פרי הבאושים
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 30 נובמבר 2006 16:36
- מחבר\ת יונתן פלד
---------------
- כבר במלחמת עולם השנייה ניסו ראשי הצבא הגרמני להשתמש בעליונותם האווירית בראשית המלחמה‚ על מנת לשבור את רוחו של העם הבריטי. כעבור שנתיים לערך הפעילו בעלות הברית ממש את אותן השיטות כנגד העם הגרמני. אלה גם אלה הניחו‚ שאם ילחצו מספיק על אזרחי העם האויב ויגרמו לו מספיק הרס‚ חורבן וקורבנות‚ הוא יישבר ויפנה את זעמו נגד ממשלתו. מאז ניסו מדינות וכן ארגוני טרור רבים לנקוט בשיטות דומות. אינני מכיר ולודוגמה אחת‚ ללחץ עממי על ממשלה כלשהי לוותר לאויב המפעיל אמצעי טרור ממוסד. התוצאה בדרך כלל הפוכה: עם הנמצא תחת לחץ וסובל מהתקפות ללא הבחנה מידי אויב חיצוני‚ מתלכד סביב הנהגתו – גם אם חלקים ממנו למעשה אינם מסכימים עם מדיניותה.
ובאשר להכרעת מלחמה באמצעות טכנולוגיה‚ בעיקר בהתקפות אויר – דבר זה לא קרה מעולם. המאמינים הגדולים בדרך זו הם האמריקאים: למעשה הם נכשלו בכך בכל המלחמות הגדולות‚ בהם נקטו דרך זו: ויטנאם‚ אפגניסטן ועיראק.
יש היגיון בהנחה שבאמצעות עליונות אווירית ונשק משוכלל ניתן לגבור על צבא סדיר של אויב. הבעיה היא‚ שמזה כ- 35 שנה כמעט כל המלחמות שהתנהלו ומתנהלות בעולם‚ אינן בין צבאות סדירים: הן מסוג אחר. וכאן נכנסת לתמונה גורם הדוגמאטיות וחוסר הרצון או היכולת מצד ההנהגה הצבאית הישראלית ללמוד מניסיונם של אחרים – או אפילו מניסיון רלוונטי של צה"ל עצמו.
- אם נבחן את הגורמים שהפתיעו כביכול את הצבא ואת הציבור הישראלי‚ נקל לראות שהם היו –ועדיין - קיימים במערכות‚ בהן צבא עם מיטב הציוד המודרני‚ נאבק נגד כוחות לאסדירים קטנים. מאז מלחמת ויטנאם פותחו ושוכללו שיטות הלוחמה של כוחות אלה והפכו לכעין תערובת של לוחמת גרילה קלאסית עם קומנדו מקצועי‚ תוך אימוץ היתרונות של שתי השיטות גם יחד: מצד אחד לוחמים אלה משתלבים באוכלוסיה האזרחית התומכת בהם‚ שואבים את כוחם מסביבה אוהדת המספקת להם מחסה‚ מזון – וכוח אדם. מן הצד השני עוברים לוחמי הארגונים הללו (לפחות הגרעין הקשה‚ המקצועי שלהם) אמונים אינטנסיביים בלוחמה זעירה ומפתחים אורח חשיבה גמיש‚ לא דוגמאטי. נוסיף לכך גם את רמת המוטיבציה הגבוהה הקיימת בקרבם וכן את היתרון של תמיכה בציוד ובכסף מידי כוח חיצוני חזק - ונקבל לוחמים עם יכולות שלצבא סדיר‚ גם אם מצוידבמיטב השכלולים הטכנולוגיים‚ יהיה קשה מאוד להתמודד.
הנה מספר דוגמאות: לוחמי הוייטקונג עשו את המוות לאמריקאים במלחמת ויטנאם‚ כשהגיחו מתוך מערכות בונקרים ומנהרות תת-קרקעיים והתקיפו מן העורף. הם פעלו גם באזורים‚ בהם האמריקאים היו משוכנעים ששולטים שליטה מלאה.
לוחמים הנטמעים בקרב אוכלוסיה אזרחית‚ אשר הכינו מראש תנאים ללוחמה זעירה נגד פולש הפוטנציאלי וקיבלו הכשרה של לוחמי קומנדו‚ פוגעים גם כיום בצבא האמריקאי באפגניסטן ועיראק. אגב‚ בשיטות אלה נקטו כבר אנשי הטליבאן שלחמו נגד הצבא הרוסי לפני שני עשורים.
נוסיף לזה את שיטות הלחימה של הטמילים נגד צבא סרי לנקה – ונוכל לקבל תמונה מקיפה למדי‚ מהם דרכי הלחימה הנהוגים כיום במאבקים בין צבא סדיר לארגון מיליטנטי לא סדיר.
ואם מדברים על הרוסים –הם נתקלים גם בשנים האחרונות בשיטות לוחמה דומות מצד הצ'צ'נים הנאבקים לעצמאותם. למעשה מלחמות קלאסיות של צבא סדיר נגד צבא סדיר‚ לא התקיימו מאז מלחמת יום – כיפור ומלחמת פוקלנד – אם נתעלם מתקריות גבול שוליות במקומות שונים על פני כדור הארץ.
אגב‚ בנקודה זו כדאי להזכיר את הניסיון המר של צה"ל שנתקל בשימוש נרחב שעשו המצרים בטילי נ.ט. במלחמת יום – כיפור‚ בצפון סיני. הייתה זו ההפתעה הטקטית הקשה ביותר שצה"ל נתקל בו באותה מלחמה. הצבא המצרי פיזר עשרות רבות של חוליות קומנדו קטנות עם נשק אנטי-טנקי בכל המרחב של צפון-מערב סיני. כוחות אלה גרמו לכאב ראש קשה לצה"ל שהתאמץ באותם ימים לקדם כוחות תגבורת ללוחמים שנאבקו ביחידות הסדירות של הצבא המצרי אשר חצה את תעלת סואץ. כמה זה מזכיר את דרכי הלחימה של החיזבאללה נגד צה"ל במלחמה האחרונה ...
– את החלק הגדול בהתנהלותו הכושלת של צה"ל במלחמה בלבנון נוכל לרשום תחת הכותרת "עלות נוספת של הכיבוש למדינת ישראל "‚ או "נזקים נוספים שגרם דיכוי העם הפלסטיני לחברה הישראלית".
מזה שש שנים צה"ל חדל למעשה להיות צבא לוחם והפך לצבא שיטור. חיילים שעיקר תעסוקתם לאורך השרות הסדיר (ולעיתים גם במילואים) הוא "טרטור" אוכלוסיה אזרחית במחסומים‚ מרדף אחרי זורקי אבנים וחיפוש לילי אחרי "חשודים" בדירות מגורים‚ אינם כשרים ואינם מוכשרים ללחימה נגד חיילי אויב מאומנים אשר קיבלו הכשרה בלוחמת קומנדו. יש להוסיף לזה גם היעדר אימון צבאי כלשהו של חיילי המילואים בשנתיים האחרונות ואת האימונים החלקיים מאוד‚ אותם עברו חיילי הסדיר מאז פרוץ האינתיפאדה בשנת 2000. גורם חמור שתוצאותיו התגלו בכשל הפיקוד הגבוה היתה העובדה‚שמפקדי הדרג הגבוה אף הם חוו והתנסו בששת השנים האחרונות כמעט אך ורק בניהול פעילויות שיטור או לכל היותר בהתנגשויות מקומיות עם חוליות גרילה בעלות ציוד גרוע ואימונים ברמה נמוכה.
צבא שהזניח את אמוני חייליו הסדירים‚ את תרגול מפקדיו הגבוהים בהפעלת עוצבות גדולות מחטיבה וחדל כמעט לחלוטין לאמן את חיל המילואים שלו‚ אל יתפלא כשמתגלה כושר לחימה ירוד בקרב חייליו.
במצב זה לא יעזרו יחסי ציבור וטפיחה עצמית על השכם. האמונה הדוגמאטית ביכולת הכרעה צבאית באמצעות חיל האוויר מצד אחד והזנחת האמונים של צבא היבשת נותנים בימים אלה את אותותיהם הכואבים בלוחמה בלבנון.
– השחצנות והרהב המאפיינים כל כך חלקים נרחבים בחברה שלנו‚ כשהאליטה המדינית‚ והצבאית מובילים בתכונות לא מבורכות אלו‚ מבשילים כעת את פריים המר. האמונה שאנחנו‚ הודות לכוחנו העדיף נוכל להכתיב באופן חד-צדדי לכל העמים סביבנו מה לעשות ואיך לעשות וכיצד להתנהג‚ מבלי להתחשב לא רק בדעתם אלא בעצם קיומם וצרכיהם הבסיסיים‚ בהכרח תביא לתהליך של החלשת החברה הישראלית – וכפועל יוצא מכך‚ של החלשת צה"ל.
לפני שנים רבות היה מקובל להגיד בישראל‚ כי "הערבים מבינים רק את שפת הכוח". כיום התהפכו היוצרות ומקובל לומר בחברות הערביות‚ כי "ישראל מבינה רק את שפת הכוח" ...
האמת היא‚שהחזק‚ או מי שמאמין שהוא חזק יותר מאחרים‚ מעריך ומכבד רק כוח. כוח פיזי פשוט שלנשק משוכלל. וכשזה קורה אז הוא מתחיל לזלזל בשאר המרכיבים של קיום ובטחון‚ כמו נכונות לחיות בשלום עם אחרים‚ יכולת לוותר למען דברים חשובים באמת‚ להבין שגם לאחרים יש אינטרסים קיומיים‚ שלכידות חברתית לא פחות חשובה מעוד מטוס משוכלל‚ שהיווצרות חברת ג'ונגל שגם בה החזק – או מי שמאמין שהוא החזק‚ בז למי שנתפש כחלש יותר‚ מזלזל בו ומנצל אותו‚ גישה המפוררת את החברה‚ מזיקה לפחות כמו הג'יהאד האסלאמי –ובכלל‚ את השנוא עליך השתדל לא לעשות לאחר...
למרבה הפרדוקס תהליך זה של זלזול במי שנתפש כחלש ועודף האמונה בכוח החזק‚ מביא בסופו שלדבר לידי זלזול בפעולות הכרחיות לתחזוקת האמצעי העיקרי‚ עליו מבוסס הכוח הזה: צבא ההגנה לישראל.
ולבסוף –לצערי אני נאלץ להסיק‚ כי שלום אמיתי יהיה כאן‚ כאשר העם היושב בציון יבין באמת‚כי שלום איננו מין מותרות שנחמד אם יש לך‚ אבל גם אם איננו‚ זה לא כל כך נורא. רקאם נבין שהשלום הוא כורח קיומי לישראל וכי לשלום זה יש מחיר: ויתור על זלזול בשכנינו‚ ויתור על השפלתם התמידית‚ ויתור על ניצולם על ידנו‚ ויתור על שחצנותנו ועל גישתנו האדנותית‚ ויתור על העיוורון כלפי צרכי האחר וזכויותיו. בשורה התחתונה עלינו להבין‚ כי אנחנו מהווים מיעוט של פחות מ – 6 מיליון יהודים בתוככי סביבה שברובה עוינת לנו. בלי לעשות מאמצים להשתלב באזור בו אנחנו חיים‚ בלי לגלות יחס שלכבוד והבנה לצרכים הקיומיים של שכנינו‚ שום צבא‚ חזק ככל שיהיה‚ לא יוכל להבטיח לבדו לאורך ימים את ביטחוננו ואת קיומנו בפינה קטנה זו של המזרח התיכון.
הכותב‚ יונתן פלד מקיבוץ מעברות‚ הוא אזרח ישראלי המנסה לבחון את המציאות ללא סנטימנטים ובעיניים פקוחות.
