המחאה-פוליטית או מפלגתית?

האם המחאה פוליטית או חברתית - שאלה טובה מאוד, שכן אם המחאה פוליטית אך לא מפלגתית או גושית, היא עתידה להתפצל לה לפחות לשני חלקים - אלו שרוצים שהאנשים הנוכחיים יישארו אך ישפרו ואלו שרוצים שהאנשים הנוכחיים יעופו להם הביתה.

אני מניח שמרבית האנשים אתמול אשר השתתפו בהפגנות מאסו בראש הממשלה נתניהו, ממנו אכלו מרורים גם בקדנציה הקודמת. הם לא רוצים שיישאר והם היו רוצים ראש ממשלה חדש, ממשלה חדשה ותכנית כלכלית חדשה.

אל מולם, ישנם אנשים שעבורם מפלגות כמו העבודה ומרצ הן הגרוע מכל (מסיבות מגוונות) והם לא יצביעו להן גם במחיר מצב כגון זה וגם אם התכנית הכלכלית של נתניהו עושה להם רע מאוד בכיס.

משום כך, כל האימרות של "אנחנו ה-90 אחוז, אנחנו הריבון, אנחנו העם-יצאנו לכבוש את הרחוב, כשהממשלה נגד העם העם נגד הממשלה" וכו', הן אימרות נבובות חסרות שפר ויתרה מכך הן גם לא נכונות עובדתית-רוב העם בחר במפלגות ליכוד-בנט-לפיד ואותו רוב, לא מוצא כי מתאים לו לעמוד באותן הפגנות בהן קוראים להחליפם. 

במידה ונניח לא תהיה קריאה להחליפם, אז למה הקריאה, למען השם, לשיפור המצב ותו לא? הרי במחאת קיץ 2011 ניסו להלך בין הטיפות, ספק מפלגתי, ספק לא מפלגתי, וזה אכן יצר השתתפות המונית עד שהפגנה אחת הגיעה לחצי מיליון איש, אך לא נראה לי שזה המצב כרגע. 

כיוון שהים אותו ים ונתניהו אותו נתניהו ,לא נראה לי שמה שמרבית המפגינים דורשים כעת הוא שיפור המצב הקיים על ידי השארת אותם קברניטים כמפקדי הסיפון. 

יתרה מכך, גם אין שום אינטרס לפעיל פוליטי של מפלגה כמו העבודה או מרצ לרצות שזה יקרה. הרי הוא רוצה לתפוס את השלטון, הוא רוצה את הכוח לשנות ולהשפיע והוא כמובן אינו מאמין כי אנשי הליכוד-לפיד-בנט יכולים להביא את השינוי.

מכאן נובע, כי כל אימרות מהפכה; אנחנו הרוב וכו', הן אימרות חסרות שחר-אנחנו לא הרוב ולא נעליים. אנחנו הפסדנו בבחירות, גם אם בהפרש קטן,. אנחנו הפסדנו ואין לנו שום זכות לבצע הפיכה, ניסיון לתפוס את השלטון ו/או להדיח את נתניהו שכן לצערי הרב, אין אנו הרוב. גם אם נביא חצי מיליון איש להפגנה, סביר כי 95 אחוז מהם יהיו אנשי מפלגות העבודה, מרצ ומאוכזבי יאיר לפיד אשר בפעם הבאה יצביעו לאחת ממפלגות השמאל הכלכלי. בכל מקרה, רוב אנחנו לא.

לכן, אני קורא למחאה הזו מחאה גושית, כי היא אכן גושית בעיקרה.
שבוע טוב.

• קודם
• הבא