צודקים ולא חכמים – או: מדוע אינני מקנא בשלי יחימוביץ

צודקים1: אלו שאמרו כבר בסוף הקיץ שעבר שסביר להניח שבקיץ הזה המחאה כבר תקבל פרצוף אחר, אלים, פרוע, מדמם.

צודקים2:אלו שאמרו שדו"ח טרכטנברג יעלה את מפלס התיסכול ויתרום לכך שבקיץ הזה המחאה כבר תקבל פרצוף אחר, אלים, פרוע, מדמם.

צודקים3:אלו שאמרו שכדי שהמחאה לא תקבל פרצוף אחר, אלים, פרוע, מדמם, יש לאמץ את הדו"ח המטופש של טרכטנברג ולהמשיך ולפעול על מנת שהמעט שיש בו ייושם, והרוב שאין בו יתוקן. איך? רק ואך ורק במסדרונות הכוח הממשי, כלומר בגבעת רם, כלומר במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה.

צודקים4: המפגינים האמיצים של אתמול (ושל היום ושל השבוע הבא ושל כל הקיץ העומד לפנינו), שמבינים באינטואיציה, ובמה שהם קוראים בנייר-לקמוס, ובמה שהם למדו פה ושם, ובמה שקראו בדו"ח מבקר המדינה, ובספר 'אנחנו' של יחימוביץ, ובראיונות שמדי פעם אקס-מופקרים שכיהנו פעם באוצר מספרים תמיד בדיעבד, על האנרכיזם השקט שלהם, איך בחסות החוק ומחוץ למעגל הדיון הציבורי, בגיבוי כמעט מלא של המחלקה הכלכלית של העיתון לאנשים חושבים, ושל חבורת פרופסורים המביישים את מעמדם האקדמי, עשו ועושים בכלכלת ישראל כבשלהם. צודקים המפגינים האמיצים (באמת!) שככה אי אפשר יותר, שכלכלת ישראל, ככל שנעשית עשירה יותר, היא צודקת פחות, שההגינות ממנה והלאה, שעל כל נובו-ריש יש אלף משתכרי-שכר-מינימום, שככה לא בונים חומה.

צודקים5:המפגינים האמיצים של אתמול שנשאו שלטים בהם קראו לשוטרים לא להפריע להם למלא את תפקידם האזרחי.

לא חכמים1: המפגינים האמיצים של אתמול (ושל היום ושל השבוע הבא ושל כל הקיץ העומד לפנינו), שלמרות מה שהם מבינים באינטואיציה, ובמה שהם קוראים בנייר-לקמוס, ובמה שהם למדו פה ושם, הם עושים מעשה לא חכם. כי ככה - כפי שכתבתי וכתבו אחרים לפני שנה בערך -  לא בונים חומה.

לא חכמים2:מי שחושב שחסימת נתיבי איילון תביא לו אהדה מצד זה שבדיוק נתקע שם בדרך לחברה שלו, לסבתא שלו, לדודה שלו, לחדר מיון שלו, סתם לבירה ולג'וינט שלו, וכן הלאה, טועה כמובן. מי שחושב שניפוץ שמשות של בנקים ישנה משהו בדעת הקהל לכיוון הנכון, טועה כמובן. הייתי רוצה לכתוב משהו בסגנון של "אין ספק שישנם גורמים העומדים מאחורי האנארכיזם המאורגן הזה", ולהוסיף השוואה מלומדת "לגרמניה של ווימאר" (שם כידוע עמדו לרשות האנארכיזם המאורגן של הנאצים 400 אלף בטלנים שקיבלו שכר על מנת לארגן אלימות פרועה ברחובות הערים המרכזיות כדי להמאיס על העם הגרמני את הדמוקרטיה של ווימאר). אבל אני משוכנע מעל לכל ספק שלא זה המקרה. כי בעוד שהנאצים ועוזריהם היו אנשים מתוחכמים ומביני עניין, הנה במקרה שלנו מדובר בדרך כלל באוסף של בורים ועמי ארצות בכל מה שקשור לכלכלה פוליטית ולדמוקרטיה. איך אמרה דפני ליף לפני עשרה חודשים? "אני עפה".  וכולנו זוכרים את מופע האיוולת של שלושת המוסקטרים בפסטיבל הצגת דו"ח טרכטנברג. אין ספק שיש גם כאלו שמבינים, אנשי נייר לקמוס ודומיהם, אבל הם המיעוט. גם על זה כתבתי לצערי בערך לפני שנה. "לצערי" כי הרבה לא השתנה, ו"לצערי" כי גם אני שונא להיות צודק רק לשם היות-צודק.

לא חכמים3: המפגינים האמיצים של אתמול שתובעים לאפשר להם למלא את תפקידם האזרחי. כי תפקיד אזרחי לא מסתיים בזכות הצעקה. הוא בקושי מתחיל שם. כך או אחרת, כשאתה חוסם כביש, אתה מפריע אולי לכונן בתחנת הכוח בחדרה למלא את תפקידו האזרחי. אתה אולי מפריע לעובד-סוציאלי למלא את תפקידו האזרחי להגיע לנער במצוקה שמאיים בהתאבדות. אתה מפריע לסוור למלא את תפקידו האזרחי לשנע סחורות בנמל אשדוד. ומכאן שמובן מאליו שתפקידו האזרחי של גורם שאיננו אחראי על שום תחום ספציפי  - המשטרה - לעשות את כל מה שמותר לו לעשות, על מנת לשמור על הסדר האזרחי במסגרתו יכולים גם, לא רק, גם המפגינים האמיצים (באמת!) של אתמול לדרוש לאפשר להם למלא את תפקידם האזרחי. ("לעשות את כל מה שמותר לו לעשות": כולל הפעלת כוח כמובן, והויכוח על סבירותו של הכוח לא מוביל לשום מקום כי ביי-דפינישן כולם צודקים גם אם העובדות והסרטים יוכיחו אחרת, כי גם אם הם יוכיחו אחרת, עד שהצדק יצא לאור, כל האפים יתרפאו, הבחירות כבר יהיו מאחורינו, והליכתם לכלא אפילו של שלושה-ארבעה שוטרים אלימים, לא תשנה במאומה את המשך דרכם של פקידי האוצר לייבש בשיטתיות את מערכות השירות לאזרח).

חכמה וצודקת:"יש שני נתיבים" כתבה יחימוביץ' בעמ' 140 בספרה 'אנחנו'. "נתיב החזון מוליך אותנו אל הידיעה איך אנחנו רוצים שתיראה המדינה, שייראה העולם. זו דרך ארוכה של חריש עמוק בתלם הארוך. בתוכה מתפתל הנתיב השני, מסלול המעשה. שם נדרשת הבקעה  במאבקים ספציפיים שאנחנו מנהלים בדרך למימוש החזון, שם אני מתפשרת...אני נאלצת להתכתב עם המציאות...".

השאלה החשובה באמת: האמורה להטריד את מנוחתו של ציבור-שואף-הצדק החברתי (המונה מן הסתם 75% מאזרחי המדינה), היא מה הדרכים להפוך את יחימוביץ לא "רק" לחכמה וצודקת, אלא לבעלת כוח פוליטי של ממש להתמודד עם אלו המעצבים יום-יום את מציאות חיינו באופן הגורם לטובים ולאמיצים שבינינו לאבד את הראש, לאבד דם, לאבד את השכל הישר. בדמוקרטיה, גם אם לב ליבה - החרות - "מושקה לא פעם בדמם של מהפכנים" כפי שאמר ג'פרסון לפני כ-230 שנה, אין תחליף לשדה הכוח הפוליטי. שום שינוי לא בא ולא יבוא מחוץ למערכות המקבלות את ההכרעות לגבי גודל התקציב, הקצאתו, מימושו, וכן הלאה. זו האמת הכואבת, זה מה יש. החוכמה והצדק יהיו חכמות וצודקות רק ואך ורק אם ישמרו אמונים לאמת הזו. יותר מבכל תחום אזרחי-דמוקרטי אחר, הסוגייה הכלכלית-חברתית-פוליטית נמדדת במבחן התוצאה ובמבחן התוצאה בלבד. עם כל הכבוד - ויש כבוד - לכוונות של המפגינים האמיצים של אתמול, קרוב לוודאי שהכוונות הללו פוגעות במבחן התוצאה.

אינני מקנא ביחימוביץ מהסיבה הפשוטה שיותר מכל אזרח ישראלי אחר היא מבינה את הדברים הללו, ויותר מכל אזרח ישראלי אחר חובת ההסברה וההנהגה עליה.

• קודם
• הבא