האחד במאי 2014 - המהפך?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב רביעי, 30 אפריל 2014 08:47
- מחבר\ת קרן הבר
האחד במאי מתקרב בקול ענות חלושה. בשנות ה- 80 הוא החל את דעיכתו האיטית. לו הייתי עורכת כתבה טלוויזיונית פופוליסטית, נוסח משאל רחוב, סופרת חולצות אדומות ושואלת שאלות בסגנון: מה מציינים באחד במאי? לכמה אנשים היום בישראל זה בכלל אומר משהו? מה חתך הגילאים שלהם? מי בכלל עוד חוגג? סביר להניח שהייתי מקבלת בעיקר תשובות שהיו מלמדות על בורות ואי ידיעה. מרבית הציבור אינו יודע הרבה על האחד במאי, לכן משיקולי רייטינג קרוב לוודאי הייתי נמנעת מלעסוק ברצינות בנושא והופכת את הכתבה לכתבה רדודה ושטחית, אם תרצו קוריוז שמוכיח את טענתי. לו הייתי פטורה משיקולים שכאלה, או לחלופין לו הייתי עורכת חדת עין הייתי מגלה מיד שדווקא השנה יש על מה לדבר בנושא הזה. שיש מקום להעלות את האחד במאי וכי דווקא בכוחה של התקשורת להעלות שוב למודעות את האחד במאי בשל הרלוונטיות האמיתית שלו ובשל היכולת לייצר מהפכים.
את מי זה בכלל מעניין? האחד במאי נכנס כבר מזמן ,ולא אחר כבוד, לפנתיאון הארכאיות ועל פניו גם די ברור למה. אין צורך בהבנה כלכלית-סוציולוגית מעמיקה של מעמד הפועלים בישראל. בכלל בחינת מעמד הפועלים בישראל מחייבת ככל הנראה התמצאות בשפה זרה אחת לפחות. מי יחגוג את האחד במאי באומת הסטארט-אפ, בה פועליה מיובאים או מושתקים? אלה שיחגגו הם אלה שיכולים לחגוג ולרוב הם לא ממעמד הפועלים. אך בתוך הסטגנציה הציבורית, בה למרבית האנשים כבר אין כוח לצאת יותר מהבית למחאות למינהן, ניתן בכל זאת לראות התעוררות למרות הדיבורים על דעיכת המחאה של קיץ 2011.
זו לא התעוררות קומוניסטית שתהפוך את המניפסט של מרקס ואנגלס לספר הנמצא לצד מיטתם של העובדים בישראל, זו לא תהיה עליה בתודעה המעמדית ובהבנת כוחו של הפרולטריון היוצא כנגד הבורגנות ומביא למהפכה עולמית. ובכל זאת יש תחושה של שינוי, של משהו שהלך ומשתנה לאיטו. אני לא אחדש דבר אם אומר שממשלת הימין הנוכחית שואבת את כוחה מהמעמד הבינוני ומטה בחברה הישראלית המצביע לימין באופן מסורתי מחד ומטייקונים קפיטליסטים מאידך. עד עכשיו הצליחה הממשלה לרוב להרדים את ציבור בוחריה באשר לניגוד המוחלט בין האינטרסים שלהם ולאינטרסים שהיא מייצגת בנושאים כלכליים וסוציאליים. אבל בשנה וחצי של הממשלה הנוכחית (ולמעשה גם בשנים שקדמו להן), המדיניות הקפיטליסטית והחזירית (אני מרשה לעצמי להוסיף) יוצרת בקיעים בפסאד הזה.
לא אמנה כאן הכל, אך פרשיות הגז, התספורות השונות שניתנו לטייקונים, משבר הפנסיה, ההפרטה המוגברת, גבעת עמל, מפלס העוני, חוסר הביטחון התזונתי ואפילו ריקי כהן ושליפת ה- 0% מע"מ מתחילות להבקיע את החומה וההכרה מתחילה לחלחל גם בקרב מצביעיה ה"שרופים" של מפלגת הליכוד, אלה שכבר שנים אומר להם השמאל - אתם מצביעים מהסיבות הלא נכונות לאנשים ש"דופקים" אתכם. ההכרה הזו מתחילה לחלחל. הקיבעון בתהליך המדיני והמצב הכלכלי הלא פשוט, בו רוב האזרחים אינו "גומר" את החודש בעוד שרי הממשלה ממלמלים מנטרה שדווקא המצב די טוב, מראים לציבור את האמת העירומה - הממשלה הזו לא תשפר את מצבם ובכך נוצרת תודעה חדשה, היא עוד לא כאן אבל היא בדרך.
ניצול העובדים במשק הישראלי והיעדר תנאים סוציאליים שמתקרבים למצבם של המקבילים לנו במדינות מתועשות אחרות, יחד עם ההכרה העולה בחשיבות התאגדות העובדים בישראל דווקא הופכת את האחד במאי לרלוונטי מאי פעם. הקריאה המרקסיסטית "פועלי העולם התאחדו" אמנם שינתה כיוון כי היא אינה עוד קריאה קומוניסטית בעידן בורגני, אך היא קריאה לחזרה לעקרונות סוציאליסטים, עקרונות של רווחה, בעידן הגלובליזציה. התחזקות ההסתדרות והתאגדויות אחרות בשנים האחרונות היא אחת ההוכחות לשינוי שחל בתוכנו. לאחרונה אנו עדים לחזרת הכוח של העובדים דרך התאגדויות, אמנם רק בתחילת הדרך, אך זה כבר כאן. ראו את מאבקם של עובדי דומינוס פיצה כמשל - התאגדויות העובדים חוזרות ובגדול. מגזרים רבים במשק הישראלי מגלים את כוחה של ההתאגדות, עובדי hot, התאגדות הבימאים והתסריטאים, מאבק המתרגמים ועוד הם רק דוגמא נוספת. אנו רואים היום הבנה שהתאגדות תיצור שינוי. ממשלה שלא תשכיל להבין את זה גוזרת על עצמה פסק דין מוות שיגיע בסופו של דבר, גם אם מאוחר יותר מהמקווה.
תוסיפו לזה שמפלגת העבודה, מרצ וחד"ש מביאות, גם מספסלי האופוזיציה, עשייה חברתית אמיתית. אלה הן שלוש המפלגות שעומדות בראש המחנה במדד החברתי ובקידום זכויות העובדים ומקיימות פעילות רצינית של חקיקה סוציאלית ודאגה לשכבות החלשות והנה לכם ריח המבשר את השינוי. הציבור לא עיוור לזה, רק שהתפקחות היא תהליך שדורש זמן.
האחד במאי, אם לנקוט בלשון הטוויטר הוא היום עדיין חגם של המאונפלים, אלה שממילא המדינה לא רואה ממטר. אך הטייקונים המסמאים את עיני הממשלה, הם סדין אדום לעובדי המשק. הסדין האדום הוא זה הוא דגלם של העובדים, הוא סמלו של האחד במאי. האם האחד במאי חוזר? נראה שאנו עושים את הצעדים הראשונים בכיוון, מה שניתן לומר מעל לכל ספק שהאחד במאי חוזר להיות רלוונטי, הרבה יותר ממה שהוא היה כבר הרבה מאוד שנים. אז לא, לא נראה השנה מצעדי עובדים (בכל זאת הטרמינולוגיה משתנה) הומי אדם, אבל נראה התעוררות ובהתעוררות הזו יש תקווה. בישראל מתחת לפני השטח מתחילה להרחש מהפכה וכמו שמרקס ואנגלס טענו, זו מהפכה שמתחילה בתודעה.
