מדוע נפלה יחימוביץ'

הישגו של יצחק בוז'י הרצוג, שגבר על שלי יחימוביץ' ונבחר ליו"ר מפלגת העבודה, הוא גדול ומשמעותי, אבל הרצוג איננו הסיפור האמיתי כאן. הסיפור החשוב הוא התרסקותה המוחלטת של יחימוביץ' בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה. התרסקות שלכאורה צריכה להפתיע.

יחימוביץ' לא היתה פוליטיקאית כושלת ולא מנהיגה חסרת כישורים. להיפך, היא עיצבה מסרים ושיגרה אותם לציבור. היא לא בחלה במאבק בבעלי שררה - למשל כשהתייצבה לצד עובדי טבע והפכה את הפיטורים שלהם לנושא לאומי - וייצגה כהלכה פלחים רחבים בציבור. אם כך, מדוע כשלה אשה רבת סגולות זו במערכת בחירות, שהיא עצמה יזמה, שנתפרה למידותיה והתנהלה מול אותם מתפקדים לפריימריס שהכתירו אותה, וכאשר ניצחונה היה 
בעיניה מובטח?

ההתרסקות של יחימוביץ' איננה אידיאולוגית. סיבותיה מצויות במישור האנושי. מי שעקבו אחר התנהגותה מקרוב ידעו, שהיא יכולה להיות בכירה ומובילה, אבל בעת ובעונה אחת היא מנהיגה בלתי בחירה בעליל. זו הדרך היחידה להסביר את כישלונה הקולוסאלי. שהרי מתנגדים היו לה מאז ומעולם, אבל להיכן נעלמו הצעירים שתמכו בה בהמוניהם ועכשיו נותרו ספונים בביתם בגלל תחושה של היעדר שיתוף מצד המנהיגה שבחרו?

ניצחונו של הרצוג התפרש בחוגים מסוימים כניסיון להחזיר את מפא"י ההיסטורית. אין טעות גדולה מזו. מפא"י לא תשוב וגם מפלגת העבודה של רבין ופרס לא תחזור במהרה לימי תפארתה. משימתו של הרצוג היא להפוך את העבודה לאלטרנטיווה מרכזית; לנסות לאחד את הכוחות אשר יוכלו לסלול את הדרך לחילופי שלטון.

הרצוג איננו מנהיג טבעי, אדם שניבאו לו גדולות בעבר וכעת מגשים את הציפיות. הוא אדם חושב, משכיל, אנין טעם, אבל גם בעל כישורים בינאישיים ויכולת להזיז דברים. הפופולריות שלו נובעת מאישיותו ומהליכותיו, סוג פופולריות שאינו תמיד דווקא זה שלו זקוק מנהיג. הרצוג יצטרך אפוא להמציא את עצמו כמנהיג. הוא מסוגל לכך, כי מתחת למעטה הרך־כביכול מסתתרות נחישות וחתירה למצוינות. אלה באו לידי ביטוי בהתעקשותו להתמודד מול יחימוביץ', כשגם אראל מרגלית ואיתן כבל הודיעו על התמודדותם. זה לא היה מובן מאליו שהם יכירו בבכירותו ויסירו את מועמדותם. נחישותו, חריצותו ודבקותו במטרה גברו על היסוסיהם.

הרצוג צריך לשמור על הרגישות החברתית שאיפיינה את יחימוביץ', אבל גם להיות מנהיג שמשלב אחריות כלכלית וייעוד חברתי. בנושא המדיני והאזרחי אין להחשות. בנימין נתניהו מוליך (כביכול) מפלגה קיצונית, נטולת סובלנות לערכי הדמוקרטיה או הבנה לאינטרסים האמיתיים של ישראל. אבל אין לכחד, לעמדות אלו יש אחיזה בציבור הישראלי ומנהיג אלטרנטיווי צריך להציג את הסכנה ועמה 
את התקווה.

נתניהו שומר על מעמדו בזכות השיטה שאימץ של הפחדת־הציבור הבלתי פוסקת. הפחדה שמשמעותה הסתגרות נעדרת תקווה.

על הרצוג, כמנהיג אלטרנטיווי, לגייס כוחות שיסייעו לו להציג את האמת בנוגע לאינטרסים של ישראל מול השקרים וההיתממות.

יש להניח שהרצוג יידע להחזיר לתודעה הפנים־מפלגתית את תחושת ה"אנחנו" והיחד. זה חשוב לעיצובה של תנועה פוליטית. אבל כלפי חוץ משימתו העיקרית היא לומר: מי אני ולאן אני מבקש להוליך את מדינת ישראל.

-----------------------------------------

התפרסם במקור באתר עיתון הארץ.

• קודם
• הבא