימון לפרסום בפייסבוק, על מנת להפיץ פוסט מסוים: "ביקשנו את המימון מנמרוד, שהפנה למישהי בשם גילי, שלא ידעה על מה מדובר. נמרוד אישר לה וגם כך איתן, אבל היא רצתה את אישורו של יוסי". השיחה ממשיכה ואיתן לוין, שהיה באותו הזמן ממנהלי הקמפיין, משיב למשתתף אחר: "נדב, אני מציע שלא תתחייב שתטפל בבעיות הקידום הממומן. גם כי אתה לא מודע לבעיות, וגם כי אין לך סמכות בענייני תקציבים וכספים. אז חוץ מלייצר רעש זה לא תורם בכלום!". בנקודה הזו מתערב אלדד יניב: "חלאס חפירות. ביקשו לממן, תממנו. נקסט".

בהזדמנות אחרת, הגיעו מאבקי הכוח של שמעון בטאט ואלדד יניב גם לקבוצת הווטסאפ הסגורה של המטה, כאשר יניב התעמת ראש בראש עם בטאט לגבי פרסום של מודעה. יניב: "זה מאושר, תפסיקו עם הבירוקרטיה". בטאט: "איתן לוין אחראי, כל השאר ממליצים". יניב: "שמעון, חדל קשקושים ובלבולי מוח. מרוב אחראים ובירוקרטיה אין פה קמפיין. זה אושר על ידי המועמד. תעלו את זה כמה שיותר מהר".

הוויכוחים בתוך צוות הקמפיין לפני הצטרפותו של ראובן אדלר הלכו והתרבו. ערב אחד בפברואר, פורסם בערוץ 10 שיש כוונה לפטר את מנהלי הקמפיין, ממי פאר ואיתן לוין. הידיעה הוכחשה נמרצות על ידי הרצוג, והשניים אכן המשיכו לעבוד. עד היום לא ברור אם הרצוג התכוון לפטר אותם והתחרט בגלל הפרסום, או שמא היו אלה כמה גורמים במטה שעשו יד אחת נגדם במטרה להזיז אותם הצידה. באותו הערב, עסקה התקשורת בהרחבה בבלאגן בתוך המטה. הבון טון היה שהקמפיין לא מתרומם. היועצים דניאל הרוש ומיה בנגל חשבו מה לעשות כדי שהתקשורת תפסיק להתעסק בסיפור פאר-לוין, ושלפו מהמייל סקיצה לקמפיין ישן תחת הכותרת "רק פראייר מצביע ביבי". השניים הראו את הסקיצות ללבני שאישרה – ולמחרת בבוקר הודיעה המפלגה על קמפיין נגטיבי שמאחוריו עומד "מטה הצעירים של המחנה הציוני". הרצוג עצמו אגב כלל לא ידע על הקמפיין הצפוי.

אדם שנכח במטה באותו הערב סיפר כי הם החליטו לצאת בקמפיין הזה כי הם העריכו שזה מה שישתיק את העיתונאים – "וזה מה שקרה. באותו היום, כולם בטוויטר התחילו לכתוב שסוף סוף הקמפיין תופס תאוצה. פתאום השיח משתנה בשנייה, ואתה אומר, לא יכול להיות שהעיתונאים עד כדי כך שטחיים. אבל זה מה שקרה".

ובזמן שהמטה התפקע מעובדים שמידת נחיצותם מוטלת בספק, דווקא דרג השטח של המפלגה סבל ממחסור בתקציבים. ממספרים שהגיעו לידינו עולה כי רק כ-40% מתקציב המפלגה הושקעו בשטח ובפרסום. שכבות השומן התרכזו במטה ברחוב יגאל אלון, אבל לפעילים בקלפי לא היו אפילו פליירים לחלק. לדברי אדם שהיה פעיל ביום הבחירות, "היה כישלון גדול של יום הבחירות. הוא לא עבד באופן מוחלט. מטה יום בחירות זה מטה שמביא כמה מנדטים, והוא קרס. צבע בקלפיות, הנעת אנשים להצבעה, זה דבר שמביא קולות. אנשים שבאים לקלפי ולא רואים אווירת ניצחון לא מצביעים לך". אדם אחר, שהיה במטה ביום הבחירות, מוסיף: "אני חושב ששמעון בטאט צריך לשלם על מה שקרה. ברגע האמת הארגון לא עבד. יום הבחירות היה על הפנים. הוא בזבז המון כסף על שטויות ולא נשאר באמת כסף לשטח. אנשים הסתובבו בקלפיות ולא הפסיקו לשלוח לנו הודעות 'אנחנו מחוץ לקלפי וכולם פה מאורגנים חוץ מאיתנו'".

המתקפה על לפיד: מעט מדי, מאוחר מדי

ביקורת נרחבת נשמעה גם במפלגה על ההחלטה שלא לתקוף באופן אגרסיבי את לפיד על מנת להעביר קולות מ"יש עתיד". התחושה בקרב רבים במפלגה היא כי המתקפה על לפיד הייתה בגדר מעט מדי, מאוחר מדי. לדברי אדם במטה, "מתחילת הקמפיין ראינו שאם לפיד בדו ספרתי היכולת לנצח קטנה, אם יאיר היה על 6 מנדטים – היינו מנצחים". על ההשלכות של תקיפת מועמד שהוא שותף פוטנציאלי להרכבת ממשלה הוא אומר: "בקמפיין אין יום שאחרי, יש רק יום שלפני. כמה שזה נשמע ציני, בקמפיין אתה בא יום אחרי, מתנצל ונגמר העניין".

עד שהמפלגה כבר החליטה לצאת בסיסמא "הצבעת יאיר, קיבלת ביבי", זה היה מאוחר מדי בקמפיין וסמוך מדי ליום הבחירות. יו"ר יש עתיד בכבודו ובעצמו הגיב לקמפיין והעביר להרצוג מסר לפיו אם המתקפות יימשכו, הוא ייצא בהצהרה לפיה הוא לא מוכן לשבת עם החרדים, דבר שלמעשה יחסל את סיכוייו של הרצוג להיבחר, כיוון שלא תהיה ביכולתו להרכיב ממשלה. מי שלא התיישר עם הלחצים של לפיד היה ראובן אדלר. אדם ששוחח עימו סיפר: "הוא קיבל סמסים זועמים מקוברינסקי (יועצו הקרוב של לפיד וראש מטה יש עתיד) ואמר: 'אני לא עונה לו. הוא ממש זועם, סימן שזה טוב, תשימו על זה עוד כסף בפייסבוק'. אבל זה היה מאוחר מדי".

מה שקרה בשלושה ימים האחרונים, זה שאנחנו אל מול קמפיין הגעוואלד של ביבי, נאלמנו דום. בשלב הזה נשאתי עיני אל המאסטר, וניסיתי להבין – לא רק שאדם בקליבר שלו היה צריך להריח את זה מקילומטר, הוא היה צריך לדעת איך להגיב"

כל האנשים שהתראיינו לצורך כתבה זו כינו את אדלר "המבוגר האחראי", וציינו כי מאז הגעתו למטה חל שיפור בהתנהלות בכל הרמות – מעבודה מול משרדי פרסום ועד להיררכיה ומשמעת קמפיין. "זה מתחלק לשתי תקופות, לפני אדלר ואחרי אדלר. ברגע שהוא בא, נהיה סדר. עד הרגע שהוא הגיע זה היה בלאגן טוטאלי", מעיד פעיל במטה.

עם זאת, לעובדים אחרים במטה גם יש לא מעט ביקורת על דרך סיום הקמפיין שהתווה אדלר. אחד מהם מספר: "מה שקרה בשלושת ימים האחרונים, זה שאנחנו אל מול קמפיין הגעוואלד של ביבי, נאלמנו דום. בשלב הזה נשאתי עיני אל המאסטר, וניסיתי להבין – לא רק שאדם בקליבר שלו היה צריך להריח את זה מקילומטר, הוא היה צריך לדעת איך להגיב. במקום זה היינו בהלם, כולל ביום הבחירות עצמו. שום תגובה לעצרת הימין, כלום. העלינו את זה בישיבות והתגובה שקיבלנו היא 'מורידים את הראש ומחכים שהגל יעבור', אבל הגל הטביע אותנו. בנאדם, אתה לא קולט שאנחנו מפסידים? בגלל זה הביאו אותך, לא בשביל להפוך את בוז'י בתמונה לאריק שרון. אני חושב שזה לגמרי על ראשו של ראובן אדלר. בשביל רגעים כאלה הוא מקבל הרבה כסף וברגע האמת הוא לא תפקד. אני מציע לבדוק כמה מנדטים היו לנו כשהוא הגיע וכמה כשהוא הלך, ואין הרבה הבדל. הוא עשה הרבה דברים טובים. הכניס משמעת והיררכיה, אבל לדעתי השיטות שלו לא קשורות לישראל של 2015".

זה אנחנו או הוא או כולנו ביחד

בימים הבאים ידבר הרצוג ללא הפסקה על ההכרח ללכת לאופוזיציה, אבל הספקולציות לפיהן הוא ייכנס לממשלת נתניהו רק הולכות ומתגברות. את האנשים שעבדו לצדו במהלך הקמפיין זה לא מפתיע. "האיש לא באמת רצה לנצח", אומר לוואלה חדשות אחד מהם. "כל הקמפיין הזה התנהל בהילוך שלישי, במקרה הטוב. התוצאה היחידה שיצאה מהקמפיין היא שיפור מסוים בתדמית הציבורית שלו, שמכין את הקרקע לתפקיד בכיר בממשלה. הוא יהיה שר חוץ מצוין". אדם אחר שלקח חלק במטה, מחזק את הדברים: "אין לי ספק שבלילה של המדגם, כשהתוצאה הראתה שוויון 27-27, האיש הכי מאושר היה הרצוג. הוא לא רצה להיות ראש ממשלה, והוא בוודאי שמח שעם תוצאה כזו אי אפשר לערוף לו את הראש".

אם הרצוג אכן יהפוך לשותף הקואליציוני הבכיר של נתניהו, כפי שצופים כמה פוליטיקאים בליכוד ובעבודה, זה יהיה סיום הולם לקמפיין בחירות מפלג שניהלו שני הצדדים תחת הכותרת "זה אנחנו או הוא/הם".

תגובת המחנה הציוני: "המטה עמד ביעדים התקציביים"

מפלגת המחנה הציוני הגיבה לחוכן הכתבה ומסרה: "מפלגת המחנה הציוני עוררה תקווה בלבם של אזרחיות ואזרחי ישראל, ביום הבחירות עצמו הצביעו כ-800 אלף אנשים עבור אותה תקווה והמפלגה זכתה להישג של 24 מנדטים, מספר שלא היה כמוהו בשני העשורים האחרונים. בניגוד לכתוב נגענו בכל היישובים במדינת ישראל וברבים מהיישובים בפריפריה ואף הגדלנו את כוחנו והצביעו לנו רבים שלא הצביעו למפלגות התנועה או העבודה בבחירות הקודמות, זאת לאחר עבודת מטה ושטח של אנשים רבים שהיו מגוייסים מבוקר ועד לילה לטובת החלפת השלטון בישראל ולקיחת אחריות על חייהם של אזרחיות ואזרחי ישראל.

באשר לטענות העולות בכתבה בנושאי התקציב חשוב להבהיר כי מטה הבחירות עמד ביעדים התקציביים וכי המערכת עבדה בשיתוף פעולה יוצא דופן לנוכח הלחצים העצומים שהתעוררו מכל כיוון. אנו פתוחים לתהליך למידה והפקת לקחים בכל הנוגע למסורת, לאמונה, לדעות השונות, לחרדות ולתקוות של אזרחי ישראל. מי שמנסה לתייג את התקווה שהתעוררה, את הקמפיין שהובלנו או את האנשים הנפלאים והמסורים שהובילו אותה כמנותקים ואליטיסטיים מזלזל בציבור הישראלי ובצרכיו האמיתיים.

מול מסע הפחדה ריק מתוכן שהוביל נתניהו אנחנו הצענו סדר יום מקיף המבטא חתירה לביטחון, צדק חברתי ואופק מדיני וזה הוא הקו אותו נמשיך להנהיג עבור כלל אזרחי ישראל בלי קשר למקום מגוריהם או לבחירתם בקלפי כשטובת המדינה כולה לנגד עינינו".

יועץ התקשורת ראובן אדלר הגיב גם הוא לדברים וסיפר: "קלטנו ביום רביעי שהוא (נתניהו – א"ת) התחיל בפניקה ובהפחדה. בוז'י גם דיבר על כך שהוא כבר בשלב הזה. פעלנו, כנראה שלא מספיק, אבל אין מצב שנרדמנו". אדלר הכחיש בתוקף שביקש להרחיב את הקמפיין נגד לפיד ואמר כי "לא היו דברים מעולם".

דני עטר התייחס לטענות על הקמפיין שלו בו הוא תר את הארץ עם אוטובוס ואמר: "פרויקט השיירה הינו הדבר הטוב ביותר שקרה לשטח של המחנה הציוני. החברה הצעירים של השיירה הצליחו לעורר את השטח בשלושת השבועות האחרונים של הקמפיין והיו במאות מוקדים כולל בערי הפריפריה, לדוגמה קריית שמונה, צפת, חצור, ערד ובעוטף עזה. אני גאה בפרויקט שהובלתי ובשינוי הדרמטי שהוא יצר בשטח".

מנכ"ל המפלגה, עו"ד שמעון בטאט מסר בתגובה: "אלה שחיבלו לאורך כל הקמפיין ממשיכים לזרוע הרס, להדליף במכוון מידע שקרי שפוגע קשות במחנה הציוני וגם ממשיכים להטעות את התקשורת. הסבת נזק הינה קוד גנטי שיש לעקרו ממחננו. הנזק הינו למפלגה ולעובדיה, לפעילים המסורים, למתנדבים, לחברי הכנסת ולאותו חלק גדול בעם ישראל שביקש שינוי. אני קורא לפחדנים, באשר הם להביט במראה היטב, לעשות חשבון נפש, ואם יש שבב של אמת ואומץ בנפשם, יכבדו עצמם ויגיחו מן החושך אל האור".

=============

המאמר המלא, באתר וואלה!

• קודם
• הבא