תהליכי עומק והשפעתם על המפה הפוליטית בישראל

הרצאתו של פרופסור שלמה אבנרי, שניתנה במסגרת 'סדנת התחדשות' שהתקיימה בבית-ברל בתאריך 29.1.10.

מספר תהליכי עומק שהתחוללו בעשורים האחרונים מחייבים הבנה והתייחסות. בלי להבינם תחילה, יקשה עלינו לנתח את המצב העכשווי שבו נתונה כיום מפלגת העבודה ולהציב את הפתרונות הנחוצים והאפשריים:

א. הפריימריס – אלה ריסקו את כל המפלגות בארץ, לא רק את "העבודה". הפריימריס הם האויב החמור ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. "פריימריס" זו לא דמוקרטיה. זו אנטי-דמוקרטיה. מקיצוניות אחת של "ועדה מסדרת" עברנו לקיצוניות שנייה של "פריימריס". זו שיטה שאיננה קיימת בשום דמוקרטיה פרלמנטארית אירופית. הכוונות של יוזמי השיטה הזאת היו, ללא ספק, טובות. התוצאה? – הרסנית. במקום מפלגה של 'חברים' יש כיום מפלגה של 'מתפקדים'. חלק מהמתפקדים הללו אינם שייכים אפילו אידיאית למפלגה. המפלגה 'נשלטת' כיום ע"י קבוצות של "מעכרים" שמוכרים וקונים קולות ומתפקדים לכל המרבה במחיר. תוצאת מישנה: הרס סניפי המפלגה. הפריימריס הם בסיס לשחיתות פוליטית (צורך לגייס כספים רבים מאנשי הון; עשירי חו"ל; מעכרים למיניהם). כל אחד מאלה ירצה גם לגבות את התמורה להשקעתו בשלב כלשהו. השחיתות הופכת לנורמה.

ב. תוצאות מלחמת ששת הימים (יוני 1967) - גם לאחר 40 שנה אין בכוחה של מדינת ישראל לקבל הכרעה בדבר גבולות הקבע הסופיים של מדינת ישראל. במהלך השנים שמאז ועד היום, השתכנו והתנחלו בשטחים שהיו קודם שטחי "הגדה המערבית" למעלה מ – 300,000 איש. כל השיח הפוליטי בישראל השתנה לאחר 1967. הויכוח על "גבולות החלוקה" נפתח מחדש. במציאות של היום, הויכוח הזה נותן עדיפות ל"ימין". "השמאל", לעומת זאת, מצטייר בעיני חלק לא מבוטל מהציבור, כמי שרוצה ל"צמצם" את שיטחה של מדינת ישראל, וכמי שרוצה ומטיף לגרש יהודים מבתיהם. אם עד 1967 סובב השיח בין "השמאל" ו"הימין" סביב מושגים כלכליים-חברתיים (כמקובל בדמוקרטיות המערביות), הרי שלאחר 1967 שני המושגים הללו קיבלו משמעות חדשה ואחרת לגמרי: "השמאל" הוא זה שהוא נגד התנחלויות ובעד מדינה פלסטינית ריבונית ואילו "הימין" הוא זה שבעד התנחלויות ונגד מדינה פלסטינית. הנושא הביטחוני שואב כיום את עיקר האנרגיה המחשבתית, הן של הציבור והן של קובעי המדיניות.

מה ניתן לעשות לנוכח שני תהליכי העל הללו?

א. לפתוח במפלגה דיון מחודש בנושא "הפריימריס". יש לחשוב על שיטה שונה של בחירת נציגי המפלגה לכנסת. המטרה – להגיע לרשימת מועמדים מאוזנת. זאת ניתן לעשות ע"י הכרעה מבוזרת, כלומר: חלק ייבחרו בסניפים; חלק במחוזות; חלק ב"מרכז" או בוועידה; חלק בהנהגת המפלגה; חלק בארגוני נשים, ארגוני סטודנטים, איגודים מקצועיים, וכיו"ב. תיקון כזה בשיטת בחירת המועמדים לכנסת יביא, ללא ספק, לרשימה איכותית יותר ומאוזנת יותר שתפעל במערכת הפוליטית.

ב. להחזיר את הנושא הביטחוני לפרופורציות הנכונות. לצד הדיון בנושא הביטחוני יש להגביר את הדיון גם בנושאים הכלכליים-חברתיים של המדינה. להלן 3 נושאים שראוי למקד עליהם את הדיון הציבורי: על מפלגת העבודה מוטלת החובה לקדם נושאים בעלי משמעות סוציאלית.

1. הפרטה בשירותים החברתיים – מהם גבולות ההפרטה. מה ראוי להפריט ומה אסור להפריט (אחריות המדינה לקיום סולידריות חברתית). הדיון צריך להתקיים ברמה העקרונית – מצד אחד המסר החברתי-סוציאלי ומצד שני – המסר הציוני (מדינת ישראל כמדינת העם היהודי כולו). דיון שכזה הוא גם נכון ברמה העקרונית וגם 'יעיל' מבחינה פרקטית-מפלגתית. זהו דיון אמיתי שלא ניתן להימלט ממנו.

2. קבלת החלטות בנושאי עליה לישראל – אין צורך לשנות את "חוק השבות". יחד עם זאת, יש למצוא דרכים להפסיק הענקת סטטוס של "עולה" למי שאינם זכאים לכך לפי "חוק השבות" ומי שבמפורש אינם יהודים. לא מעט מי שמוגדר כיום בסטטיסטיקות כ"עולים" כלל אינם יהודים. יש צורך דחוף לקיים דיון עקרוני בנושא זה ולקדם מדיניות עליה יהודית אך ורק במסגרת "חוק השבות".

3. פתרון בעיית הגיור של עולים - על אף האמור בסעיף הקודם, אותם עולים שכבר נמצאים בארץ, יש למצוא דרכים לקרב אותם לעם היהודי, כדי שלא ירגישו כאזרחים מסוג ב'.

ההרצאה התקיימה, במסגרת סדנת התחדשות שנערכה בבית-ברל.

• קודם
• הבא