נתניהו, ירושלים, אובמה ועקרון היסוד הציוני
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 25 מרס 2010 12:58
- מחבר\ת הפרולטר {אסף הלחמי}
עם חזרתו של ראש הממשלה נתניהו מהביקור בארצות-הברית, ראיתי לנכון ולשם שינוי להביע תמיכה בעקרון אותו הוא מנסה להציג אל מול הלחץ הבלתי-מתפשר של הנשיא האמריקאי ברק אובמה ומתוך הרצון לשמר את זכותו של העם היהודי לפולחן בהר הבית הקדוש לו – ומהכרה כי העניין בלבנו.
למרות ההבדלים בתפיסת העולם בין הליכוד לעבודה, למרות שבאופן אישי אני ממשיך ומתנגד לישיבת העבודה בממשלה ולמרות שיש ביקורת לא מעטה על ההתנהלות הכללית של ממשלת נתניהו – הרי שנדמה שאפשר לקבוע שהפעם מאבקו צודק ונכון ולכן חובה להביע בו תמיכה: ירושלים הנה בירת ישראל ובעלת מקום מרכזי בתפיסה הלאומית והיהודית ואינה יכולה לשמש כאבן משחק במשא ומתן.
במהלך כהונת ממשלתו, הוביל נתניהו מהלך חסר תקדים של הקפאת הבניה בשטחי יהודה ושומרון. אכן, יש ביקורת רבה על עצם הוצאתה לפועל של ההקפאה – אולם חשוב לבחון אותה ברמה האסטרטגית ולא הטקטית ובפרט את מקומה וחשיבותה בתפיסת הציבור הישראלי. וכאן, אין ספק שנתניהו הוביל מהלך כואב ובעל רגישות גבוהה בחברה הישראלית וזאת אל מול לחצים פנימיים וחיצוניים לקואליציה שלו.
כאמור, גם אם ברור וידוע שביצוע ההקפאה עצמה לוקה בחסר הרי שהנשיא אובמה מוכיח כאן חוסר רגישות מהותי ובפרט מקרין את חוסר הניסיון שלו וכשל בסיסי בהבנה של המזרח התיכון, המנטאליות שלו ובפרט את אופי התנהלותה של המערכת הפוליטית בישראל. כמו בעיראק ובאפגניסטן, שם התנהלותו מוכיחה את האמור, גם בסכסוך הישראלי – פלסטיני הוא תנהל באופן כושל למדי. בחינתו את הסכסוך מראה על חד-צדדיות בניתוח ובפרט על כך שגיבש את מתווה הפתרון ומתוך כך את הפעולות בשטח. אובמה מציג בפני נתניהו דרישה שמשמעותה ויתור מוחלט על האינטרס הישראלי בירושלים ומתוך אי הבנת חשיבות הר הבית כעקרון יסוד ציוני, וזאת מתוך בורות בחשיבותה הלאומית של ירושלים באתוס הישראלי, מצד אחד. מצד שני, הוא מגבה את תפיסת ירושלים של הפלסטינים בעוד הוא אינו פונה בדרישה דומה אליהם להקפיא את הפעילות שלהם בהר הבית – שכידוע נתפס בעיני הדת היהודית כבעל חשיבות עליונה.
היחס הדו-ערכי הזה, של הנשיא אובמה, לגבי ירושלים – לא מאפשר לנתניהו כל מרחב תמרון. גם אם ברור ששכונות מסוימות במזרח ירושלים אכן אינן כיום ולא נדרשות להיות בעתיד חלק מירושלים הישראלית בעתיד, הרי הדרך בה פועל אובמה מציגה את הפעילות הישראלית במרחב כזו האגרסיבית ובעוד זו הפלסטינית מוצגת כמתגוננת. בפועל, הבניה במתחם הר-הבית, על ידי הפלסטינים מתנהלת במשך שנים באגרסיביות חד-צדדית והפוגעת ברגשות הלאומיים של ישראלים רבים. יתר על כן, מהלך ההקפאה לא זכה לשום צורה של ההדיות מהצד הפלסטיני ולו רק בחזרה לשולחן המשא ומתן.
אובמה, לעומת זו – בחר לגבות את האדישות הפלסטינית ולפגוע בלב לבו של האתוס היהודי והציוני. לנו, כישראלים, ציונים ויהודים – אין אלא לגבות את ראש הממשלה בעמידתו אל מול "הזובור" האמריקאי ומתוך הבנה כי מהלך זה יפגע במדינת ישראל בהקשרים אחרים. אולם, הרי אין טעם בקיומה של ישראל ללא אותו אתוס ציוני.
למעשה ובהתאם לחשיבות שימור ירושלים במרכז האתוס הציוני – ייתכן שקריאתו של חבר הכנסת אורלב לממשלת חירום לאומית אכן במקומה (אם כי נדמה שנדרש לכלול בה גם גורמים כמר"צ).
