שלי יחימוביץ': מצע מדיני לא רשמי

שלי יחימוביץ', נתפסת - בצדק או שלא - כבעלת עמדה לא בהירה בתחום המדיני ... היות ואני חולק על קביעה זו וכמי שעוקב אחריה מאז הצטרפה למפלגת העבודה, החלטתי לנסות ולבחון את המציאות בשטח. לשם כך, יצאתי לרכז את התבטאויותיה וכפי שצוטטה באמצעי התקשורת בלבד. הסיבה שאיני מביא ציטוטים ישירים, היא הניסיון להתמודד עם הטענה המושמעת בדבר נסיונה להחביא עמדות אלו. זאת, בניגוד לטענתי שהבעיה היא אצל המקשיבים שלא שומעים מה שהם מחפשים.

נתחיל במה שפורסם היום באתר וואלה! ובעקבות טורו של ברק רביד בהארץ (עוד נחזור אליו):

"אנחנו תומכים במתווה של פשרה טריטוריאלית, בפתרון שתי המדינות, בשמירה על גושי התיישבות, והתנגדות לזכות השיבה ... אנחנו שוחרי שלום, רוצים בתהליך שלום ... אנחנו מפלגה פרגמטית מרכזית ואנחנו מתכוונים לדבוק בעמדות האלה" (ןואלה!, 24.10.12)

 יחימוביץ', גם הבהירה את הסיבה לכך שאינה מעמידה את הנושא המדיני-בטחוני במוקד פעילותה:

"אני באופן אישי מציבה את סדר היום הכלכלי והחברתי תחילה, כי אני מאמינה שעוד לפני שעושים שלום למען אזרחי המדינה ויוצאים למלחמה כדי לגונן על ביטחון המדינה, קודם כל צריך שתהיה מדינה ... הפרסום בהחלט נותן ביטוי אותנטי להשקפותיי" (וואללה!, 24.10.12)

כאמור, הראיון האמור היווה המשך לטור של ברק רביד שהתפרסם בתאריך 23.10.12 וזכה לכותרת המתגרה: "יחימוביץ' תדרוש מהפלסטינים: מו"מ ללא הקפאה והכרה כמדינה יהודית". עורכי הטור אף הגדילו ועשו והציגו טבלה המשווה בין עמדות ראש הממשלה בנימין נתניהו לאלו של יושבת ראש מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ' ותוך הקפדה להציבה בצד הימני של הטבלה. מקריות? איני חושב כך.

"הנשיא הולנד שאל את יחימוביץ' מהי עמדת מפלגת העבודה בנוגע לחידוש המשא ומתן עם אבו מאזן ... יחימוביץ' ציינה כי מפלגתה בעד חידוש מידי של המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, מתוך מטרה להגיע לפתרון של שתי מדינות באמצעות פשרה טריטוריאלית, שמירה על ביטחונה של מדינת ישראל, כמו גם הכרה פלסטינית בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית-דמוקרטית" (הארץ 23.10.12)

בואו נפרק את הציטוט לחלקים, ראשית היא מבהירה כי היא קוראת "לחידוש מידי של המשא ומתן וללא תנאים מוקדמים" - "מידי", מה הוא אומר? כאן ועכשיו - רגע, אז היא מעוניינת או לא ולמה היא מתחמקת ... או שלא. "ללא תנאים מוקדמים", מה הוא אומר? ובכן שאינה מציגה מכשלה לפתיחת המו"מ ואינה מתנה אותו באיזה שהוא אופן. אהה, וגם שכחנו - באמצע המשפט נכללה הפעולה הנדרשת והיא "משא ומתן". פה כבר אין מה לפרש.

מה כן יחימוביץ' עשתה? חזרה על הצהרותיה מן העבר ובפרט על תפיסתה את הפתרון הנחוץ:

• פתרון שתי מדינות (נכון, גם נתניהו מסכים - אז בואו נחסל את החזון הציוני ונפעל למדינה אחת דו-לאומית עם רוב ערבי ובפרט מוסלמי).
• פשרה טריטוריאלית (פה כבר נתניהו פחות גמיש, אבל למה לקלקל).
• שמירה על בטחון ישראל (זו בהחלט מהווה הפתעה גמורה, שנבחר ציבור ישראלי יעמיד את בטחון המדינה בראש סדר העדיפות שלו).
• זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית-דמוקרטית (פרט לחזון הציוני והצורך להגשימו ואל מול סירוב הפלסטינים לוותר על זכות השיבה - זו באמת דרישה מיותרת לגמרי).

באוגוסט 2011 ומעל שנה לפני סדרת הפרסומים שהוצגו למעלה, התראיינה יחימוביץ' לגדי וייץ בראיון שכונה "מיס מיינסטרים" ועורר סערה גדולה למדי. אז מה נאמר שם והיה זמין לכל גולש וקורא:

הר הבית מדבר אלייך, השרידים הארכיאולוגיים האלה?

"כן, בהחלט, זה מדבר אלי. הקיום שלנו כאן הוא לא קיום רגעי, יש לו הנמקה היסטורית מתמשכת, ואני כן חווה את כל הרבדים כולל השייכות לעם היהודי, על כל ההיסטוריה שלו, וכן, אני מזדהה עם סמלים". (הארץ, 19.8.2011)

כלומר, יחימוביץ' מתחברת לאופי והרקע הציוני של תנועת העבודה ומכבדת את מקומה של המסורת וההיסטוריה היהודית ובפרט את הר הבית כסמל מרכזי שלה ... הסתה, התנגדות לזכות המוסלמית לזבוח, לאומנות? לא מצאתי.

מ-67' ועד היום היית מתארת את יחסינו עם הפלסטינים כמצב של פושעים וקורבנות?

"חד משמעית לא. אנחנו בוודאי לא פושעים. ברור לי שקיים סבל, סבל עמוק לשני הצדדים, ואני לא מתעלמת מהסבל הזה, אבל בעיני המפעל הציוני הוא אחד המפעלים המוסריים והצודקים ביותר, אני חושבת, בתולדות ההיסטוריה האנושית". (הארץ, 19.8.2011)

אז יחימוביץ' לא מאמצת את השיח הקורבני הפלסטיני שהפך לבון-טון בגוש השמאל ... אז אולי היא אכן מרכז מדיני ולכן מאיימת על מי שאינו?

ואיזה פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני מקובל עלייך?

"עם מתווה קלינטון אני יכולה לחיות בשלום. שמירה על גושי התיישבות, חלוקה מסוימת של השכונות בירושלים וכמובן התנגדות לזכות השיבה".

האם את לא עוסקת בסכסוך והשלכותיו משיקולים טקטיים? רצון לכבוש את הקונסנזוס?

"ממש לא. אני מאמינה בכל נימי נפשי שסדר היום הסוציאל-דמוקרטי הוא גם זה שיביא להבקעה מדינית ולשלום. בכל במקום שיש בו עוני ובערות ופערים קשים מאוד, במקום הזה יהיה פשיזם ותהיה גזענות ותהיה נטייה לגבש את האתוס המכונן המשותף סביב שנאת הזר וסביב מלחמה. להגיד 'שתי מדינות לשני עמים', ציפי לבני אומרת שלוש פעמים ביום, לא שהיא הובילה איזושהי פריצת דרך מדינית, ולהגיד 'הלאה הכיבוש', גם מרצ אומרת יפה מאוד ובנאמנות. לי יש ייעוד אחר". (הארץ, 19.8.2011)

ושוב, יחימוביץ' חוזרת על דברים שכבר תאמר בעתיד בראיון לאתר וואלה! ולנשיא צרפת. אז בהחלט ייתכן שהיא בעלת כוחות מאגיים לחזות את העתיד - או שפשוט חוזרת ומציגה עמדה עקבית ואינה נוטה להתאים עצמה למשבי רוח אלקטוראליים כאלו ואחרים.

למעשה ואם בכלל נטרח (כפי שנדמה שמרבית המסקרים את שלי יחימוביץ' לא טורחים), הרי חיפוש קצר בגוגל ישראל בעברית אחר המחרוזת "שלי יחימוביץ' מצע מדיני" תניב בתוצאה הראשונה: קישור לעמוד באתרה של הגברת עצמה והמכיל - שומו שמיים - את מצע מפלגת העבודה לכנסת ה-18 ואשר פורסם בתאריך 24.01.2009! כלומר, אם הראיון בהארץ הנו מלפני קצת מעל שנה הרי פה כבר יש סימוכין ומראה מקום מלפני כמעט 4 שנים. נתמקד בציטוט הבא: 

" ... מפלגת העבודה, ממשיכת דרכו של ראש הממשלה יצחק רבין, קובעת כי השלום הוא אינטרס לאומי עליון של מדינת ישראל. השלום והביטחון יביאו לצמיחה כלכלית ולתיקון חברתי. שלום, ביטחון ורווחה קשורים זה בזה ... מפלגת העבודה תקיים משא ומתן מדיני תוך מאבק נחוש באלימות ובטרור, על-מנת להבטיח את ביטחונם של מדינת ישראל ואזרחיה. מפלגת העבודה תפעל לסיכומו המהיר של המשא ומתן עם הרשות הפלשתינית, שיביא לסיום הסכסוך ולחתימה על הסכם בהתבסס על העקרונות הבאים:

• שתי מדינות לאום לשני עמים, שתחיינה בשלום זו לצד זו. הגבול בין שתי המדינות ייקבע במשא ומתן בין הצדדים. גושי ההתיישבות מרובי אוכלוסייה יהודית יישארו תחת ריבונות ישראלית, ההתנחלויות ביהודה ושומרון שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו בהסדר, והמתיישבים יפוצו בהתאם לעקרונות חוק "פדיון הבית" ("פינוי-פיצוי"). מפלגת העבודה תדאג לפינויים של המאחזים הבלתי חוקיים בהתאם להתחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל.
• ירושלים, על כל שכונותיה היהודיות, היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל ותישאר כך. בעיר העתיקה וב"אגן הקדוש" יונהג משטר מיוחד, שיביא לידי ביטוי את ייחודו של המקום לשלוש הדתות. המקומות הקדושים ליהדות יישארו תחת שלטון ישראלי. מפלגת העבודה תפעל למען ההכרה הבינלאומית בירושלים כבירת ישראל.
• בכל הסדר שלום יש להבטיח את מחויבותה של הרשות הפלשתינית לשמירה על הביטחון, היציבות והשקט, כולל בעזה. מדינת ישראל לא תפנה שטחים ללא הבטחת ביטחון אזרחיה.
• מפלגת העבודה תציג מתווה שלום אזורי כולל, תוך התייחסות לתוכנית הסעודית כבסיס למשא ומתן ליישוב הסכסוך בין ישראל לבין מדינות ערב. מטרתו של כל הסדר היא להביא לשלום ולשיתוף פעולה אזורי. בעיית הפליטים תבוא על פתרונה בהסדר הוגן, בהשתתפות מדינות ערב והקהילה הבינלאומית, אך ללא הענקת זכות השיבה ..." (שלי יחימוביץ', האתר).

אז אלא אם כן יחימוביץ' (או מנהל התוכן באתרה) מנהלים מסע הטעייה וכחש חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית - האם אין הדברים מעידים יותר מאלף עדים על עמדותיה? או, האם נדמה שהייתה מציגה דברים ברורים אלו באתרה האישי ובאם לא הייתה מסכימה עמם?

אז מומלץ למי שמבקש להתמחות בפרשנות פוליטית ו\או מדינית - להבין את התחום בו הוא פועל ראשית כל.

ביאורים - מספר הערות אישיות

לאחר שעלה מאמר זה לאוויר ובהמשך למספר דיונים שקיימתי ברשת ואשר מתוכם עלתה ביקורת בה יש להתחשב (ותודה לעיתונאית ובעלת הפלוג - טל שניידר, ל-Brent E. Sasley מארצות-הברית הרחוקה ונועם שיזף עורך מגזין הרשת 972 ואחרים שאולי שכחתי להזכיר), החלטתי להוסיף פרק ביאור אישי ואשר אינו מייצג את "המצע המדיני של שלי יחימוביץ'" בשום צורה ואופן, אלא ובפרט את נקודת המבט האישית שלי על הדברים.

כאמור, יחימוביץ' ובניגוד לתפיסתה כאשפית התקשורת הצליחה להכשל בדבר אחד: לייצר את התובנה בקרב העיתונאים המסקרים את המערכת הפוליטית בישראל כי עיקר פעולתה הנה להחזיר לשיח הציבורי את הבידול החד, הברור והבלתי משתמע בין שמאל מדיני לשמאל חברתי ... בראשון, עמדתה מרכזית עם גוונים של שמאל ולא יותר (אכזבה לחלק מהמסקרים?) ובשני, עמדתה הנה שמאל ואף שמאל קיצוני (עובדה המרתיעה בעלי טורים רבים בעיתונות הכלכלית?).

לעניין זה, הסתייעתי בתורת "הפוליטיקה הכלכלית" שהנה ענף במדע המדינה והמסייע לבצע ניתוח מבניים פוליטיים ומתוך השענות על תורת המשחקים ומונחים כמו שיווי משפט ארו והבוחר החציוני,  ואחרים  (כדי להעמיק, מומלץ מאמרים של שפסלי ווינגסט על שיווי המשקל במערכות פוליטיות וכלי ליצירת קואליציות של שפסלי ולייבר). בפרט, מתייחסת ההצגה שלמטה לכורח ולמציאות הישראלית של ניתוח המיקום הפוליטי של מפלגות, לא בהתבסס על רצף יחיד של ימין-שמאל מדיני אלא על לפחות מבט דו-ממדי (ומטעם זה נוצרים תסריטים המתבססים על שיווי משקל כלכליים שונים): בטחון\כלכלה או בטחון\דת ... בחרתי להציג את מפת המפלגות לכנסת ה-18 (ע"פ הנתונים מפה) ובהתבסס על הרצפים בטחון\כלכלה והיות ונדמה כי מערכת הבחירות לכנסת ה-19 עומדת לסוב סביב רצף החברה.

כמובן שהניתוח לא נועד לשכנע "בצדקת הדרך" אלא להבהיר את הרקע לטיעונים המוצגים למעלה ובפרט לאפשר לקיים דיון המתבסס על מכנה משותף - מיפוי רב ממדי של המפה הפוליטית בישראל ונטישת השיח החד-ממדי.

כאמור, מבט מהיר על המפה מאפשר לראות כי מפלגת העבודה (ויחימוביץ') אומנם נכללים בקלות בהגדרת שמאל-חברתי ואולם ברצף המדיני חייבים להכנס תחת הגדרת מרכז-שמאל לכל הפחות. מעבר לכך, המפה מאפשרת להבין טוב יותר את הכשלון הענק של ציפי לבני באי גיבוש קואליציה וזאת בעוד מפלגתה היוותה מפלגת ציר לשני הרצפים כאחד (ובכלל זה גם הרצף השלישי, שאינו  מופיע - דת). כמובן שיש להשליך את עקרונות המפה לתחזיות הסקרים הנוכחיות ואז תתבהר התמונה והאפשרות המציאותית לגמרי של קואליציה חברתית\מדינית בראשות מפלגת העבודה. שימו לב לעקרון חשוב, מבחינה חברתית - מפלגות כמו ש"ס, אגודת ישראל ואפילו החרד"ליות כמו הבית-היהודי והאיחוד הלאומי אינן ימין קיצוני ולכן שותפות אפשריות בהיבט זה.

הערה לנושא המפלגות הערביות: המיצוב שלהן על הרצף החברתי מתבסס על ההכרות החלקית ביותר שלי וייתכן כי חוטא לאמת.

בהקשר ישיר למיפוי המוצג למעלה, נדרשת התייחסות להופעת הדרישה (החדשה ציבורית - יש להודות על האמת) שהוצגה ובדבר "זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית-דמוקרטית": לעניין זה וכמו שכבר צויין למעלה, מצע מפלגת העבודה מתייחס במפורש להיות ישראל מדינה יהודית, דמוקרטית (ואם לדייק, סוציאל-דמוקרטית) ובכך אין חידוש וזהו הבסיס לעצם ההתייחסות ומשום כך אין בכך הפתעה מרעישה. עם זאת, מדוע נדרשה יחימוביץ' ולא מעט נציגי "שמאל מדיני" בחודשים האחרונים לעניין זה - כאן יש להפנות אצבע "מאשימה" לכיוונו של יושב ראש הראשות הפלסטינית ואשר הפך את נושא "זכות השיבה" מהיבט שהיה ברור לצדדים שיבוא לידי פתרון מוסכם ושקט ומתוך הבנה כי מדינת ישראל ציונית לא יכולה להרשות לעצמה לממשו - לקלף מיקוח מרכזי ואף נקודת ציר למרבית הנאומים שלו בפורומים בין-לאומיים (באו"ם וכו').

מטעם זה, נאלצים נציגי המפלגות הציוניות הישראליות (ואני כמובן מחריג את חד"ש והמפלגות הערביות) להבהיר לציבור הבוחרים שלהם כי יעמדו על הצורך הבסיסי שלהם למדינה יהודית (ודמוקרטית).

עם זאת, יש להדגיש כי בניגוד לנתניהו - יחימוביץ' לא מציגה דרישה זו כתנאי לפתיחת המשא והמתן והצהירה על רצונה "לחידוש מידי של המשא ומתן וללא תנאים מוקדמים" ואת הדרישה להכרה בישראל כיהודית ודמוקרטית כתוצאה המעודפת של אותו משא ומתן.

• קודם
• הבא