למה לא הרצוג?

הפריימריז לראשות מפלגת העבודה מגיעים להקפה האחרונה של מרתון ארוך במיוחד. רובו נשאר רחוק מעיני הציבור הרחב, אבל קרוב מאוד לטלפונים הניידים של מתפקדי העבודה - מלא בהודעות אנונימיות של סקרים (מטעם מי?) והשמצות (די ברור מטעם מי).

ההיסוס של שלישיית החותרים לקואליציה להציב מועמדות עצמאית או מאוחדת במשך חודשים נראה מגוחך מהרגע הראשון. בוז'י הרצוג היה מתמודד מול שלי יחימוביץ' בכל מקרה; 25% תמיכה בסיטואציה קשה יותר מהבחירות האלה מחייבות אותו להתמודד גם השנה כדי להיראות רלוונטי. איתן כבל ואראל מרגלית שונים ממנו בזה שלא היה להם שום סיכוי להשיג אפילו תוצאה ראויה כמו שהוא השיג אז. כבל הבין את המצב מהר וחבר לבוז'י, למרגלית בעל האגו המנופח זה לקח יותר מדי זמן.

האיש שחושב שהוא המשיח של הגוש הציוני-דמוקרטי, ושל עם ישראל בכלל, משך את המועמדות הפוטנציאלית שלו יותר מדי. בשלב הראשון זה נראה באמת מעליב, דווקא מהצד שלו: האמירות בסגנון "אני מגבש סביבי קבוצת תומכים ובהמשך נחליט אם נתמודד" נראית כמו הילד שלא מגיע לשלושה תומכים בבחירות לוועד הכיתה ומורח את הזמן. בסופו של דבר הוא מנע מעצמו תוצאה מביכה מאוד. אני מעריך שהוא לא ישיג לעולם תוצאה שתגרד אפילו 15% במירוץ של שלושה מועמדים ומעלה. יותר מזה - הוא נבחר במקום גבוה מאוד הרבה בזכות תומכי שלי. מבחינתם הוא מחוסל. ואחרי כל הסכינים ששלף וניסה לתקוע בגב היו"ר עוד לפני הבחירות ועד היום, כנראה שהוא נכנס לפנקס השחור של מתפקדים נוספים. לא כולם אוהבים את הסכינאות החולנית שעדיין לא עזבה את המפלגה גם אחרי הפיצול של 2010.

אז למה לא הרצוג? בהנחה שהמטרה היא להביא למהפך של הגוש הציוני בכלל והפלג הסוציאל-דמוקרטי בפרט, או לפחות ליצור את האופוזיציה הכי גדולה וחזקה שאפשר, צריך מועמד/ת עם סיכויים גבוהים להגיע למספרים הדרושים ויכולת להוביל אופוזיציה. בוז'י יכול לשווק לציבור את הישיבה שלו בממשלות קודמות כניסיון, ולדעתו זה יכול לעבוד. הוא גבר, היא אישה, ובמדינה שוביניסטית זה מהווה חיסרון ששלי לא תוכל לבטל; היא תהיה חייבת לעמעם אותו כמה שתוכל. לבוז'י אין את המכשול הזה. הוא בן אצולה מיוחס וכנראה מאמין שהישראלים אוהבים דברים כאלה, אפילו אם האצולה לא נחתה עליו מהמשך של שושלת משפחתית מפוארת בצה"ל. 

נניח שכל החבילה הזאת מהווה יתרון כלשהו - אני ממש לא בטוח - הוא עדיין לא מהווה בחירה נכונה. אין לו שום יכולת לסחוב קולות מהליכודניקים מהימין-מרכז הרך שביבי התעלל בהם כלכלית מאז תחילת המילניום, והשלימו עם הצורך לחפש כתובת חלופית. להיפך. איתו, כל מי שעבר ליש עתיד או לעבודה יחזור הביתה עמוק לגוש הימין. הוא לא נתפס כמי שבא עם תפיסה חברתית-כלכלית הפוכה מהימין הכלכלי הקיצוני ששולט כאן מאז 96', כמעט (או שלא כמעט) ברצף ועליה עקבית. אין לו טיקט-בוז'י איתו הוא יכול לרוץ לבחירות הכלליות כדי להביא קהל מצביעים מימין לפלג הלבן של יש עתיד, ולא בטוח שהרבה מצביעים שמרצ הרוויחה בחודשים האחרונים יתלהבו ממנו יותר משהם לא מקבלים את הפניה של יחימוביץ' למרכז המפה. לעומתו, ברור מאוד מה הוא טיקט-שלי איתו היא רצה לבחירות. בוז'י נתפס כפוליטיקאי מיושן וחסר משקל ציבורי של מנהיג. לא סתם הוא רק משמיץ את שלי על העליה הקטנה בלבד בסקרים ולא מציג כאלה שמתייחסים אליו כיו"ר נבחר - הוא כנראה מכיר אותם, ויודע שהוא מרסק את המפלגה דרך איבוד מצביעי הליכוד שעברו בזכות שלי.

יחימוביץ' קיבלה מפלגה מפוררת במצב גרוע מזה והפכה אותה לראש האופוזיציה בתוך שנה וחצי. הרצוג, כנראה, מרסק את המפלגה לאזור החד-ספרתי במקום לחצות את רף ה- 20 לפחות. אם מצבו היה טוב יותר, הוא היה מפרסם נתונים מחמיאים - אבל הם לא קיימים. בהנחה סבירה שנראה מהפך לכל הפחות בתוך שתי קדנציות (עדיף אחת, אבל אני ריאלי), בראש המחנה הציוני-דמוקרטי חייב/ת לעמוד מי שמסוגל/ת להמשיך לבנות אלטרנטיבה לימין: לא לזחול לממשלה מהר ובזול, וגם לגייס מצביעים שונים מהפרופיל הטבעי של המרכז-שמאל. ליחימוביץ' יש את זה, השאלה היא רק מה קצה גבול היכולת שלה; להרצוג פשוט אין את זה.

זה העיקר בשאלה למה לא הרצוג. אני אפילו לא מתייחס לטעות שיש בישיבה בכל ממשלה בכל מחיר. גם לא לכתם המוסרי והפוליטי אצל בכל מי שישב על כיסא בממשלת ביבי-ברק האחרונה. הוא המשיך לחזק את התפיסה השגויה שאופוזיציה היא מילה גסה בישראל, מה שמונע צמיחה של חלופה שלטונית. באותו הזמן יחימוביץ' סירבה לשבת באותה ממשלה, וגם ביקרה את המדיניות של זו שבה עמיר פרץ היה השותף הקואליציוני המרכזי שלה. ובוז'י? הלך להצטלם עם בר רפאלי.

בוז'י הוא כנראה מועמד שרחוק מאוד ממנהיג של תפיסה סוציאל-דמוקרטית - כי אם הוא היה כזה, לא היינו רואים אותו יושב בשתי ממשלות ימין כלכלי מובהק. שלי היא הדמות הציבורית המרכזית שהכניסה את הצירוף הזה לשיח הישראלי. זאת כנראה התשובה לשאלה לאיזה כיוון תלך מפלגת העבודה בהתאם לזהות המנצח/ת בנובמבר הקרוב. וזה התקציר למה לא בוז'י.

למה שלי? בקרוב בפוסט אחר.

--------------------------------------------------------------------------------

הטור פורסם בבלוג תפוז של יאיר שחר, אחריו ניתן לעקוב גם בטוויטר @Yair_Shachar

• קודם
• הבא