שלי, היכן קולך?

את שידעת לעמוד לצד קופאיות ומגזרים חלשים נוספים. את שעומדת על זכויות עובדים להגן על עצמם, נדמת.

שכר עובדים במדינת ישראל נוכה בשיעור מפלצתי, ללא פרופורציה ותוך הפעלת לחץ בלתי סביר 4 ימים לסוף חודש.

אנא, השמיעי קול.

שמי אסף, צוער מזה שלוש שנים וחצי במשרד החוץ.

התקבלתי למשרד לאחר שוויתרתי על משכורת טובה בחברת תקשורת מובילה, ושנה של מיונים מפרכים.

לאחר חצי שנה של קורס והצבה של שנה במטה המשרד בירושלים, יצאתי לשליחות ראשונה בחוף השנהב.,אז מדינה שיצאה ממלחמת אזרחים שלושה חודשים קודם לכן. לפני שמונה חודשים עברתי לשרת בשגרירות בניו דלהי, מעבר שהיווה עבורי קידום מתוקף העיסוק, וחשיבותה של הודו.

לא ציפיתי להתעשר, ידעתי שתנאי שכרי ירדו. לא ידעתי על האפליה המובנית שקיימת כלפי עובדי משרד החוץ המשרתים בחו"ל ביחס לשאר אזרחי המדינה בנושא.
את מבינה? אומרים שיש לנו משכורות גבוהות בחו"ל. אובייקטיבית ביחס למשכורותינו בארץ, הן גבוהות. סובייקטיבית, זה מפני שהשכר כולל נסיעות, שעות נוספות (אין תשלום על כך בנפרד בחו"ל) וגם יוקר המחיה - נסי לרכוש חיתולי פמפרס עבור תינוק בן 3 חודשים בדלהי - מחיר פי 2 מבארץ. חשבון חשמל חודשי מגיע ל-1500 ש"ח. חלב טרי? מי בכלל זוכר מה זה.

ובמקומות רבים בעולם, עקב תהליכים כלכליים, משכורות אלו, שלא עודכנו זה שנים, כבר אינן מספיקות למחייה.

אבל, האוצר ראה לנכון למסות את השכר הזה במדרגות שערורייתיות, גבוהות יותר מבארץ, הן באחוזים והן בסכום המינ' לכל מדרגה. כך למשל, משכורת של שליח בחו"ל ממוסה במס שולי של 48% (המקס' בארץ 45%), ואילו אזרח ישראלי המרוויח סכום דומה בארץ לא יגיע בקושי למדרגת המס 34%.

נוסף על כך, בעיית פנסיה. בעוד המס מנוכה מהמשכורת בחו"ל, יצר האוצר משכורת "צל". כביכול המשכורת שהיינו מרוויחים בארץ. נמוכה לכל הדעות. ממנה ההפרשה לפנסיה, כאשר על מספר הולך וגדל של שליחים, מדובר בפנסיה צוברת.

בעברית קוראים לזה "כפל קנס".

ונוסיף לכל זה את הפגיעה בקריירה של בני/בנות הזוג אשר מונעת מהם להביא משכורת שניה הביתה. 

כל זה גוזר עלינו עוני. עכשיו, ובפרישתנו לפנסיה.

אז הכרזנו סכסוך עבודה ויצאנו לעיצומים. מינוריים על פי כל קנה מידה, ובטח שעל פי קנה המידה של נפח עבודתנו בשגרה.

לפני שלושה ימים, ותוך תמרון התחמקות מדיון בבית הדין לעבודה, ו-4 ימים טרם סוף החודש ותשלומי משכורות, הודיע האוצר כי החודש מקוזז לנו 25% מהשכר, כיון שזו להערכתם היקף הפגיעה בעבודה. ככה, שרירותית.

נוסף על כך, על השליחים בחו"ל חל הקיזוז בשכר גם על תשלום שכ"ד שמשולם קבע על ידי המדינה.

ההפרש הושלם מה-75% הנותרים מהשכר. כך יצא שהנטו שלי קטן ביותר מ-50% מחודש רגיל.

אירונית, קיבלתי את ההודעה ביום שיצאתי מהבית ב-7:30 בבוקר, נשקתי לבני בן השלושה חודשים, בידיעה שלא אהיה שם בערב, כי עבדתי כל היום ובערב נדרשה נוכחותי בנאום של שר החוץ הסינגפורי, המבקר כאן. 

הארכתי מספיק, אבל אם תרצי להתרשם מתחושות האתמול הבעתי אותן אמש בפוסט הבא.

סיפורי אינו שונה משל רבים מחבריי.

• קודם
• הבא