אנחנו זקוקים לעופר עיני

הסתדרות העובדים הכללית החדשה שקיבל לידיו עופר עיני לפני כשש שנים, הייתה ארגון חבול ומוכה. שלושה עשורים של מדיניות עקבית שהובילה לפירוק עולם העבודה הישראלי והחלשת מוסדותיו, לא פסחה על ארגון העובדים הייחודי שקדם למדינה. חיסולה של חברת העובדים ההיסטורית בשנות השמונים, הפרדתה של קופת החולים הכללית בשנות התשעים ומדיניות ההפרטה שהובילו ממשלות ישראל, הותירו כולן את ההסתדרות של תחילת העשור חסרת אונים מול הלאמתן של קופות הפנסיה ההסתדרותיות ושליחתן אל הבורסה.

הסכם הפנסיה עם המעסיקים, ביולי 2007, שהיה המעשה המשמעותי הראשון של עופר עיני לאחר בחירתו ליו"ר ההסתדרות, היה סימן ברור לשינוי העיתים. לא רק ההסתדרות עצמה שבה אל לב הזירה הכלכלית; חזרו גם הערכים שהיא מייצגת, כגון ביטחון באמצעות סולידריות. הסכם הפנסיה היה רק צעד ראשון מיני רבים, בו חרגה ההסתדרות מהמתחם המסורתי של האיגוד המקצועי המגן רק על החברים בו, ויצאה להגן דווקא על זכויות העובדים הבלתי מאוגדים. המציאות התעסוקתית של ישראל 2012, שבה כמעט לכל עובד יש ביטחון פנסיוני ופיצויי פיטורים מובטחים, היא תוצר בלעדי של השקפת העולם של עופר עיני, התופס את ההסתדרות כמגנם של כלל העובדים.

השביתה הכללית האחרונה של העובדים במשק, לטובת עניינם של עובדי הקבלן, נתנה ביטוי לאותה השקפת עולם עצמה. שביתה רחבה של העובדים החזקים, שמטרתה איננה הישגים לעובדים המאורגנים עצמם, אלא דווקא הגנה על העובדים החלשים מכולם, עובדים המצויים מחוץ להגנת האיגודים ונתונים לשרירות ליבם של מעסיקיהם. נכונותו של הציבור הישראלי לשאת את מחיר השביתה ביטאה גם את חזרתם של ערכי הצדק החברתי אל תוך השיח המרכזי של החברה הישראלית.

עלייה בשכר המינימום

ההסתדרות בהנהגת עופר עיני עברה מהפך – מארגון מתכווץ ונסוג לארגון מתרחב ומוביל. בניגוד למגמת הנסיגה העולמית של האיגודים, הוקם בהסתדרות לפני שנתיים האגף להתאגדות עובדים. מאז הוקמו עשרות ועדים חדשים והצטרפו להסתדרות רבבות עובדים. כך למשל התאגדו עובדי חברת כ.א.ל ואחריהם עובדי ישראכרט, עובדי סונול ועובדי תרו ועוד רבים אחרים.

בין לבין, קל למנות את ההישגים של עופר עיני כיו"ר ההסתדרות בתפקידה המסורתי כאיגוד מקצועי: שני הסכמי שכר חדשים במגזר הציבורי, פתיחתה של ההסתדרות גם למהגרי עבודה, עלייה של שכר המינימום, הסדרה ביחסים בין עובדים ותיקים לעובדי דור ב' ועוד. בהשראת ההסתדרות ובשיתופה, נערכו גם שינויים חיוניים בחקיקת העבודה, למשל הפיכת הלנת שכר למעשה פלילי וחיוב המעסיקים לפתוח במשא ומתן עם נציגי העובדים.

יכולתו של עופר עיני ליצור בריתות רחבות למען העניינים בהם הוא מאמין ושאותם הוא מייצג, הפכה אותו למתווך הלאומי. רובם המכריע של הישגי ההסתדרות הושגו בהסכמה רחבה, ויו"ר ההסתדרות היה שחקן מפתח אחראי בפתרון משברים לאומיים.

אנחנו ניצבים בפני תקופה קשה בה לאידיאולוגיה הניאו-שמרנית של נתניהו יש קואליציה רחבה ודורסנית, קואליציה שמאמינה כי צריך לצמצם עוד את השירותים הניתנים לאזרחים, לפרק עד דק את שוק העבודה ולצמצם את אחריות המדינה לצרכי האזרחים. מאחורי מסכי המילים, נטווה בימים האלה תקציב מדינה שיוכל לגרום לנו עוד להתגעגע למצב שהוציא את האזרחים לרחובות בקיץ שעבר.

על מנת להגן על יכולתנו להמשיך לקיים פה חברה צודקת, שבה למדינה יש אחריות לכך שהאזרח יוכל לפעול על מנת למלא את צרכיו ההכרחיים, אנחנו זקוקים ליו"ר הסתדרות נחוש, אידיאולוגי ועוצמתי. אנחנו זקוקים ליו"ר הסתדרות שמבין לעומק את צרכיו של האדם העובד. אנחנו זקוקים לעופר עיני.

טור הדעה המקורי והמלא, התפרסם באתר מאקו.

• קודם
• הבא