גיוס האיוולת - פיספסנו הזדמנות

זהו, הצליח להם, חקיקת החוק לשוויון בנטל הסתיימה לה. ממשלת ישראל שוב מצליחה לבחור באפשרויות הגרועות ביותר על מנת להגיע לתוצאה רעה באמת. מיותר לציין שהדבר האחרון שהחוק עושה, אם בכלל, הוא לגרום ליותר שיוויון בנטל. החוק מנסה לפתור בעייה שלמעשה הפסיקה להיות בוערת משום שאוכולוסיית ישראל נמצאת בעליה מתמדת. גיוס החובה מתחיל להוות יותר בעיה מאשר פתרון כי אין בעצם צורך בצעירים הרבים שעומדים לרשות לשכת הגיוס בשנים הקרובות – התייצבותם תהפוך את השרות ללא שיוויוני עוד יותר כי לצה״ל אין מקום לקלוט אותם והוא ישלח רבים מהם הביתה.

חוק הגיוס הקיים מתבסס על האתוס הציוני לפיו כל אזרחי המדינה, לפחות היהודים, אמורים לשרת כחלק מסולידריות ושותפות בגורל. גם היום האתוס הזה הוא במידה רבה מיתוס כאשר רק כ-50% של אלה שחייבים שרות בסופו של דבר מתגייסים.

למדינת ישראל, במשך למעלה מ- 60 שנה, לא הייתה בעייה מיוחדת לפטור את החרדים משרות צבאי. תחילה, המספרים היו קטנים אך הגידול הטבעי באוכלוסייה החרדית הפך את הקבוצה למאגר מכובד של צעירים ברי גיוס. לא ניתן היה יותר להתעלם מהפטור הגורף של המגזר החרדי משרות החובה. תשומת הלב של הציבור כוונה במיוחד כלפי החרדים לא כי צה״ל באמת זקוק להם אלא כי הפטור שלהם מבליט את אי השיוויון בנטל. אותו הפטור למגזר הערבי לעומת זאת, מתקבל בשוויון נפש יחסי כי הוא מאפשר למדינה למנוע מציבור זה הטבות מסויימות ומקל על אפלייתו. הפטור של החרדים מתקבל כניצול  לא כי הם לא משרתים (וכך לא מסכנים את חייהם למען המדינה) אלא כי הם, בניגוד למגזר הערבי, מקבלים הטבות מהמדינה בלי לשרת אותה.

הפתרון ההגיוני לבעיה הוא ביטול ההטבות הכלכליות לציבור החרדי בהדרגה והתנייתן במתן שרות לאומי כלשהו. גישה זו היתה מתמרצת אותם לעבוד למחייתם, דבר שהחוק החדש עושה לכאורה, אם כי כאפקט נלווה. אך גישה זו בעייתית בהיבט הפוליטי כי הציבור החרדי מצביע כגוש וקשה להתעלם ממנו בבחירות כשונה מהציבור הערבי שמפצל את הצבעותיו בדרך כלל.

צמצום ההטבות לחרדים היה ככל הנראה מספיק על מנת לשכנע חלק לא קטן מהם להתייצב לשרות כלשהו. אך ממשלת ישראל, במצב רוח האגרסיבי שלה, מעדיפה עימות. היא לא התכוונה לגעת באתוס הציוני והעדיפה ליצור חוק פיקטיבי. החוק ינסה להכריח את החרדים לאורך מספר שנים, להתייצב לשרות בצה״ל, תוך איום במעצר אם יותר מידי מחברי הקהילה לא יהיו מוכנים לשרת. החוק הוא הזוי וכולם מבינים שכאשר יגיע הזמן ויהיה ניתן באמת להכניס חרדים לכלא בגין סירובם לשרת, לא יהיה כל טעם לכך כי למדינת ישראל לא יהיה צורך בגיוס של כולם.

נוצרה כאן הזדמנות יוצאת מן הכלל לבטל, במאמץ פרלמנטרי משותף, בהובלת מפלגת העבודה, את החוק הישן שהתבסס על האתוס הציוני שמזמן עבר עליו הקלח, שקרא לכולם לשרת. במקומו היה ניתן ליצור מערכת שרות מתוחכמת שמבוססת של צבא מקצועי יחד עם גיוס סלקטיבי כאשר הטבות מקבלים רק אלה שמשרתים. הציבור הישראלי היה מקבל בהבנה מצב בו לא כולם משרתים אך אלה שמשרתים מקבלים הטבות שלא ניתנות לאחרים.

ברגע שלכולם יש את האפשרות לא לשרת (תוך ויתור על הטבות משמעותיות), אף אחד לא מרגיש פרייר. הקושי שיהיה למדינה לגייס מספיק אנשים למשימות השונות בצה״ל יהפוך להיות עניין כלכלי. במקרה זה, הממשלה ללא ספק תכיר בערך האמיתי של עשיית שלום, יותר מאשר במצב של היום כאשר כוח האדם הצבאי זמין במחיר הזדמנות, קל לגיוס וקל לשימוש.

• קודם
• הבא