לא הכל דיבורים

זאת אחת ההזדמנויות הטובות ביותר של מפלגת העבודה להוכיח לציבור עד כמה היא רלוונטית. המקום שבו היא צריכה להישמע כשקולה ברור וחד. הרגע שבו המפלגה יכולה וצריכה לייצר אלטרנטיבה ולפעול כאופוזיציה לוחמת ואפקטיבית. אל מול התקציב נטול החמלה והצמיחה שמציגה ממשלת נתניהו-לפיד, מפלגת העבודה אמורה להוביל מהלכים בתחומי האשראי לעסקים קטנים ובינוניים, הדיור, הריכוזיות ובעיקר בהעברת המסר שאנשים עובדים ראויים לחיות בכבוד.

התקציב הזה הוא כל כך בעייתי שיש לנו חובה מוסרית לפעול נגדו. ההתנהלות של מי שמוביל אותו היא כל כך לא חברתית, שאנחנו חייבים לפעול מולו בנחישות. התקציב ומוביליו פוגעים בציבור הישראלי, על כך אין עוררין. זהו תקציב רע. נקודה. אבל כרגע מפלגת העבודה והעומדת בראשה מסתפקות בהודעות לעיתונות. הדרך הכי מוצלחת מבחינתה של מפלגת העבודה להילחם בתקציב היא להגיב עליו. במקום לפעול אנחנו שולחים הודעת טקסט. במקום מלחמה בשטח אנחנו כותבים סטטוסים בפייסבוק.

במפלגת העבודה היום יש שני חברי כנסת צעירים שהובילו את המחאה החברתית בפעם הקודמת. אבל איש לא ישב עם סתיו שפיר ואיציק שמולי שיודעים ומבינים מחאה ושאל אותם מה, לדעתם, צריך לעשות. האנשים הללו הובילו הפגנות של מאות אלפי אנשים.

אין ספק שיש להם, לפחות, רעיון אחד מוצלח. בעבודה ישנו כלכלן בכיר, פרופ' אבישי ברוורמן. יש לנו את בוז'י הרצוג שהיה שר רווחה מצוין ואת איתן כבל שהלב שלו תמיד במקום הנכון. ישנם פואד ועומר בר לב, הם מבינים משהו בביטחון.

להציג אלטרנטיבות

ישנה מרב מיכאלי שיש לה את היכולת לראות דברים מנקודת מבט שונה, ומיקי רוזנטל ומשה מזרחי שכל אחד בדרכו כבר עשה תחקיר או שניים ויודע מה עושים מול מי שעושק את הקופה הציבורית. אבל אף אחד לא הזמין איש מהם להיות חלק מצוות שיציג לציבור כמה אלטרנטיבות לגזירות שגוזרים עלינו נתניהו ולפיד.

ובכלל אנחנו, שמובילים את האופוזיציה, ראוי לנו שנגיש הצעת אי-אמון על רקע התנהגותו הבזבזנית והראוותנית של ראש ממשלת ישראל. קדימה הייתה המפלגה הגדולה בכנסת. אבל ציפי לבני לא הצליחה להפוך לאלטרנטיבה. היא העסיקה המון יועצים ודוברים, אבל לא עשתה. קדימה נעלמה מפני שהציבור לא זיהה אותה כאחרת. למפלגת העבודה יש אפשרות להוות אלטרנטיבה אמיתית.

יש לנו הרבה כוחות במפלגה, אנשים שיודעים פוליטיקה, אנשים שמבינים כלכלה. יש לנו גם הרבה אנשים שמבינים בני אדם. יחד אנחנו יכולים להתייצב מול התקציב. אבל כדי שזה יקרה צריך שמישהו ירצה שזה יקרה ויגרום לזה לקרות. שמישהו יוביל את המהלך הזה ויאמין שעבודת צוות פירושה מפלגה חזקה, חיה, נושמת ובועטת. ריכוזיות אינה רק רעה למשק, היא גם רעה למפלגות.

התקציב הזה רע. הוא פוגע במרקם החברתי הדק כל כך ממילא ואין בו חמלה, אהבת אדם או בשורה של צמיחה לאזורים, אנשים עובדים וכל מי שרוצה להצטרף למעגל התעסוקה. להתייצב מולו פירושו לעשות, לפעול באמת, להילחם. כי לא הכל דיבורים.

-------------------------------

הטור המלא, באתר מעריב

• קודם
• הבא