על שטיפת המוח והעדר התוחלת שבקיצוץ בתקציב

יאמר, איני כלכלן - אבל דבר אחד ברור: שטיפת המוח המתנהלת בתקשורת והגורסת כי הקיצוץ הכואב בתקציב הנו גזירה משמיים וכורח הגורל ... ברור שאין בהם כל יסוד אמיתי והם בחזקת זריית חול בעיני הציבור ונטיעת פחד ומתוך רצון למנוע כל דיון פורה על הדרכים הנכונות להבריא את המשק והכלכלה הישראלית.

שטיפת מוח הנעדרת כל ראיה ארוכת טווח השואפת לצמיחה, לתיקון חברתי ולבניית מדינה שטוב יותר לגור בה.

בשעות דיונים ארוכות ומתישות, מול משרד האוצר ובפרט אגפי החשב והתקציבים על הדקויות שבקיצוץ בכל סעיף זניח - חוויתי את חוסר העניין בהשפעות ארוכות הטווח, את הראיה קצרת הרואי והשימוש הציני בגרזן הקיצוץ לפגוע בכל מה שאינו "מייצר תשואה מיידית על ההשקעה". חוסר עניין בוטה בבניית תשתית ארוכת טווח, בחסכון למשק כתוצאה מחשיבה מערכתית וזלזול ויהירות וככל שזה נוגע לחוות דעת וניתוחים מקצועיים של המשרד הנוגע בדבר.

אגפי התקציב והחשבות של מדינת ישראל - הם יודעי הכול, רואי הכול וחוזי הכול ואין מלבדם: כל פקיד זב חוטם מבטל בהנף יד - ידע מקצועי שנצבר בעשרות שנות פעילות בתחום העיסוק של הפקיד המשרדי; כל ממונה בכיר, משתיק ומקצץ בהתבסס על הפחדות והליכת איימים ומתוך מחשבה צרה המתבססת על הקידום העתידי במעלה המדרג של משרד האוצר או במגזר הפרטי - הרי הרחבת תקציב רק תעצור את הקידום ולא תסייע לו.

כי וכפי שרשמתי בטוויטר שלי: "עושים לכם שטיפת מוח, בדיון כמה והיכן צריך לקצץ בתקציב המדינה. לא צריך לקצץ, אלא להגדיל השקעות בתקציב, בחינוך, בבריאות ורווחה - כך בונים עתיד. בואו רק נדמיין מה יהיה דירוג האשראי של ישראל, כאשר: יהיו פה תשתיות תחבורה ציבורית שיקדמו את הפריפריה ויחסכו שעות אדם. או, כאשר תוחלת החיים תעלה וימי המחלה ירדו ויעלו את התפוקה והתל״ג ... או כשמאות אלפי אזרחים יעלו מעל קו העוני וביטוח לאומי יוכל לקצץ בעשרות אחוזים את תקציבו ... או מאות אלפי אזרחים ערביים יזכו לתשתיות וחינוך שיאפשרו להן לתרום לצמיחה ולתל״ג ... אז אל תתפתו לשטיפת המוח וההפחדה וכאילו: ״הקיצוץ הוא בדמנו!״ ... ההחלטה מה לעשות עם הכסף, זה מה שקובע."

 ואם צעקתו של האזרח הקטן, אין בה די לשכנע - הרי שגם בקרב מי שפעלו בשירות הציבורי והם אנשי אקדמיה יש הזועקים את זעקתי: "... צעדי המיתון הישירים נעשים באמצעות קיצוצי התקציב שנועדו כאילו לטפל במחלה שהממשלה יצרה בעצמה, אך גם הם תורמים להגדלת הפערים. זו מניפולציה. יוצרים מצב קשה שממנו מבטיחים להיחלץ באמצעות מצב עוד יותר קשה וחוזר חלילה. זהו מעגל אינסופי של קיצוצים המעצימים את המיתון דרך הקטנת השכר הריאלי. מעגל כזה צריך לפרוץ באמצעות מדיניות הפוכה בתכלית." (אסתר אלכסנדר, על גירעון בתקציב).

וגם חבר הכנסת ומי שכיהן בתפקידים בכירים בבנק העולמי (מעוז הקפיטליזם) והיה מי שהוביל את צמיחתה של אוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, מסביר: "... להגדיל את התקציב על מנת לחזק את מנועי הצמיחה. להשקיע בתשתיות, להזרים אשראי לעסקים הקטנים והבינוניים ולהשקיע בחינוך ובבריאות עם דגש מיוחד על הפריפריה, שלא נהנתה במהלך הצמיחה וסובלת כפליים בזמן המיתון ..." (אבישי ברוורמן, היום כולם קיינסיאנים).

וכמה מילים על העקרונות שהוצגו במסגרת "התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה", על ידי כלכלנית ועיתונאית כלכלית נחשבת ושבבסיסה הנחה כפולה - הרחבה תקציבית ועל סמך גידול משמעותי בהכנסות ותודות לאכיפת תשלומי המס של תאגידים ופרטים בעשרות מליארדי שקלים בשנה: "... מתווה התקציב בתוכנית העבודה מציג גידול ניכר ... בהכנסותיה ובהוצאותיה בחמש השנים הבאות ... ניתן להגדיל בהדרגה את הוצאת הממשלה על חינוך, בריאות, תחבורה ושאר הסעיפים החברתיים, וניתן גם להגביר את תרומתה לפעילויות יצרניות תומכות צמיחה ותעסוקה ... הכרה מחודשת ביתרון היידע שיש לכל משרד ייעודי בתחומו על פני ההכללות ..." (תמר בן-יוסף, על תוכנית העבודה לכלכלה הוגנת).

הווה אומר, חשיבה מערכתית המבינה שרק השקעה בתשתית אנושית ופיזית תאפשר הבראה של החברה והכלכלה בישראל היא הפתרון למצוקת הגרעון והתקציב בטווח הארוך ... שיח "הקיצוץ הוא בדמנו", הנו בבחינת זריית חול בעיני הציבור ועל זה האחרון - להלחם בו.

• קודם
• הבא