הרכבת של נתניהו למצדה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 17 נובמבר 2014 10:57
- מחבר\ת אמנון זילברמן
בימים האחרונים אנו חווים כמעט מדי יום מתקפת טרור ואובדן ביטחון ,אשר מהווים המשך ישיר לתוצאות הרעות של מבצע "צוק איתן". מלחמת עזה, כזכור, הסתיימה ללא הכרעה צבאית או פתרון פוליטי צופה פני עתיד. הגישה המדינית של נתניהו וממשלתו המדברת על ניהול הסכסוך עם הפלסטינים נכשלה כישלון קולוסאלי. המעטפת האידיאולוגית שמנסה נתניהו להצמיד להתנהלות שלו מזכירה גם את משנתו הכלכלית - "גישת היד הנעלמה", על פיה כוחות השוק ידאגו להגיע לאיזון הנדרש.
גם במישור הכלכלי-חברתי וגם במישור המדיני-ביטחוני נתניהו וממשלתו נכשלים. רק שכרגע בנוסף למחיר הדיור ויוקר המחיה, אנו משלמים גם מחיר דמים. ראש הממשלה, שהתהדר תמיד בשקט היחסי בשנים האחרונות (בין מבצעים צבאיים, צריך לומר), מגלה שחוסר מעש מוביל תמיד לכאוס ולא לשקט.
לצער כולנו, נראה שחוסר המעש של נתניהו לא נובע מרציונל כלשהו אלא רק מפחד, פחד לאבד את השלטון. נתניהו מעדיף לא להסתכסך עם האגף הימני-משיחי בקואליציה שלו ולא עם חברי מרכז הליכוד הימנים הקיצוניים. על נהג הקטר הזה מאיימים כל מיני פירומנים כדוגמת נפתלי בנט, אורי אריאל, מירי רגב ואחרים. מה שגורר את כולנו דה-פקטו חזק ימינה. ימינה לעמדות שמייצגות חלק קטן באוכלוסייה. אני בטוח שרוב אזרחי ישראל לא מאמינים שיש צורך לריב עם ארה"ב, להסתכסך עם אירופה, לשלוח את שר השיכון להתיישב בסילוואן, ולהבעיר אש בקרב האזרחים הערבים בישראל ובכלל להמשיך ולבודד את מדינת ישראל בעולם.
בנוסף, השיח הימני-משיחי-לאומי שחודר למיינסטרים התקשורתי בישראל עסוק בלפסול אלטרנטיבות מדיניות מוצעות ואינו עוסק בהצעת אלטרנטיבות שאפשר לעבוד איתם עם הסביבה הבינלאומית הקרובה והרחוקה. יש תחושה קשה של היגררות ושל תגובות מדיניות וצבאיות שבאות מהבטן ולא מהראש. תהליך זה למרבה הצער מזין את עצמו.
את הרכבת הזאת צריך לעצור. עם ישראל כבר הובל בעבר על ידי מיעוטים קיצונים ותוך חוסר התחשבות בסביבה הגיאופוליטית שלו לחורבן הבית. אני חושש שהמסלול עליו אנו נמצאים כרגע מוביל ל"מצדה 2" כשבדרך אנו עוברים בתחנות הפיצול הפנימי, שנאת חינם ובידוד מדיני. אז כרגע אולי חורבן הבית אינו על הפרק, אבל תחת ראש הממשלה הנוכחי, אשר נמצא בשלטון כבר עשור בפורמט כזה או אחר, אין תכנית, אין חזון, אין עתיד ואין תקווה.
על מפלגת העבודה לשים דגש על עיצוב תכנית מדינית אקטיבית, ריאלית, ומפוקחת אשר תנסה לבנות דיאלוג קונסטרוקטיבי עם הצד הפלסטיני. צריך לזכור שבעיקר להם יש מה להפסיד, אלא שגם המתונים שלהם איבדו תקווה בנתניהו האדם והפוליטיקאי. רק החלפת השלטון בגוש המרכז-שמאל בראשות יצחק הרצוג תוכל לחשב מסלול מחדש ולתת תקווה מחודשת לשני העמים. הטרגדיה שנדרשה להחלפת שלטון העבודה בשנת 1977 הייתה מלחמת יום כיפור. לטובת כולנו, נקווה שהחלפת שלטון הליכוד לא תדרוש טרגדיה נוספת.
===================================================
הטור המלא, פורסם בדעות וואלה!
