ברית פועלי ארץ ישראל, כור ההיתוך הנוסף
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 17 מאי 2010 10:45
- מחבר\ת דניאל גיגי
ישראל סובלת משני תהליכים שליליים, שמערערים את היציבות של המדינה, ומטילים בספק את היכולת שלה לשרוד בשנים הקרובות. התהליך הראשון הוא הסכנה לאובדן הרוב היהודי בישראל, כאשר ישנו תהליך מתמשך של ירידה באחוזי האוכלוסייה היהודית, והתהליך השני הוא התגברות הפערים החברתיים שמאיימים לפרק את המרקם של החברה הישראלית. שני התהליכים, בניגוד לתפיסה המקובלת, קשורים אחד לשני, ו"הסוציאליזם הקונסטרוקטיבי" של מפא"י ההיסטורית, ששילב בין יעדים לאומיים יהודיים, לבין שוויון מעמדי חברתי, הוא הדרך לבניית חברה צודקת שגם תגשר בין שני העמים.
דוד בן גוריון בגדולתו זיהה את הקשר בין שני התהליכים ההרסניים, שעוברים היום על החברה הישראלית, כבר לפני הקמת המדינה, ולכן הוא דחף לסולידאריות מעמדית בין הפועלים היהודים לערבים. בן גוריון שתמך באופן כללי בסוציאליזם חברתי, סבר שההתקרבות בין הפועלים היהודים לפועלים הערבים, שתגרום לערבייה ישראל לרצות להיות חלק מהמדינה, היא הערבות היחידה לקיום ישראל כמדינה יהודית: "קביעת יחסי חברים בין העובדים העברים ובין המוני העמלים הערבים, על יסוד של פעולה משותפת כלכלית, מדינית ותרבותית - היא תנאי הכרחי לגאולתנו בתור עם עובד חופשי" (קונטרס, יחסים עם שכנינו, תל-אביב, אוגוסט 1921). בנאום שלו בשנת 1970 חזר בן גוריון על הטענות הללו, כאשר ניסה להגדיר את העקרונות המנחים של תנועת העבודה- מפלגת הפועלים הישראלית- כלפי ערבייה ישראל והבעיה הדמוגרפית. בנאום זה בן גוריון טען שהקיום הלאומי של שתי העמים חייב להתבסס בראש ובראשונה על סולידאריות מעמדית כלכלית, ושיתוף פעולה מגזרי בין הפועלים והאגודות המקצועיות הערביות, לבין הפועלים והאגודות היהודיות. שיתוף פעולה זה נועד להבטיח שוויון בן העמים, ולכן גם הבטיח סולידאריות בין שני העמים היושבים בציון.
מנהיגי תנועת העבודה לדורותיה ובהם גם בן גוריון התנגדו בתוקף לעיקרון המדינה הדו הלאומית, אבל בגלל הבעיה הדמוגרפית, תמכו בעיקרון השלטון הדו לאומי, שיאפשר לאזרחים הערבים שוויון זכויות מלא, והגדרה עצמית לאומית בחייהם בארץ. מדינת ישראל צריכה לשמור על רוב יהודי, אופי יהודי ובעלות יהודית על ארץ ישראל, טען בן גוריון, אך הוסיף שחזון זה לא יתקיים מבלי להבטיח שהמיעוט הערבי בישראל יזכה לשוויון זכויות מלא, ולהגדרה לאומית משלו. "הארגון המשותף" בעיני בן גוריון לכן היה הדרך הפרקטית היחידה להעניק לאזרחים הערבים שוויון זכויות והגדרה עצמית לאומית משלהם, שתאפשר להם לחיות בשלווה לצד היהודים בארץ. ה"ארגון המשותף" בעיניו כלל שלושה מגזרים; מגזר לאומי יהודי, מגזר משותף ומגזר ערבי לאומי. במסגרת כוללת זו של "ארגון משותף" כל אחד מהעמים יוכל מצד אחד לבנות את הבית הלאומי שלו, ומצד שני יוכלו שני העמים לבנות באופן שוויוני את המרחב המשותף של שניהם.
חזונו של בן גוריון לא התגשם כי רבים התנגדו וראו סכנה ביצירת שני מגזרים לאומיים שונים, ולכן בפועל ארגון הפועלים, "פועלי ארץ ישראל", שהוקם לפני קום המדינה אומנם נתן ייצוג לערבים, אך בהגדרתו לא נתן ביטוי לשאיפות הלאומיות של הערבים, ולכן נתקל בהתנגדות שלהם. ארגון "פועלי ארץ ישראל" נהפך במהרה לאחר קום המדינה לארגון "פועלי ישראל", כאשר השינוי בשם מסמל את המעבר שעבר הארגון, מארגון ערבי ישראלי משותף, שנועד לשמו על השוויון והזכויות של כל פועלי ארץ ישראל, לארגון ישראלי שבו היה מיעוט ערבי. מספר שנים לאחר קום המדינה ארגון זה אף פורק לחלוטין ובמקומו הוקמה ההסתדרות, שבמהותה הייתה ארגון ישראלי ולא ערבי, ויצגה את הפועלים הערבים רק כמיעוט שאין לו שאיפות לאומיות.
כיום מדינת ישראל נמצאת במרחק שנת אור מחזון חברת המופת של בן גוריון ושל תנועת העבודה, כאשר שבירת ארגוני הפועלים הערבים והיהודים חיסלה את הסולידאריות בחברה כולה, הגדילה את הפערים והובילה לניצול מתמשך של פועלים, בעיקר במגזר הערבי, אך גם במגזר היהודי. ההפרטה הקיצונית בישראל שאליה התלווה גם תהליך גלובליזציה, גרמו לכך שתנועות חברתיות נהרסו, והאינדיבידואליזם האגואיסטי גבר על תחושת השייכות ובניית הערכים המשותפים, שהיו החזון של אבות הציונות. ערכי החברה הצודקת והשוויונית, שהיו מהות הציונות, הוחלפו בערך התחרות ובקפיטליזם החזירי, שלא רק שברו את מרקם היחסים העדין עם ערבייה ישראל, אלא גם מאיימים כיום על שלמותה של החברה היהודית.
חיסול ארגוני הפועלים הוא גורם מרכזי בתהליך הבעייתי הזה שאליו נכנסנו, מאחר ואותם ארגוני הפועלים היו אמורים להיות הדבק שמחבר את האוכלוסייה היהודית, וגם הדבק שמחבר את ערבייה ישראל לחברה הישראלית. ארגוני הפועלים היו אמורים להבטיח שוויון, לאחד את הפועלים וליצור חברות בין עובדים יהודים וערבים, ולכן בעצם היו אמורים למנוע את משבר הזהות שאנו רואים היום הן באוכלוסיה הערבית והן באוכלוסיה היהודית. בעיני בן גוריון במובן הזה ארגוני פועלים היוו מעין כור היתוך נוסף, שבו השתלבו פועלים מתרבויות ורקעים שונים.
שלום כלכלי לכן הוא לא התשובה לבעיות שלנו , אבל שלום כלכלי שוויוני וצודק הוא כן התשובה. מי יקים את ברית פועלי ישראל החדשה, שתחזיר את הסולידאריות והצדק לחברה?
