הזרם המרכזי של מפלגת העבודה

הזרם המרכזי פעל כחוג רעיונית במפלגה במשך שנים רבות. מבחינה אידיאולוגית הוא ביטא את הגישה המרכזית והאקטיביסטית בתחום המדיני והביטחוני. לתחושת רבים ירידת המפלגה מבחינה אלקטוראלית היא בעיקרה כתוצאה מכך שהמפלגה הלכה שמאלה מדי ובכך התרחקה מהעם כמו גם מהמורשת והדרך הממלכתית שהתוו דוד בן גוריון ויצחק רבין. גם בתחום החברתי והכלכלי עשתה המפלגה תפנית. בעבר נשענה המפלגה בהקשר זה על ההסתדרות ועל הערכים שהנחו אותה, ולאחרונה התרחקה המפלגה מעקרונות אלה. כיום מחדש הזרם המרכזי את פעילותו בשני דגלים: בתחום הביטחוני והמדיני האקטיביסטי ובתחום החברתי והכלכלי כאחד.

במישור הביטחוני מדיני

הזרם המרכזי גורס שיעד התהליך המדיני הינו שני עמים החיים זה לצד זה בשלום, ביטחון וכבוד הדדי בשתי ישויות פוליטיות נפרדות - מדינה פלסטינית מפורזת, דמוקרטית ושוחרת שלום ומדינת ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי. הדרך להשגת יעד זה הינה באמצעות משא ומתן דו צדדי עם מעטפת רב צדדית איזורית, אשר יוביל להסכם שיענה על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים החיוניים של מדינת ישראל ויעגן את סיום הסכסוך וקץ התביעות הפלסטיניות כלפי ישראל.

במישר הכלכלי חברתי

הזרם המרכזי שואף לקיום חברה צודקת ברוח הסוציאל דמוקרטיה, מאמין בזכות לקיום בכבוד ושיוויון של כל אדם ושואף לסגירת הפערים בחברה. מקדם מדיניות של כלכלה הוגנת המשלבת שוק חופשי ויוזמה פרטית עם מערכת רגולציה אפקטיבית. תומך במדיניות של שיתוף פעולה בין המגזרים השונים במשק - הממשלה, המעסיקים וההסתדרות שיושמה בהצלחה בהסכם הקואליציוני, ומעודד עבודה מאורגנת, והבטחת הזכות להתארגן, הזכות לשבות והזכויות החברתיות.

כתוצאה מאנרכיה שהשתלטה במפלגה הוחלף היו"ר מדי שנה בשבע השנים האחרונות. הזרם המרכזי מאמין שהמפלגה צריכה להתנהל על פי העקרונות של מפא"י ההיסטורית ואלה שנקבעו באמנת היסוד משנת 1968, בחוקתה ובהחלטות ועידותיה הקובעים:

"שמירת העקרונות של חירות המחשבה, הביטוי והדיון, אחדות המעשה והביצוע, קבלת מרות הכלל וההכרעה הדמוקרטית" (סעיף ד.4 לאמנת היסוד של מפלגת העבודה)

"חובות החבר: ... לחתור להגשים את מטרות המפלגה ולקיים את החלטות מוסדותיה" (סעיף 10 ב לחוקת המפלגה) "הסיעה בכנסת תפעל בהתאם להחלטות של הועידה, המרכז ולשכת המפלגה" (סעיף 76 לחוקת המפלגה).

• קודם
• הבא