נתניהו נותן גיבוי עיוור לביטחון

"ברור שלישראל אתגרים ביטחוניים קשים, מורכבים, רגישים, מול איראן ומול המדינות השכנות. ברור שצריך לתגבר את תקציב הביטחון כדי להתגונן בפני האיומים האסטרטגיים. אבל בה במידה ברור כי תקציב הביטחון צריך להיות מבוקר ומפוקח על ידי הדרג האזרחי הנבחר. לצערי, הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת על תקציב הביטחון ממשיכים להיות לא רציניים מפני שלוועדה אין את הנתונים והמספרים הנכונים, המלאים על תקציב זה" - כך טוען פרופ' אבישי ברוורמן, נציג מפלגת העבודה בוועדת הכספים.

לדברי ח"כ ברוורמן, "אם המצב לא ישתנה, ותקציב הביטחון יגדל ויגדל, בעוד חמש שנים לישראל יהיו בעיות קשות ביותר עם תקציב המדינה ועם תקציב הביטחון, שכן כספים שצריכים למנוע את המלחמה הבאה ימשיכו להזין פרויקטים שהם נחלת העבר. כמו בעשור שלאחר מלחמת יום הכיפורים, 'העשור האבוד', נמצא את עצמנו בלי משאבים מספיקים לנושאים האזרחיים, חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות, וגם לביטחון, ונביא להתרסקות חברתית. כבר כיום אנחנו המדינה הכי אי-שוויונית במערב, להוציא את ארה"ב, אבל ביוקר המחיה אנחנו עולים על ארה"ב. אני מודאג מאוד מהמנהיגות, גם במשרד הביטחון וגם במשרד האוצר".

לפי ברוורמן, "שיטת הניהול, באוצר וגם בביטחון, היא של תזרים מזומנים. אנחנו מוכרים את עתיד ילדינו. אין ניהול לטווח ארוך. לשרים, לוועדת הכספים, אין מושג מה קורה עם התקציב. ראש הממשלה נותן גיבוי עיוור לדרישות מערכת הביטחון על חשבון תקציבים אזרחיים, חשובים לא פחות. חסר כסף לממשלה, אז מדברים פתאום על הפרטות, או על מתן הקלות על רווחים כלואים של חברות ענק כדי לחלץ מהן 2-3 מיליארד שקל".

בהתייחסו לוועדת טישלר, שהמליצה השבוע על תוספות ענק לתקציב הביטחון ב-2012-2017, אומר ברוורמן: "אני מכיר וועדות שמוקמות על ידי שר זו או אחר, כדי לקדם את האינטרסים שלו או של משרדו. בעבר גם ישבתי בוועדות כאלה. מסקנותיהן לא מקודמות. יש משמעות רק לוועדות ציבוריות שאנשיהן נבחרים בידי ממשלה, ראש ממשלה, צוות שרים. כששר בוחר לוועדה שהוא מקים אנשים שמתאימים בדיוק למה שהוא רוצה, ואני אומר זאת מבלי לפסול אנשים איכותיים, אז מקבלים את ועדת טישלר, שנועדה להגדיל את תזרים המזומנים של משרד הביטחון.

"הממשלה החליטה, והאוצר ומערכת הביטחון הסכימו, לאחר שנים של מאבק, להעלות את גיל הפנסיה הממוצע בצה"ל מ-45 ל-50. ואז באה הוועדה ואומרת לא, נוריד את גיל הפרישה חזרה ל-45 ואולי אפילו ל-40, נוותר על פנסיית הגישור, זה יחסוך לאוצר מיליארדים. אין שום סיכוי שבעולם ליישום ההחלטה הזו. אבל מה, זה יסיט את הדיון, וזו האמנות של שר הביטחון, אהוד ברק, מהנושאים שבאמת מעניינים את השר - מאיראן, מהבזבוזים בתקציב הביטחון".

"האוצר מתנהל לא נכון"

בנושא הגירעון הגבוה הצפוי בתקציב המדינה ל-2012 ול-2013, אומר ברוורמן כי "ההיסטוריה חוזרת על עצמה בישראל, פירות הצמיחה אינם מגיעים למעמד הביניים ולקבוצות החלשות באוכלוסיה. האידיאולוגיה של נתניהו, להוריד מסים לעשירונים החזקים כדי שהם ימשכו את כל המשק למעלה, לא הוכיחה את עצמה - לא בישראל ולא בשום מקום בעולם. היא הביאה את ארה"ב למשבר הקשה בתולדותיה. היא הביאה למחאה החברתית בקיץ שעבר בישראל. קמה ועדת טרכטנברג, בראשות פרופסור מכובד, והגישה הרבה המלצות, ואמרה כי המימון יבוא בחלקו, 3 מיליארד שקל, מקיצוץ בתקציב הביטחון. שר האוצר ושרים אחרים אמרו 'כן'. שר הביטחון, שמזלזל בשר האוצר, אמר 'לא, תקציב הביטחון אפילו יגדל'. וכך היה.

"באותה תקופה, מומחי הכלכלה התריעו בפני שר האוצר וראשי האוצר, שאם לא יהיה קיצוץ בביטחון, הגירעון בתקציב יברח לנו. שר האוצר וראשי האוצר התעלמו מהאזהרות. אמרנו, 'בכל העולם יש עננים שחורים, הם יגיעו גם לישראל'. שר האוצר דיבר על ירידה בגירעון ל-1.5% תוצר, ל-1.0%. אמרנו 'תראה מה קורה באירופה. תתייחס לא רק לתרחישים האופטימיים של אנשיך, תשים עין גם על התרחישים היותר פסימיים. תמנה אנשים מתאימים ברשות המסים'. השר לא הקשיב. את המצב היום כולם יודעים.

"האוצר מתנהל לא נכון. התחזיות שלו לא התממשו, הגירעון הפך לגדול מכל הערכות המוקדמות. אם היתה שקיפות מלאה על הנעשה באוצר, האזהרות של המומחים היו ממוקדות יותר. מה שקורה אצלנו הוא שתקציב השנה הוא העתק של תקציב השנה הקודמת, ומשאירים בצד 7 מיליארד שקל למשחקים של ראש ועדת הכספים בכנסת, שהוא איש יהדות התורה, יחד עם האוצר ועושים הרבה רעש וצלצולים. אין תקציב אלטרנטיבי, אין אלטרנטיבות לסעיפים מרכזיים בתקציב. אנחנו, מפלגת העבודה, נגיש תקציב אלטרנטיבי ל-2013 עם תוואי של חמש שנים.

"אבל מעבר לתקציב קיימת בעיה לא פשוטה של ניהול. השירות הציבורי מידרדר והולך. צריך להבטיח שהשכר בו יהיה גבוה יותר, כדי שהטובים לא יעזבו אותו בגיל צעיר לטובת עבודה אצל הטייקונים. צריך לבנות מחדש את האליטה במגזר הציבורי, כדי שיהיה איזון בינו לבין המגזר העסקי-תחרותי.

"בתהליך ההפרטה שנעשה בישראל, כשנעשה חשבון נפש, נמצא כי היו הפרטות נכונות, למשל בתקשורת, אבל היו גם הפרטות הרסניות, כמו בתי הספר, הבריאות, המוסדות הסיעודיים. חלק מההפרטות הגיעו למצב של עוול. ויתרו על איכות המוצר, על איכות השירות, תמורת מחיר זול. הגענו לסדום ועמורה. להפריט שירותיים סיעודיים?! היתה טעות גדולה מאוד להפריט משאבי טבע. הפרטת רכבות, למשל, צריכה להיעשות בדרך של מתן זיכיון לכמה שנים, אבל עם בקרה ופיקוח אפקטיביים".

לסיכום, אומר ברוורמן, "אני בגיל המדינה, 64. אני עושה את חשבון הנפש שלי, עבדתי ברחבי העולם, ניהלתי אוניברסיטה (באר שבע), למדתי כיצד הפוליטיקה עובדת. הפוליטיקה עובדת לטווח הקצר. הניהול והפיקוח בישראל רדודים. התקווה שלי שנבנה תנועת עבודה חדשה שתביא לאיזון מחודש בין כלכלה תחרותית, שמחזקת עסקים קטנים ובינוניים, לבין ממשלה שמנהלת את המדינה לטובת תושביה, באמצעות אליטה משרתת".

הראיון המלא, פורסם באתר דה-מרקר.

• קודם
• הבא