מת נביא האמת - על לובה אליאב
Thank you for rating this article.הטלפון צלצל ומעבר לקו ,קולו החנוק של דוד פלמ"ח ,מנהל כפר הילדים בניצנה שבישר את הבשורה הקשה :"לובה איננו".
כמה סימלית, ההודעה על לכתך ,לובה, הגיע מניצנה ,כפר הילדים,אותו הקמת כעוגן להגשמת חזון כיבוש הנגב והפרחת השממה.
כ"כ הרבה תחנות בחייך, וכל תחנה הינה יצירה מרתקת של אמונה,הקרבה ,חזון ועשייה.
כילד,במעברה, סיפרו עליך שעמדת על סיפון אוניית המעפילים ונטעת בכולם את האמונה כי יגיעו אל חוף המבטחים והם, אנשים פשוטים וברי לבב,ראו בך הנביא שמבשר את גאולת הארץ, גאולת ציון.
כך נהגת כל חייך, בעצמך הלכת עם מקלך ותרמילך, כנביא המוביל את מאמיניו.
כשהובלת עולים,להקים ישובים,ערים ומושבים,היית איתם שם,בקור, בחום,בקושי ובסבל.
כשרצית להנחיל השכלה,באת לישובים מרוחקים,התיישבת ולימדת.
כשרצית לשרת אנשים,הלכת לבית החולים,דחפת את העגלה,כאחד הסניטרים,אך עם הרבה אהבה לכל החולים שם.
לא חששת לוותר על שררה ונוחות וללכת אל המדבר ,הפוליטי,כי בשורת ארצנו בערה בך כאש יוקדת.
ככל שבגרתי הלכתי ונחשפתי אליך,איש החזון ,שהקדים את כולם.
נשבתי אחר הקסם המיוחד שלך,של אדם שהאמין בדוגמא אישית כערך עליון.
זכיתי לקבל אותך בשדרות כאחד התושבים ומאז הפכה הערצתי אליך לאהבה פשוטה.
כאהבת בן לאביו, כאהבת אח לאחיו,תלמיד למורו ומאמין לנביאו.
כל דרכי מאז ועד היום הושפעה מאמירותך וחלומותיך.
היום, כשרבו מדקלימך,על הצורך להנחיל צדק חברתי,לכל אדם בארצנו,למודת הסבל ועל הכרח להנחיל שלום לארצנו למודת החרב
היום כששומעים את כל אלה שאמירתם דלה ומאוחרת ,מתגעגעים לעוצמת קריאתך העזה והמקודמת.
ואני כמו כולם ,כאחד המאמינים ,מבכה את היום בו מת נביא האמת.
