בחזרה לכיבוש: מניפסט לדמוקרטיה מתגוננת

הכנות של פייגלין

חרוט בזיכרוני ראיון מאלף עם משה פייגלין (שאני מחפש נואשות ביוטיוב) ובו הוא חושף את האמת שבה הימין מסרב להודות והשמאל מתקשה להכיר. אומות העולם, הסביר פייגלין בסגנונו החותך, לא יקנו את הטיעונים הביטחוניים של מדינת ישראל בקשר להתנחלויות. צריך להגיד בפה מלא, הוא הפציר, שאנו נמצאים ביהודה ושומרון כדי לממש את זכותנו ההיסטורית.

הונאה אינטלקטואלית

ברגעים פחות כנים נוהגים אנשי ימין לשרבב את נושא הביטחון בסוגיית ההתנחלויות – אך אין זו אלא הונאה אינטלקטואלית. לא הקרוואנים במאחז עדי עד יעצרו את שיירות הטנקים העירקים. בעת חירום הם יפונו בהינף יד, כפי שפונו הישובים ברמת הגולן מפני הדיוויזיות הסוריות באוקטובר 1973. לא גני הילדים בגוש קטיף מנעו ירי טילים מבית חנון. אוגדה 643 עשתה זאת. כבר 47 שנה טוענת ישראל שמלחמת ששת הימים הייתה מלחמת מגן, אך בימין מאמינים שזו הייתה מבצע נדל"ן. התנחלויות רבות הוקמו על אדמות שנתפסו, לכאורה, לצרכים צבאיים והוסבו למטרות אזרחיות. רק לפני שבוע החליט ראש הממשלה להקצות 70 מיליון ₪ לפינוי בסיס מג"ב לטובת בניית 300 יחידות דיור בהתנחלות בית אל. ולמרות זאת, רבים וטובים בשמאל ממשיכים ליפול בפח. כך, לדוגמא, עשתה היו"רית לשעבר של מפלגת העבודה בראיון ל- ynet כשהתעקשה לדבר על תקציב הביטחון בתגובה לשאלה על השקעה בהתנחלויות, חרף מאמציו החוזרים של המראיין להבחין בין השניים.

היסוד המופרך של התנתקות

הבלבול בין ביטחון והתנחלויות הוא כל כך עמוק שהוא מכשיל גם יוזמות ראויות. כך היה עם ההתנתקות, אשר התחיל עם הנחת היסוד המופרכת שעתיד הגדודים קשור לעתיד הישובים, ולהיפך. מדוע צה"ל היה צריך להפקיר את ציר פילדלפי כדי לפנות את רפיח ים או גוש קטיף? למה היה צריך לפרק את מפקדת אוגדת עזה כדי לפנות את מורג? אין שום קשר לוגי בין השניים, לא בעזה ולא בגדה.

נזקי תהליך השלום

אם הימין מסתיר אבחנה אלמנטרית זו מתוך מניעים לאומנים-תיאוליגיים, השמאל מתעלם ממנו מתוך שעבוד ל"תהליך השלום" וכמיהה לסיום "הכיבוש." בשם ההימור הגדול על וועידת קמפ דיויד אפשר אהוד ברק הרחבה דרמתית של ההתנחלויות. המו"מ התפוצץ. ההתנחלויות המשיכו. ההתנחלויות גם פרחו בזמן כהונתו של בנימין בן אליעזר כשר ביטחון. פואד אמנם היה עסוק במיגור האינתיפאדה. אז מיגרנו את הטרור. ההתנחלויות צמחו. שלי יחימוביץ הגדילה לעשות בסנגוריה גלויה על ההתנחלויות ("לא חטא ופשע, מעשה קונצנזואלי"), תוך הצהרת נאמנות לתהליך השלום. אך מרוב "תהליך" אנו מצמיחים כאן חברת אפרטהייד למופת. זאת לא האשמה של ועדת זכויות האדם של האו"ם. זה ניתוחו של שר המשפטים לשעבר דן מרידור. אין תיאור אחר למצב שבו אוכלוסיית הגדה מחולקת על בסיס אתני בין אזרחים בעלי זכויות פוליטיות וחופש תנועה לבין רוב גדול שחי, דור אחרי דור, משולל זכויות אלו. ואין פלא שמציאות אשר מקדישה מערכת זכויות שונה ליהודים ולערבים הצמיחה תרבות של אלימות גזענית שממנה יצאה מחתרת הטרור היהודית, ברוך גולדשטיין, "תורת המלך," ארגון להבה ותג מחיר.

בזמן שתהליך השלום מעניק כסות להמשך מפעל ההתנחלויות, הוא גם זורע אשליות מדיניות. תהליך השלום הוא ריקוד של שניים, ולא בטוח כלל וכלל שהצד השני מעוניין להביאו לסיום מוצלח. כפי שתיאר שלמה אבינרי במאמר קולע, הפלסטינים יודעים לנצל את המו"מ כדי להוציא מישראל עוד ועוד וויתורים, אך תמיד מסרבים לסגור עניין ברגע האמת. כך היה עם מסמך ביילין-אבו מאזן ב- 1995. כך היה בקמפ דיוויד ב- 2000. וכך היה עם אולמרט ב- 2006. ייתכן ואבו מאזן – או כל מנהיג פלסטיני אחר בשלב זה – פשוט לא מסוגל לעשות את הצעד הנדרש כדי להגיע להסכם עם ישראל. אם כן, הדגש הכמעט בלעדי של מדינאי השמאל על תהליך השלום תוך המשך בניית האפרטהייד בשטחים כמוהו כגזר דין מוות על הדמוקרטיה הישראלית.

אל נוסרה על שפת הכינרת

אך בזה לא תמו נזקי תהליך השלום. הגיע הזמן להודות שגם אם נצליח לחתום על הסכם, אין שום ערובה לכך שהנכסים האסטרטגיים שעליהם נוותר לא יפלו כפרי בשל לידיהם של גורמים מסוכנים בהרבה. עוד זכורני הפגנה של 'שלום עכשיו' מול משרד החוץ בדרישה לנסיגה מרמת הגולן. אילו הייתה שועה הממשלה לדרישה זו, היינו מוצאים את עצמנו נערכים היום מול ג'בהת אל נוסרה על שפת הכינרת, וכוחות דאע"ש מול קריית שמונה. מי זוכר שרק לפני חמש שנים סילק החמאס את הרשות הפלסטינית בבושת פנים מעזה, ושהאחים המוסלמים החליפו את מובארק באמצעות בחירות דמוקרטיות במצרים? הסכם שלום, גם אם יושג, הוא הימור לא קטן למדינה שמוקפת ריק שלטוני, מלחמות אזרחים ומשטרים בלתי יציבים אך חמושים עד הצוואר. נתניהו מרבה להזכיר למבקריו את נהרות הדם שזורמים סביבנו. בזה, לפחות, הוא צודק.

מליטא לברלין

הכיבוש הוא אמנם תופעה מכוערת, אך עדיפה על פני שלטון חמאס ברמאללה עם בסיס קדמי של החיזבאללה בג'נין ואנשי ביון איראניים בשכם. כיבוש בפני עצמו הוא גם לא דבר פסול. זה מה שקורה בעקבות מלחמות, כשהמנצח ממשיך לאחוז בשטחים שמהם נשקפת איום על שלומו ושלמותו. לעיתים הוא נמשך עשרות שנים, כמו כיבוש בעלי הברית בברלין. אמנת ג'נבה הרביעית הכירה במציאות מצערת זו וקבעה עבורה כללים. בין היתר אסרה האמנה על הכוח הכובש לבצע שינויים דמוגרפיים בשטח הכבוש. כללים אלה מאפשרים להבחין בין כיבוש לגיטימי – כמו בברלין – לבין כיבושים בלתי לגיטימיים כמו אלה של הסובייטים במדינות הבלטיות -- שבמסגרתן נעשה ניסיון להנדסה דמוגרפית ע"י העברת אוכלוסייה דוברת רוסית לרפובליקות הקטנות. במבחן הלגיטימיות נכשלה גם ישראל בכיבוש שלה. אם עוד אפשר לדבר על דבר כזה שנקרא כיבוש. . .

התולעת שיצאה מהגולם

ההתנחלויות הם כמו תולעת שיצאה מגולם הכיבוש והשילה מעליה את שאריות המציאות הקודמת. למעשה, כיבוש במובן המקורי של המילה כבר לא קיים, וזאת על אף התעקשותו של השמאל להמשיך ולגנותו. מאות אלפי אזרחים ישראלים גרים היום בגדה המערבית תחת מערכת משפט ישראלית, באכיפת משטרת ישראל ובחסות משרדי ממשלים ישראלים. אם עדיין היה כיבוש הייתה אוגדת איו"ש נכנסת לפעולה כדי לסכל התארגנות צבאית עונית. היום היא מאבטחת השתלטות מתנחלים על קרקעות פלסטיניות. אם עדיין היה כיבוש ישראל הייתה מפקיעה גבעות, כבישים ושחטי תמרון הדרושים לפעילות צה"ל בלבד, לא את שטחי המחייה של תושבי הגדה לטובת שכונות יהודיות. תחת כיבוש, אף אזרח ישראלי לא היה מעז להסתובב בגדה ללא אישר צה"ל. היום מסתובבים אדוני הארץ חובשי הכיפות וחמושי הרובים ונוהגים בשטח כמו ברכושם הפרטי. בכל העולם, הצבא הוא הריבון בשטחים כבושים. בגדה, צה"ל הוא כפוף להנחיות הרבש"צים של ההתנחלויות, ומהלכיו נקבעים ע"י ממועצת יש"ע.

איפה השיח הדמוקרטי?

הימין הדתי מכתיב היום לא רק את מדיניות הממשלה בגדה, אלא גם את גבולות הדיון הציבורי. במקום להתמודד עם סוגיות אסטרטגיות, מתמקד השמאל בשאילת "גושי" ההתנחלויות, כאילו להמשך קיומו של גני שומרון או תקוע יש קשר כלשהו לביטחון המדינה. ומה שחסר לחלוטין הוא שיח דמוקרטי. רבים בשמאל מודאגים מהיום שבו שיעור הפלסטינים באוכלוסייה שממערב לירדן יעלה מ- 49% ל- 51%. אך למה, בעצם, זה חשוב? כאילו שלילת זכויות אזרח מ- 49%, או 42%, או 38% מהאוכלוסייה על בסיס אתני, דור אחרי דור, זה בסדר?

מדינת העבודה הזרה

בימין המתנחלי, כמובן, זה בסדר גמור. אדרבא, זה עצם העניין. מנהיג המתנחלים בני קצובר אומר בגלוי שהדמוקרטיה הישראלית צריכה "להיעלם מהשטח." דוב ליאור, ממנהיגיה הרוחניים של הבית היהודי, אומר שהדמוקרטיה היא "עובדה זרה," ולפייגלין אין בעיה לשלול זכות הצבעה מהפלסטינים תוך סיפוח הגדה. אם לשמאל נשאר שמץ של כבוד עצמי, הוא יפסיק את עיסוקו חסר התועלת באילו התנחלויות לכלול ב"גושים," ואיזה וויתורים נעשה כדי לזכות בעוד סבב מו"מ עם הפלסטינים. באזור ספוג דם, אנרכיה, טרור וטילים בליסטיים, יש רק שתי שאלות שצריך לשאול: איך נגן על עצמנו וכיצד לשמור על הדמוקרטיה. כל השאר זה עיסוק בזוטות. מדינת ישראל צריכה להיות דמוקרטיה מתגוננת. כי רק לדמוקרטיה יש זכות להתגונן, ורק על דמוקרטיה שווה להגן.

הגדה המערבית איננה "יהודה ושומרון"

הלוואי ויבשילו התנאים להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, להפלת משטר האייטולות הגרעינית, לחיסול דאע"ש והחמאם, להקמת ממשלה יציבה בסוריה. בינתיים זה נראה רחוק, ועלינו להתחיל לנהוג שוב כמו דמוקרטיה מתגוננת: להחזיק בגדה המערבית כקו הגנה נגד שיטפונות הדם המשתוללות סביבנו – בלי התנחלויות ובלי תגי מחיר. להפסיק את השיח התיאולוגי- מתנחלי: הגדה איננה "יהודה ושומרון," כפי שירדן היא לא "ארץ הגלעד" וסוריה זה לא ה"בשן." יש להנהיג מיד תכנית פינוי פיצוי ולהחזיר הביתה כמה שיותר אזרחים ישראלים אל תוך גבולות המדינה. יש לבטל את ביתור הגדה לאזורים איי, בי וסי ולהעביר לידיים פלסטיניות שליטה אזרחית מלאה בכל שטחי הגדה שאינם משמשים את צה"ל (היום כ- 40% מהשטח משמש מטרות ישראליות). אם ינצלו זאת הפלסטינים לבנות "מדינה שבדרך" כולם ירוויחו. ולא, ילמד עוד דור את משמעות המילים "מחסום," "עוצר" ו"מעצר מנהלי."

בחזרה לכיבוש

זמנה של מדינת ישראל כדמוקרטיה אוזלת – ליתר דיוק, היא נשאבת – אל תוך המערבולת התיאולוגית ימנית של האפרטהייד בשטחים. אבו מאזן, כנראה, לא יציל אותנו מהמלכודת שהטמנו לעצמנו בגדה. הגיע הזמן לחתוך. יש להחזיר את הכיבוש, פשוטה כמשמעה, ולקיים אותה באופן לגיטימי בהתאם לחוק הבינלאומי.

• קודם
• הבא