הח"כית שחתמה אבטלה מחכה למהפכה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שלישי, 27 נובמבר 2012 16:23
- מחבר\ת NRG, זיו גולדפישר
היא הייתה היונית לוי של גאורגיה, ריאיינה את נשיא איראן והפכה לכוכבת בתקשורת הרוסית בישראל. ח"כ נינו אבסדזה מודאגת מקריסת העיתונות וממשיכה לקוות למהפכה שתעשה את ישראל למקום טוב יותר.
במשך לילה שלם ניהלו סוכני הק.ג.ב, ארגון הביון הסובייטי הידוע לשמצה, דיון נוקב סביב שידור טלוויזיה ברשות השידור בגרוזיה, שהייתה באותם הימים שרויה במאבק העצמאות שלה.
השדרנית הצעירה והפופולארית, אם תרצו, יונית לוי של גרוזיה, העלתה לאוויר כתבה שבה כונה הנשיא דאז, אדוארד שווארנדזה, בכינוי "רוצח". סוכני הביון רצו לעצור את העיתונאית על פגיעה בכבוד הנשיא, אך שוורנדזה התערב ואמר "תעזבו את הילדה", ובכך הציל אותה מגורל מר.
למעלה מעשרים שנה חלפו מאותם הימים. גרוזיה, הקרויה כיום גיאורגיה, היא מדינה עצמאית שאינה נתונה למרותה של ברית המועצות. העיתונאית הצעירה היא היום אישה בת 47, וכבר מזמן אינה משדרת בטלוויזיה. נינו אבסדזה, אותה עיתונאית פופולרית, עלתה לישראל, המשיכה גם בארצה החדשה בקריירה העיתונאית שלה במשך מספר שנים, ולפני כשנתיים נכנסה לכנסת במסגרת קדימה.
למרות שהפכה לישראלית בכל רמ"ח איבריה, הזיכרון מהימים שבהם שימשה עיתונאית במדינה שהשתחררה מכבלי השלטון הטוטליטרי לא הרפה ממנה עד היום. מהסיבה הזו אבסדזה, תושבת צור יגאל, הייתה מהקולות הבולטים בכנסת שקראו למנוע את סגירתו של העיתון "מעריב". היא אף הייתה אחת מהח"כים הבודדים, לצד דב חנין, שהשתתפו בהפגנות העיתונאים.
"כשהתקשורת החופשית מתה זה הסימן הראשון לכך שהדמוקרטיה הולכת למות", היא אומרת השבוע. "הדבר נכון במיוחד בעידן של צדק חברתי. כי אם יש עיתונאי שלא יודע איך הוא ישלח את הילד שלו לגן, לא יהיה מי שיכתוב על צדק חברתי, ואז לא יהיה צדק חברתי".
עם הנשיא האיראני
אבסדזה נולדה בשנת 1965 בטביליסי בירת גיאורגיה לסבטלנה רבינוביץ', בת לקהילה האשכנזית הקטנה במדינה הקווקזית, ולאותר אבסדזה, בימאי ידוע לא יהודי, שהחדיר בבתו את האהבה למצלמה. האב הלך לעולמו כאשר בתו הייתה נערה צעירה, אך למרות זאת היא המשיכה בדרכו והפכה לעיתונאית מובילה בארצה.
"הייתי יונית לוי של הטלוויזיה הגרוזינית", היא אומרת בחיוך. "אבל בניגוד ליונית שיושבת במזגן הייתי רצה לשטח ועושה כתבות". בדרך זו זכתה אבסדזה לראיין לא מעט אישים, בהם כאלה הנחשבים לאויבים של ישראל. אחד מהמרואיינים שלה היה רפסנג'אני, שבראשית שנות התשעים של המאה שעברה היה נשיא איראן. במהלך ביקורו הממלכתי הראשון של נשיא איראן בגרוזיה.
העצמאית נשלחה אבסדזה, שעמדה אז לפני עלייתה לישראל, לראיינו בנמל התעופה עם הגעתו.
"היה ברור שמי שיראיין את רפסנג'אני זה אני", היא נזכרת. "הפרוטוקול אומר שהייתי צריכה לראיין אותו עם רעלה, אז אני וחברות שלי שמנו כל מיני בגדים. נראיתי הכי מצחיק בעולם. הייתי צריכה לעשות חזרה לפני הראיון, וראיתי שהצלמים צוחקים ולא יכולים לעבוד.
"אז הבנתי שאני לא יכולה לראיין ככה. באתי לשר החוץ ואמרתי לו 'אתה יודע שאמא שלי היא רבינוביץ', יהודייה. אז למה אני אמורה לעמוד עם הדבר הזה על הראש? אם מחר יבוא הנשיא של פפואה ניו גינאה, אני צריכה להתלבש עם עלי דפנה?'. הוא הסכים שאני אוריד את כל השטויות האלה".
איך התרשמת מרפסנג'אני?
"הוא בן אדם רציני. לא יכולתי לדבר איתו על ישראל, בגלל האתיקה העיתונאית. היום אני מצטערת על זה. זה היה חודש לפני העלייה. לדעתי, הוא הרבה יותר רציני ומתון מהנשיא הנוכחי. אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם. היום הייתי שואלת אותו שאלות אחרות. הייתי שואלת אם הוא מתכוון להשאיר את איראן חשוכה ובלתי נסבלת, או שהוא מתכוון להעביר רפורמות במדינה. הוא נראה לי רפורמטור, בניגוד לאייתולות. אבל זה היה ב-1995, והרבה דברים השתנו מאז".
זמן קצר אחרי אותו ראיון עלתה אבסדזה עם בני משפחתה לישראל. היא המשיכה בעבודתה בעיתונות בשפה הרוסית, שפרחה עם גלי העלייה מחבר העמים. היא המשיכה להביא סיפורים ולראיין ראשי מדינות, ובשלב מסוים משכה את תשומת לבה של יו"ר קדימה, ציפי לבני, שהזמינה אותה להתמודד לכנסת.
אבסדזה לא זכתה להיכנס לבית המחוקקים בתחילת הקדנציה, אך לאחר התפטרותו של צחי הנגבי מהכנסת, לפני כשנתיים, נקראה למלא את מקומו. עם תחילת כהונתה היא התיישבה ליד חברים נוספים למקצוע שעשו הסבה לפוליטיקה: שלי יחימוביץ', ניצן הורוביץ, אורי אורבך ודניאל בן סימון.
"מה שרואים מהתקשורת, רואים גם מהכנסת", היא משווה בין שני התחומים שעברה בחייה. "אם ניקח את שלי יחימוביץ' כדוגמה. היא הייתה עיתונאית פנטסטית והפכה לפוליטיקאית למופת. היא המודל מבחינתי. גם ניצן הורוביץ הוא פרלמנטר מעולה. אנחנו משתפים פעולה במאבק נגד ההומופוביה".
מה לך ולמאבק נגד הומופוביה? את לא חלק מהקהילה.
"זה חלק מהמאבק שלי למען צדק. עוד בגרוזיה הייתי העיתונאית הראשונה שעשתה כתבה על הקהילה ההומו-לסבית. ראיינתי רק גברים, נשים עוד לא דיברו על זה אז. זה היה ב-1994, ונחשב אז לדבר מאוד מוזר".
רובים מכוונים לראש
מאבקה של אבסדזה, נשואה ואם לשתיים, למען הקהילה החד מינית הוא חלק מהתפיסה החברתית שלה. כחלק מהגישה הזאת ישנה במאהל המחאה ברוטשילד במהלך הפגנות המחאה החברתית.
"מאז ומתמיד נלחמתי למען צדק, עוד כשהייתי בברית המועצות, וגם שם נתפסתי כלא נורמאלית, כי נלחמתי על שני דברים: סוציאל דמוקרטיה וצדק חברתי", היא מעידה על עצמה.
"כשברית המועצות התחילה להתפרק כולם היו בטוחים שקפיטליזם זה הדבר הכי טוב. אני הייתי היחידה שתמכה בסוציאליזם. נלחמתי למען הדמוקרטיה, ואפילו השתתפתי בטביליסי בהפגנה ב-9 באפריל, שבה נהרגו עשרות אנשים. עזבתי את ההפגנה שעה לפני שהחיילים הסובייטים התחילו להרוג אנשים. הייתי אז בחודש תשיעי בהריון וכשהגעתי הביתה שמעתי על ההרוגים. ניצלתי בנס. תמיד לחמתי למען חופש ודמוקרטיה, גם כשהבטיחו לי שיתלו אותי על עץ".
נאלצת להתמודד עם איומים?
"בהחלט. אפילו נאלצתי להקריא חדשות כשחמישה אנשים איימו עליי בנשק באולפן. 12 דקות שידרתי תוכנית לילה עם קלצ'ניקובים מכוונים לעברי".
את קול די בודד בכנסת. הממשלה הנוכחית רחוקה מלהיות חברתית.
"ביבי משחק אותה מנהיג גדול שיודע לנאום באו"ם. אבל מה זה עוזר לי, הלחם נהיה יותר זול בגלל זה? אי אפשר להמשיך ככה. משהו צריך להשתנות. עמדתי 10 מטרים ממשה סילמן כשהוא שרף את עצמו. אני תמיד בשטח, מנסה לשנות דברים. אני לא תמימה, ויודעת שאני בסך הכול בורג קטן. אבל אני עושה הכל, כל מה שאני יכולה, כדי לשנות את המצב ולהשפיע על התפיסה הלא חברתית של הממשלה".
אבסדזה מצביעה על האדישות של הממשלה ממצבה הקשה של התקשורת, שבא לידי ביטוי בסכנה להמשך קיומו של "מעריב" ובקשיים של אמצעי תקשורת אחרים, כמבטאת את תפיסתה הלא חברתית ולא דמוקרטית, כדבריה. "הכנסת הנוכחית מחוקקת את החוקים הכי אנטי דמוקרטיים בהיסטוריה של המדינה. במצב כזה, התקשורת אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל מנסים לחנוק אותה או לסתום לה את הפה".
אז מה הממשלה אמורה לעשות?
"קודם לשנות את הבורג בראש ולהבין שהתקשורת צריכה להיות חופשית והמדינה אמורה להיות דמוקרטית וחברתית. עד שלא נבין את הכשל הגדול, לא ניתן יהיה לבקש צדק חברתי. אנחנו צריכים כעת לקבוע מהם סדרי העדיפויות ובמה אנחנו רוצים להשקיע: בקפיטליזם בלי גבולות או בחברתיות נורמאלית, להישאר בהקפאה מדינית שגורמת לנו נזקים בכל העולם, או לנסות לסדר את המצב המדיני. זה ישנה את המצב החברתי שלנו".
את מהח"כים היחידים שנאבקו למען מעריב ואף השתתפת בהפגנות. איפה היו יתר עמיתייך?
"אני באמת לא מבינה את החברים שלי. תהרוג אותי אם מבינה".
התפיסה החברתית של אבסדזה אינה קלישאה. היא בין חברי הכנסת הבודדים – אולי היחידה – שחתמה אבטלה לפני שנכנסה לתפקידה הפרלמנטרי. "במשך חצי שנה חתמתי בלשכה", היא מתוודה בכאב. "העברתי כרטיס בלשכה בצומת רעננה כי הייתי מובטלת".
איך זה קרה?
"כי נכנסתי לכנסת מאוחר. עבדתי בעיתון וסטי והתפטרתי כשנכנסתי לפוליטיקה, אבל לא נכנסתי לכנסת אחרי הבחירות. חיפשתי עבודה, אבל בסופו של דבר הלכתי ללשכה, עמדתי בתור והחתמתי כרטיס, אז אני חיה את החיים האלה.
"הגעתי לכנסת עם הלוואה של 100 אלף שקל לבנק והיום זה ירד ל-50 אלף שקל. זה כל הנכסים שלי. זה והבית המשותף לי ולבן זוגי. אם אתה שואל אותי, אז במצב האידיאלי אני רוצה בכנסת 120 כאלה שהיו בלשכת העבודה. מי שיש לו מיליונים מנותק. נכון שגם באנגליה יש לורדים, אבל זאת אנגליה, ושם אין מצב קטסטרופלי כמו בארץ".
נראה אותך גם בכנסת הבאה?
"בכנסת צריכים להיות אנשים שלא מנותקים מהעם, אבל תמיד יכול להיות שיגידו לי 'תודה רבה, אבל אנחנו צריכים אנשים יותר מפורסמים ממך'".
-----------------------------------------------------------------
הראיון המלא, התפרסם בתאריך 16.10.2012 באתר NRG.
