אופוזיציה היא לא מילים, היא מעשים

השבוע פרסמתי מאמר בעיתון מעריב והתראיינתי בתוכנית הכל דיבורים בנושא הדרך בה מתנהלת מפלגת העבודה במהלך הבחירות ומהרגע בו הן הסתיימו. תיארתי את ההתנהלות המפלגתית הבעייתית של יו"ר המפלגה, התנהגות סוליסטית, לא משתפת ולא אקטיבית. אנחנו מפלגה דמוקרטית, פלורליסטית, לכל אחד ואחד מהחברים במפלגה ומחברי הכנסת שלה יש מה לתרום. אנחנו לא "יש עתיד", אנחנו לא מפלגה של איש אחד. 

קמפיין הבחירות נוהל בצורה צנטרליסטית. ההחלטות שהתקבלו לגביו התקבלו בחדרים סגורים, איש מאתנו לא שותף ולא לקח חלק בהחלטה על אופי הקמפיין והאסטרטגיה. בסופו של דבר הקמפיין של מפלגת העבודה היה קמפיין לא טוב. ההחלטות שהתקבלו היו שגויות, הביצוע היה קלוקל.

יושבת ראש המפלגה ניהלה משא ומתן עם ראש הממשלה על כניסה לקואליציה. איש מאתנו, עד היום, אינו מבין מדוע אנחנו לא חלק מהממשלה. יכול להיות שזאת היתה ההחלטה הנכונה. אבל את הסיבות שהובילו להחלטה אנחנו והציבור לא יודעים.

כך גם לגבי הפגישה שקיימה יו"ר המפלגה עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. לא עודכנו שהולכת להתקיים פגישה כזאת, גם לא עודכנו במה קרה באותה פגישה. האם למפלגת העבודה יש תפיסה מדינית או שאין לה? ואם יש, מהי? ומי מחליט?

יש לנו במפלגת העבודה אנשים נהדרים. אין ספק שהנבחרת שלנו היא הטובה, המרשימה והמגוונת ביותר בכנסת: שני חברי כנסת צעירים שהובילו את המחאה החברתית בפעם הקודמת, סתיו שפיר ואיציק שמולי. כלכלן בכיר כמו אבישי ברוורמן. בוז'י שהיה שר רווחה מהטובים שהיו פה. איתן כבל שהלב שלו נמצא, תמיד, במקום הנכון. נחמן שי – פרלמנטר ואדם שיודע הסברה מהי. פואד ועומר בר לב, שני אנשים שמבינים דבר או שניים בביטחון. מיכל בירן שמכירה היטב את עבודת הכנסת. חיליק בר שהקים השבוע שדולה חשובה מאוד שאני שותף לה. מיקי רוזנטל ומשה מזרחי, אנשים יסודיים ורציניים שמזהים שחיתות מקילומטר. מרב מיכאלי שיש לה יכולת מופלאה לראות ולנסח דברים אחרת ולחבר חיבורים בלתי אפשריים. ושלי, כן שלי, שהיא פרלמנטארית מצוינת.

זהו צוות שתענוג לעבוד אתו. שבעבודה משותפת יכול להגיע להישגים חסרי תקדים ולהוות תחליף לממשלה הרעה הנוכחית. חברים, אנחנו יכולים לחזור לשלטון. עכשיו השאלה היא רק כיצד עובדים יחד ומי מוביל את עבודת הצוות.

לאחר פרסום הדברים קיבלתי תגובות רבות, חלק מהחברים חיזקו אותי וחלק תקפו. זה בסדר, כך זה צריך להיות. אני מכבד את דעתם של כולם, שמח לשמוע, מוכן להתווכח. אני לחלוטין לא פוחד לשאול ולהישאל, מותר וצריך לבקר כל עוד הביקורת עניינית.

לכן אני מבקש בכל ליבי: בואו ננהל את הדיון הזה יחד. דעתכם חשובה לי, אנא שתפו אותי, הגיבו, צרו קשר. במייל (This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.), בפייסבוק, בהודעות, אני רוצה לדעת מה אתם חושבים. אני כאן ורוצה אתכם איתי.

מאחל לכולנו דיון נוקב, פורה ואמיתי.

• קודם
• הבא