הטרגדיה של שלי יחימוביץ'

התוצאות בפריימריז לראשות העבודה מעציבות לא משום שבוז'י הרצוג אינו איש ראוי - הוא איש ראוי מאוד, מלא נועם וחן (בניגוד למתמודדת שהפסידה לו); איש מחנה השלום, שהשמועות מדברות על קדנציה מוצלחת ורבת פעלים שמילא במשרד הרווחה – התיק שאף אחד לא רוצה.

תוצאות הבחירות לראשות העבודה מעציבות משום ששלי יחימוביץ' היא הפוליטיקאית הבכירה היחידה שהגיעה מבטן העם ולא מאליטה כלכלית או שלטונית – כלומר היא הפוליטיקאית הבכירה היחידה שמכירה מקרוב את הדברים המוזרים האלה שקוראים להם עבודה לצרכי מחיה, משכנתא, והשפעה ישירה של העלאת מסים והפחתת קיצבאות על סל הקניות ביום שישי. ולכן, בגלל מוצאה המעמדי החריג - היא יכולה היתה להפוך לנציגתו של אינטרס הרוב, מסת ההמון שלא נולדה לפרופסורים בכירים, נשיאים, חתני פרס ישראל ומייסדי רמת אביב ג'; אותו המון פועלים, שבשלטון הדיכוי ארוך השנים שמוטל עליו, בוחר שוב ושוב במנהיגי ימין המלעיטים אותו בסמי לאומנות ופחד ודוחה שוב ושוב סיכוי לסוציאל דמוקרטיה.

די לראות את מתנגדיה של יחימוביץ' כדי להבין למי יהיו חיים קלים יותר בעקבות תבוסתה. אבירי הימין במדינת הכיבוש וההון, שממלכתם נבנתה בין קודקודי שיקגו לגבעת אסף, בין תיאוריות כלכליות ימניות קיצוניות, לאלימות ממוסדת כנגד מיעוטים וקבוצות חלשות. כי ימין הוא ימין, ובבסיסו תמיד קידוש שלטון החזק. גם כשהוא דוהר בחוסר בושה מהמם למדיניות אפרטהייד, וגם כשהוא מוצא דרך מתוחכמת לראות בנתוני החרפה של ה-OECD למשל, עדות למצבם הנפלא בעצם של עניי ישראל הרבים.

וכשם שימין הוא ימין – תפישה כוללת של מוסר, דרך חיים, מהות – כך גם שמאל. והפסדה של יחימוביץ' נולד ביום המקולל ההוא שהחליטה להפנות את גבה לפלסטינים - בישראל, בגדה, בעזה ובעולם - ובכך המשיכה לתרום לעיוות הפושע של הפרדת הנושא המדיני מזה הכלכלי חברתי. יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, כפי שכתב גדעון לוי באחד ממאמרי התמיכה המיוסרים והטובים שנכתבו - התוצאה היא טראגית.

ובנוסף לאלו, אין להתעלם מכך שיחימוביץ' משלמת עתה גם את מחיר אישיותה הקשה ולשונה הרעילה. היא לא הפוליטיקאי הראשון שמטיח בעמיתיו עלבונות בסיטונאות, ונוהג באמצעים דיקטטוריים בתומכיו, אבל היא נענשת על כך בחומרה רבה יותר משום שהיא אישה. עמוק בתוך המאה ה-21, כוחנות ותוקפנות הן עדיין תכונות נסבלות, אפילו מוערכת, רק כשהן מיוחסות לגבר.

מחנה השלום והשמאל החברתי יכולים רק להתפלל לכך שהרצוג לא יקפוץ או יזחל לתוך גדולת ממשלות הימין, ובכך, כמעשה אהוד ברק חברו הקואליציוני הטוב ביותר של נתניהו בממשלה הקודמת, ירוקן את מפלגת העבודה מאלטרנטיבה שלטונית וערכית לציר השחיתות ליברמן –דרעי, וציר שונאי המיעוטים בנט-לפיד.

מחנה זה צריך לבקש עתה בקול גדול ממנהיג האופזיציה החדש: אנא ממך בוז'י, לך בכל הכוח בדרך השמאל. ותן תקווה, לא לצעירי ברלין או לשוהי תא הטלפון בבילעין, אלא להמון הישראלי, שאפילו לא יודע כמה מנותקים ממנו מנהיגיו.

-------------------------------------

התפרסם באתר עיתון הארץ.

• קודם
• הבא